גזר דינו של אדם
גזר דינו של אדם
בגמרא בראש השנה (דף טז ע"ב), ואמר רבי יצחק ארבעה דברים מקרעין גזר דינו של אדם אלו הן, צדקה צעקה שינוי השם ושינוי מעשה. צדקה דכתיב וצדקה תציל ממוות, צעקה דכתיב ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם, שינוי השם דכתיב שרי אשתך לא תקרא את שמה שרי כי שרה שמה וכתיב וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן, שינוי מעשה דכתיב וירא האלוקים את מעשיהם וכתיב וינחם האלוקים על הרעה אשר דבר לעשות להם ולא עשה. ויש אומרים אף שינוי מקום, דכתיב ויאמר ה' אל אברם לך לך מארצך והדר ואעשך לגוי גדול. ואידך, ההוא זכותא דארץ ישראל הוא דאהניא ליה. ע"כ.
ובפיוט ונתנה תוקף שבחזרת הש"צ במוסף של ראש השנה ויום הכיפורים אמרינן, ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה. ע"כ.
צדקה דרבי יצחק, נראה בוודאי שזו אותה צדקה של פייטן ונתנה תוקף. צעקה דר' יצחק זו תפילה, שהרי התפילה בימים הנוראים נאמרת בקול, כמש"כ השו"ע (או"ח סי' תקפב ס"ט) אע"פ שכל ימות השנה מתפללים בלחש בראש השנה ויום הכיפורים נוהגים לומר בקול רם. התשובה שמציין הפייטן, על פניו נראה לשייכה ולהקבילה לשינוי המעשה שמזכיר ר"י, ובסך הכל שלושת הדברים האלו הנזכרים בגמרא ובפיוט הקדום מקרעים או מעבירים את הגזירות.
אך יש לעיין בזה, מדוע הפייטן לא כלל את שינוי השם ושינוי המקום לי"א שמועילים יחד עם הדברים המעבירים את רוע הגזירה ע"פ דברי הגמרא. עוד צריך לעמוד על הקשר בין שינוי מעשה לבין התשובה, ולהבין את ההקבלה ביניהם. ויש להבין את משמעות הלשון מקרעין גזר דינו של אדם שאומר ר' יצחק, ובמה היא נבדלת מלשון הפייטן שתשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה.
שינוי מעשה, מפרש רש"י (שם ברה"ש), שב מרעתו. וטען עליו הריטב"א וא"ד, ולא נהירא דהא פשיטא שאם אינו שב מדרכיו כטובל ושרץ בידו הוא שאין מועיל לו שום תשובה. כלומר, השיבה מהרע הנה מושכל יסוד בסיסי והכרחי שלא ניתן לראותו כתוספת יתירה להעברת רוע הגזירה.
לכן אומר הריטב"א, והנכון שאפילו מעשים של רשות שאינם הגונים קצת הוא משנה כלומר שהוא אדם אחר לגמרי, והיינו דמייתי תלמודא ראיה מדכתיב וירא האלוקים את מעשיהם וכי שבו מדרכם הרעה. עכ"ד. כלומר, ה' יתברך הסתכל ונסמך על השינוי של כל מעשיהם של אנשי נינווה והשיבה מכל בחינה של דרך רעה, ולא רק מכך שהפסיקו לחטוא חטאים ברורים והשליכו השרץ מידם.
ונראה כי זהו עניינו של שינוי מעשה, ובעצם פעולתו דומה לשינוי השם, שלגביו כתב הסמ"ג (עשין יז) שעל ידי כן אני אחר ואיני אותו האיש שעשה אותו מעשה. וכיוון שאינו אותו האיש, לא שייך אותו להעניש. ולכאורה מעין שינוי השם ושינוי מעשה גם פירוש התועלת של שינוי מקום, למ"ד דמהני, כי באותה מידה שאדם משנה את ההתנהגות שלו או את השם שלו וכבר איננו אותו אדם לפי שההתנהגות או השם הינם חלק מהפרטים בהגדרת האדם, כך גם שינוי מקומו יוצר השתנות מהותית בהגדרה ולמעשה מביאה לעולם אדם חדש. שם של אדם משפיע עליו עמוקות בהיותו צורת ההתייחסות המילולית אל האדם בעולמו, וההתנהגות ודרכי הפעולה הבסיסיות של האדם הינן רוב ביטויו הפיזי של האדם בעולמו, אך כל אלו בסופו של דבר פועלים בתוך סביבה מסויימת. סביבה זו היא כביכול תחום ההגדרה של כל אותם ביטויים, ומשכך, אם תחום ההגדרה משתנה באופן מהותי כמו בשינוי המקום של לך לך מארצך, שוב גם השם או ההתנהגות מתרחשים בתנאים אחרים ובהכרח חלות תמורות גם בהם. והחולקים על כך יאמרו כי שינוי האדם על ידי שינוי הסביבה שלו אינו באמת בריאה חדשה, כי אם זווית של אותו אדם שהייתה קיימת משכבר וכעת היא יותר נגלית.
כעת ניתן לבאר את שינוי דברי הפייטן מדברי תלמודא דידן. תפילה וצדקה מועילות לכל דבר. כל אשר יבקש האדם בתפילתו או עם נתינת הצדקה, בקשתו נופלת על אוזניים כרויות, בין אם הבקשה להעביר הימנו את הגזרה באשר הוא ובין אם הבקשה לראותו כאדם חדש שלא נגזר עליו דבר, דרכי התפילה והצדקה מגוונות הן. ברם, בניגוד לאלו, לשינוי מעשה, שינוי השם ושינוי מקום למ"ד דמהני ישנה תועלת רק על צד אחד, שבעזרתם עובר הלה מלהיות אדם אחד ללהיות אדם אחר שעליו לא נגזרו גזירות. ר"י בגמרא מזכיר את אותם שינויים המועילים בדרך זו, יחד עם תפילה וצדקה שמועילות גם בדרך זו, ואומר כי מקרעין גזר דינו של אדם, רוצה לומר, גזר הדין אולי נשאר קיים לשל עצמו ואינו עובר, אלא שהאדם שאליו מיוחס גזר הדין כבר איננו כאן כך שעם נייר הגזירה לא נותר לעשות דבר כי אם לצור על פי צלוחיתו או לקורעו. הדגש הוא על מילות השייכות של אדם, כי האדם שהיה כבר הסתלק וחלף וכעת בא לעולם אדם אחר טבולא ראסה.
ולהעביר את רוע הגזירה, היינו העברת הרוע לשל עצמו גם מבלי חילופי גברי, לכך פועלות תפילה וצדקה, כאמור, אך גם תשובה. ומה היא התשובה, אומר הרמב"ם (פ"ב ה"ב), שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו', וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי, ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלוקינו למעשה ידינו וגו', וצריך להתוודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו. עכ"ל. מדובר בתהליך עמוק ויסודי להעברת נגע החטא, על ידי עזיבת החטא, חרטה, ווידוי וקבלה לעתיד. לאחר כל אלו רוע הגזירה מוסר בעצמו, בניגוד לקריעת גזר דינו של אדם שרוע הגזירה נמצא לשל עצמו אלא שאין לו אדם להיתפס בו. ונפ"מ בין תוצאות שתי דרכי הפעולה האלו, שההשתנות לאדם אחר לכאורה מועילה לכל מיני רעות שונות שהיו צריכות לבוא על האדם, שהרי סוף סוף הנמען של אותן רעות התחלף ואיננו עוד, בעוד תהליך התשובה מתקן את נגע החטא המסויים ביחס אליו נעשית התשובה ולכן צריך לעשות תשובה לכל חטא ועוון בנפרד על מנת להינצל מכלל רוע הגזירה. ומאידך גיסא, ייתכן שיש יתרון לתהליך התשובה שמתקן את הקלקול תיקון אמיתי שמעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב וכו', לעומת השתנות האדם שייתכן שהקלקול ידבק גם בה, או אפי' תשתנה חזרה למצב האדם הקודם עליו תלויה ועומד גזר הדין ויהיה חוזר ונעור.
הנה, אליבא דרש"י שינוי מעשה דר' יצחק הוא ששב מרעתו, והקשה על כך הריטב"א, כאמור, ששיבה מן הרע הינה דבר בסיסי שלא מסתבר שיש לו יתרון ותועלת מיוחדת לקרוע גזר הדין, שהרי אלמלא היה שב מן הרע אין שום ערך למעשיו לפי שהוא טובל ושרץ בידו.
בשם ר' צדוק הכהן (פרי צדיק פרשת ואתחנן אות טו) מביאים, כי דין ידוע הוא בתלמודא דסנהדרין (דף יז ע"א) שאין מושיבין בסנהדרין אלא מי שיודע לטהר את השרץ מן התורה, ושם בתוס' כתבו, וקשה לר"ת דמה לנו בחריפות של הבל לטהר שרץ שהתורה טימאתו. ע"ש. אבל הפירוש הוא כדי שיוכל ללמד זכות על אדם שיש בידו עבירה ומתוודה ואינו חוזר בו הדומה לאדם שתופס שרץ (תענית דף טז ע"א). לכן על חכמי הסנהדרין לדעת לטהר את השרץ, כדי לחזר אחר זכות גם לאדם שטרם חזר בו ממש ויש עוד בידיו שרצים ועוונות שגם זה יש לו תיקון שסופו שיכנס ויטהר. ועל דרך זו מצינו במכות במתני' (דף ז ע"א) רבי טרפון ורבי עקיבא אומרים אילו היינו בסנהדרין לא נהרג אדם מעולם, כלומר, משום שהיו מחזרין היטב לזכותו של כאו"א ואף אם אוחז שרץ המעשה הרע בידו היו מוצאים דרך לטהר את השרץ.
ולאור הארה זו שפיר מובנים דברי ר' יצחק ע"פ דרכו של ר' שלמה יצחקי כי שינוי מעשה הוא שיתוודה ויחזור בו, דהיינו שיסיר את השרצים מידיו וישוב מרעתו. דאם תקשה מה דבר נשגב ויתר יש באמתחת מי שסר מרעתו, התשובה היא שגם לטובל ושרץ בידו ישנה תקווה תוך היתלות בחכמי ישראל היודעים לטהר את השרץ ומחזרים לעשות כן, ולכן סילוק השרץ הוא התקדמות משמעותית שפועלת לטובת קריעת גזר הדין. ונראה עוד שסילוק השרץ לר"י אליבא דרש"י כמוהו כשינוי השם או שינוי המקום לי"א שעניינם שינוי הגדרת האדם וחילופו להיות אדם אחר שעליו לא נגזרה גזירה. כי כפי שלפי הריטב"א השתנות של אדם על פי מעשיו הינה כאשר משנה את כלל דרכיו, גם דרכי הרשות, כך אפשר לומר לפי רש"י, ברף יותר נמוך, שאדם משתנה כבר כאשר משנה מדרכו הטבעית לסמוך על טיהור השרץ ושב מרעתו.
הנה נתבאר בדברי ר' יצחק כי צדקה, צעקה, שינוי השם, שינוי מעשה וי"א אף שינוי מקום מקרעין גזר דינו של אדם, והיינו משום שצדקה וצעקה מועילות לכל דבר ושלושת השינויים מועילים בכך שהינם שינויים בפרטי הגדרת האדם, ומשנשתנים הפרטים שתחת ההגדרה נשתנה הדבר המוגדר. אבל אפשר להטעים בזה טעם נוסף, כי גם נתינת צדקה או השמעת צעקה, גם הן עצמן עשויות לעשות בחינה של שינוי באדם כאשר דרכן פועל האדם עמוקות על נפשו, אם בשבירת תכונת קמצנות וכיליות שנטועה בו ואם בתפילה בכוונה רבה ובעוצמה העולה עשרת מונים על מה שרגיל בשאר השנה מלבד הימים הנוראים. צדקה ותפילה, אם כן, הינן עוגנים מעולים להיתלות בהן על מנת לבצע שינוי מעשה מסויים, ממוקד ובעל רושם:
תגובות
הוסף רשומת תגובה