אופן סיפורן של עבדי אבות
אופן סיפורן של עבדי אבות
בחיי שרה (פרק כד פסוק מב), ואבוא היום אל העין ואומר ה' אלוקי אדוני אברהם אם ישך נא מצליח דרכי אשר אנוכי הולך עליה. ע"כ. והביא רש"י את דברי המדרש, אמר רבי אחא יפה שיחתן של עבדי אבות לפני המקום מתורתן של בנים, שהרי פרשה של אליעזר כפולה בתורה והרבה גופי תורה לא ניתנו אלא ברמיזה. עכ"ד.
כלומר, האריכות בעניין אליעזר כפולה ומכופלת, גם בתיאור מעשה אליעזר עצמו המתפרש על כעשרים פסוקים וגם התיאור של סיפור המעשה שחוזר אליעזר ומספר המשתרע על יותר מעשרה פסוקים נוספים.
אריכות זו מצדיק המדרש באמירה שיפה שיחתן של עבדי אבות, רוצה לומר, הסיפור של אליעזר עבד אברהם. אכן, עדיין צריך להבין מהו אותו יופי בשיחת אליעזר הנחזה לעינינו, ועוד יש להבין מה פשר האריכות בתיאור המעשה עצמו, תיאור שאיננו חלק משיחה של עבדי אבות, שגם פשר אריכותו קצת תמוהה.
וכשמדקדקים הלשון באות הקושיות ומיישבות האחת את חברתה. לא הסיפור של עבדי אבות יפה, כי אם השיחה שלהם, רוצה לומר איך שהם מציגים את הסיפור ביחס למעשה. אופן ההצגה, העריכה והדגשים של הסיפור לעומת המעשה, חילוף המילים בהתאם לשומען, בדרך ארץ ובדרך המוסר, בלי חילוף המשמעות, הוא הוא היופי של שיחת עבדי אבות, שיחה דווקא ולא המעשה עצמו לבדו או הסיפור בילתו. רוצה לומר, האיך ולא המה. ומשום הכי הציג את הכתוב את המעשה באריכות ושנה בסיפור המעשה בכלל שיחתו של אליעזר.
נציג כמה הבדלים ושינויי מילים הממחישים את יופי השיחה וכיוונונה בדרך המוסר ובהתאם לשומעים.
הנה, אברהם אמר לאליעזר (פסוק ד) כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק, אבל אליעזר סיפר שאמר לו אדונו (פסוק לח) אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי ולקחת אשה לבני, כלומר, אליעזר הוסיף את עניין המשפחה. המלבי"ם מבהיר כי אברהם כלל לא הקפיד שתהיה האשה ממשפחתו רק שתהיה מארצו ומולדתו והיה עיקר האזהרה שלא יקח מבנות הכנעני אף שלא ימצא אשה בארצו, אך זאת לא יכול אליעזר להגיד להם משום שלא היה הדבר נכנס באזניהם כלל והיו שואלים וכי אפשר שלא נמצא אשה טובה אחת מאלף גם בארץ כנען ויש נשים רעות גם בארם נהריים. לכן אמר להם שאברהם לא מאס כלל בבנות כנען, נהפוך הוא שבאם לא ימצא אשה ממשפחתו יקח מבנות כנען שהיא ארצו עתה רק שנותן הקדימה למשפחתו מצד אהבת הקרובים. ולכן גם שינה את הלשון של אברהם (פסוק ג) מבנות הכנעני אשר אנוכי יושב בקרבו ללשון של אשר אנוכי יושב בארצו (פסוק לז), מפני שמדובר על קדימות קטגוריולית של בני אותה הארץ המהווה יתרון, ולא תיאור ניטרלי או שלילי של הסביבה שאברהם בקירבה, וכוונתו לומר שאפילו שבנות אותה הארץ יש להן קדימות על אחרות, המשפחה קודמת אף על אלו. וכן שינה את הלשון כי אל ארצי וכו', ללשון אם לא אל בית אבי תלך ואל משפחתי, לשון שמורה על מדרגות קירבה, קודם אל בית אבי ממש, אח"כ אל משפחתי שאינה בת אבי, ואם אחת מאלו אז יפנה לבנות כנען.
עוד מתואר במעשה עצמו כשאליעזר מעלה את האפשרות שיקבל סירוב (פסוק ה), ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל הארץ הזאת, וכשמספר זאת אליעזר לאחר מכן משנה ואומר (פסוק לט) ואומר אל אדוני אולי לא תלך האשה אחרי, דהיינו שמשמיט את חוסר הרצון בארץ ותולה הדבר רק בעצמו, שלא תירצה האשה ללכת אחריו דווקא. וגם זאת עשה כדי שיהיו הדברים יותר נוחים ויעברו בצורה חלקה באוזני השומעים, שתהיה להם סיבה פחות לתלות בה סירוב.
בפסוק ו פותח אברהם את תשובתו לאליעזר על האפשרות שתישאר האשה במקומה, ויאמר אליו אברהם הישמר לך פן תשיב את בני שמה, ולאחר מכן ממשיך אברהם ואומר ה' אלוקי השמים וכו' ישלח מלאכו לפניך וכו'. אליעזר, מנגד, בספרו את דברי אברהם (פסוק מ) מתחיל מיד בחלק השני של התשובה ויאמר אליי ה' אשר התהלכתי לפניו ישלח מלאכו איתך וכו', ומשמיט את הלשון החריפה שנוקט בה אברהם ביחס לארצו ומולדתו, הארץ של משפחת רבקה. אברבנאל מציין זאת ומסביר שלא הזכיר כן פן ירע בעיניהם האיבה שהייתה לו עם הארץ אשר גר בה.
מעשה רבקה מתואר בפסוק יח כך, ותאמר שתה אדוני ותמהר ותורד כדה על ידה ותשקהו, ובסיפורו של אליעזר (פסוק מו) ותמהר ותורד כדה מעליה ותאמר שתה וגם גמליך אשקה ואשת וגם הגמלים השקתה. זהו סיפורו של אליעזר שהיה מספר לבני הבית, אומר רבינו בחיי, והיה לו לומר ותאמר שתה אדוני כי כן האמת וכן אמרה לו בראש דבריו, אבל בבית אביה לא רצה להודיע זה דרך מוסר.
ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח האיש נזם זהב בקע משקלו ושני צמידים על ידיה עשרה זהב משקלם, כך היה המעשה כמתואר בפסוק כב, ולאחר מכן בפסוק כג שאל אליעזר, ויאמר בת מי את הגידי נא לי היש בית אביך מקום לנו ללין. אבל אליעזר סיפר את אשר קרה בהיפוך, בפסוק מז, ואשאל אותה ואומר בת מי את ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה ואשים הנזם על אפה והצמידים על ידיה. וכ"כ רש"י, שינה הסדר שהרי הוא תחילה נתן ואחר כך שאל, אלא שלא יתפשוהו בדבריו ויאמרו היאך נתת לה ועדיין אינך יודע מי היא. עכ"ל. ולכאורה הכוונה שדרך ארץ היא ליתן נזמים וצמידים לנערה רק אחרי איזושהי שיחה אודותיה ואודות משפחתה ולכן שינה אליעזר את הסיפור להיות בסדר הזה, וצ"ב מדוע במעשה עצמו לא נהג כן אם כך ראוי, ושמא משום שראה אליעזר את כל המהלך הניסי שהיה במציאת רבקה ובתוך המהלך הניסי מיותר ואולי אף לא ראוי להתעכב בזוטות אלו לפני שמתקדמים קדימה. אך המלבי"ם כתב לפי דרכו ואפשר להבין כן גם בדברי רש"י, שבאמת נתן לה הנזם והצמידים קודם ששאל בת מי היא כי לא חשב כלל לקחת אשה ממשפחת אברהם, אבל לפי מה שאמר להם שרצה דווקא משפחת אברהם הוכרח לומר ששאל תחילה ואחר כך נתן.
שינוי נוסף ששינה אליעזר בשיחתו, שבמעשה אמרה רבקה (פסוק כד) בת בתואל אנוכי בן מלכה אשר ילדה לנחור, דהיינו מלכה סבתה קודם לנחור סבה, אבל בסיפור של דבריה אמר אליעזר (פסוק מז) ואשאל אותה ואומר בת מי את ותאמר בת בתואל בן נחור אשר ילדה לו מלכה, נחור קודם למלכה. ומטעים זאת הרמב"ן, ובעבור שהנערה הזכירה אם אביה תחילה כי כן דרך הנערות כדרך ותגד לבית אמה לכן יזכירנו הכתוב כי הוא בן מלכה אשת נחור, אבל העבד אמר ותאמר בת בתואל בן נחור כי תיקן הדבר בדרך מוסר. אבל אמר אשר ילדה לו מלכה לומר שהוא בן הגבירה ולא מפלגשו.
עוד השמיט אליעזר את אשר אמרה לו רבקה בסוף המעשה (פסוק כה) ותאמר אליו גם תבן גם מספוא רב עימנו גם מקום ללון. ומסביר זאת אברבנאל, לא זכר אליעזר דבר מזה פן יאמרו שהייתה דברנית מספרת מה שבבית. עכ"ד. הרי אליעזר חש בשיחתו כיצד לסדר המילים ולהנגיש המעשה, מה להקדים, מה לאחר ומה עדיף שלא יאמר.
פנינה נוספת בשיחתו של אליעזר, אף כי אינה מסבירה את אריכות תיאור המעשה והסיפור, הינה כדלקמן. מסופר על הגאון רבי שבתי הכהן הש"ך שבהיותו בתלמוד תורה לומד את דברי רש"י על הפסוק ואבוא היום אל העין, היום יצאתי והיום באתי ומכאן שקפצה לו הדרך, עמד ושאל את רבו כיצד לא חשש אליעזר לספר להורים של רבקה שהייתה לו קפיצת הדרך שמא לא יאמינו לו לכך. מה לבתואל ולבן ומשפחתם לסיפורי מופתים. הרב ושאר התלמידים לא הצליחו לתת תשובה טובה לדבר, אך לפתע הבריק הילד הרך וענה כי הסתמך אליעזר על אשר אמר (פכ"ד פסוק לו) ותלד אשת אדוני בן לאדוני אחרי זקנתה וייתן לו את כל אשר לו, ושם פירש רש"י שטר מתנה הראה להם, והלא בשטר כתוב גם התאריך של אותו היום. אם כן, באותו היום שנכתב השטר יצא אליעזר ובאותו יום הגיע, ועל ידי כן סיפר אליעזר בביטחה על קפיצת הדרך ושטרו בידו להוכיח גם את זה.
ופנינה זו בשיחת אליעזר יקרה היא עד למאוד, ושמא זו הסיבה שהביא רש"י את דברי המדרש (רבה אות ח) יפה שיחתן של אבות וכו' שנאמרו על פסוק לב ויתן תבן ומספוא לגמלים, רק עשרה פסוקים מאוחר יותר, בפסוק מב, בסמוך ללימוד היום יצאתי והיום באתי מכאן שקפצה לו הדרך:
תגובות
הוסף רשומת תגובה