הערה על בכורת עשיו
הערה על בכורת עשיו
בתולדות (פרק כה פסוק לא), ויאמר יעקב מכרה כיום את בכורתך לי. ע"כ. בכורתך, מבאר רש"י, לפי שהעבודה בבכורות, אמר יעקב אין רשע זה כדאי שיקריב להקב"ה. וכ"כ במדרש רבה (פרשה סג סי"ג), מה ראה אבינו יעקב שנתן נפשו על הבכורה וכו' אמר יהיה רשע זה עומד ומקריב לפיכך נתן נפשו על הבכורה.
האור החיים בפרשת ויחי (פרק מט פסוק כח) כותב בעניין ברכות יעקב לבניו כי הדיבור הקשה שהיה לו עם ראובן שמעון ולוי הוא ברכתם, ומה שאמר לראובן דברי קנטור ראובן בכורי אתה וכו' שם ציווה על הברכה על דרך אומרם עתידה עבודה שתחזור לבכורות, וכפי זה כיוון שקבע לו שם הבכורה עתיד הוא לעמוד לשרת לעתיד לבוא. וכ"כ בפרשת במדבר (פ"ג פמ"ה) שעתידה עבודה שתחזור לבכורות. והמשיך וכתב (בפרשת ויחי), ותמצא שהצדיקים צופים ומביטים על העתיד, ולטעם זה השתדל יעקב לקנות הבכורה מעשיו לבל יהיה לו חלק בעבודה לעתיד לבוא והגם שניתנה העבודה ללוויים שקולים הם ויבואו שניהם לעבוד עבודת הקודש וכו'.
ואמרו חז"ל על עשיו (בבא בתרא דף טז ע"ב) שחמש עבירות עבר אותו רשע באותו יום, בא על נערה מאורסה והרג את הנפש וכפר בעיקר וכפר בתחיית המתים ושט את הבכורה, כלומר ביזה אותה. ע"ש. וביארו האחרונים שהכפירה בתחיית המתים מוכחת ממה שעשיו לא חש לחזרת הבכורות אל העבודה לעתיד לבוא, ההפך מכל המגמה של יעקב שקנה את הבכורה עבור אותו עתיד מצופה שבו הבכורות יחזרו לעבודתם.
ונשים לב לדיוק משמעותי בדברי יעקב על פי המדרש, כי כל המגמה והמוטיבציה במעשה של יעקב אינם עבור עצמו להתגדל ולהתנשא בעבודת הבכורות, ואפילו שמדובר בהתנשאות שבקודש, דבר הראוי לשל עצמו. אכן, לא צריך לדאוג לעבודת המקדש שלא ימצא עבורה עובדי עבודת הקודש, כי הרי גם הלוויים ישרתו לעתיד לבוא כדברי האוה"ח וכן יהיו בכורות נוספים כשרים. הדבר המשמעותי והחשוב ביותר לדידיה דיעקב הוא דווקא הצד שאין לו בו יעקב אינטרס ישיר, ליטול מעשיו את הבכורה מפני שאין רשע זה כדאי שעמוד ויקריב להקב"ה.
ולולא דמיספתינא אמרינא אף יותר מכך בתכלית המכירה. הלא יצחק שואל את יעקב (פרק כז פסוק יח) מי אתה בני, ועונה לו יעקב (פסוק יט) אנוכי עשיו בכורך וכו'. ועומדים כל המפרשים וזועקים ולאחר מכן מלבנים כיצד ייתכן ח"ו דבר שקר שיאמר זאת יעקב שהוא עשיו הבכור. רש"י פירש שהפריד הדיבור והמשמעות וכאילו אמר אנוכי המביא לך ועשיו הוא בכורך ועע"ש במפרשים. אבל האמת היא שיעקב הוא באמת הבכור, כי הרי כמה פסוקים לפני כן עשיו מוכר את בכורתו ליעקב, וכיצד נעלם הדבר מן המפרשים ואף יעקב עצמו לא עונה את התשובה הפשוטה והמתבקשת אנוכי בכורך אלא את הדבר השגוי עשיו בכורך ומצרף לכך, באופן תמוה, גם את מילת אנוכי. מה פשר האמירה אנוכי עשיו ומה פשר האמירה עשיו בכורך, שתי אמירות שגויות שבמקומן היה צריך לומר בפשטות את הדבר הנכון, אנוכי בכורך.
והנה, נתחבטו המפרשים עד למאוד מה עניין מכירת הבכורה גופא וכיצד נעשתה. יש מפרשים, הרשב"ם ועוד, שכתבו כי בכלל המכירה כלולה גם הזכות הממונית של הבכור לרשת פי שניים, ותומכות להם בגמרא בסוטה (דף יג ע"א) שעשיו טען לחלקת קבורה במערת המכפלה ואמרו לו זבינתיה ואמר נהי דזבינתיה לבכורתי חלק הפשיטות לא מכרתי. ע"ש. אבל יש קושי גדול כיצד מתבצעת מכירה זו על דברים ממוניים שלא באו לעולם וכן קשה שלכאורה מדובר בזכות התלויה במציאות של בכור, מציאות שלא ניתן לשנות במחי מכירה. ויש מפרשים שכתבו, וכן איתא ברש"י, שנושא המכירה היה עבודת הבכורות בבית המקדש. ונראה לומר שגם עבודת הבכורות תלויה במציאות הבכורה של עשיו, מציאות שיעקב לא יכול לשנות בעזרת מכירה, אך מכל מקום יכול לעגן בהסכם שהזכות על מימוש הבכורה של עשיו תהיה תחת שליטה של יעקב. כמו נכס של אדם שיש לאחר הערת אזהרה עליו, או בשינוי מה, עלייה של כהן שקונה הישראל והרי הוא במובן מסויים מאן דאמר למי ליתנה אך אינו יכול בעצמו לממש אותה.
וכעת דברי המדרש מתפרשים כפשוטם. כל המגמה והתועלת במכירת הבכורה אינן אלא ליצור מניעה מבעד עשיו להקריב ולעבוד את עבודת המקדש, כי לכך באמת יש תועלת בקנייה ביחס לבכורתו. יעקב איננו מעביר את הזכות לעבוד ולהקריב לעצמו אלא קונה לו שליטה בזכות של עשיו לעבוד, שתהיה לו עליה מעין הערת אזהרה או מניית זהב. ידי עשיו סרות למרות קולו של יעקב, וזהו שאומר יעקב עשיו בכורך, הבכורה של עשיו, היא בבחינת אנוכי, בשליטתי ובכוחי. יעקב אינו הבכור ויעקב אינו עשיו, אבל מבחינה מסויימת הבכורה של עשיו נמצאת בקרבו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה