נעשה נשמע וכפייה
נעשה נשמע וכפייה
בשבת (דף פח ע"א), ויתייצבו בתחתית ההר א"ר אבדימי בר חמא בר חסא מלמד שכפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית ואמר להם אם אתם מקבלים את התורה מוטב ואם לאו שם תהא קבורתכם. ע"כ.
ורבו השואלים, לשם מה היה להקב״ה צורך לכפות על עם ישראל לקבל את התורה, והלא כבר הביעו את רצונם לקבל את התורה כשאמרו קודם לכן כל אשר דבר ה׳ נעשה ונשמע.
וכך שאלו גם התוספות (ד״ה כפה) וביארו, ואף על פי שכבר הקדימו נעשה לנשמע שמא יהיו חוזרים כשיראו האש הגדולה שיצאתה נשמתן. עכ״ד.
התנחומא (נח ג) חילק שהאמירה של נעשה ונשמע הייתה קבלה רק על התורה שבכתב. עם ישראל לא רצו לקבל את התורה שבעל פה שלימודה ושמירתה דורשים עמל והשקעה גדולים במיוחד. לכן נדרשה כפייה לגבי התורה שבעל פה, מעבר לקבלה שקיבלו מעצמם לגבי התורה שבכתב.
בספר מתת ידו (הקדמה) ציין בהקשר זה את דברי הרמב״ם המפורסמים מהלכות גירושין (פ״ב ה״כ), מי שהדין נותן שכופין אותו לגרש את אשתו ולא רצה לגרש, בית דין של ישראל בכל מקום ובכל זמן מכין אותו עד שיאמר רוצה אני ויכתוב הגט והוא גט כשר וכו׳, ולמה לא בטל גט זה שהרי הוא אנוס בין ביד עכו״ם ובין ביד ישראל, שאין אומרים אנוס אלא למי שנלחץ ונדחק לעשות דבריו שאינו מחוייב בו מן התורה, כגון מי שהוכה עד שמכר או עד שנתן, אבל מי שתקפו יצרו הרע לבטל מצווה או לעשות עבירה והוכה עד שעשה דבר שחייב לעשותו או עד שנתרחק מדבר האסור לעשותו, אין זה אנוס ממנו אלא הוא אנס את עצמו בדעתו הרעה, לפיכך זה שאינו רוצה לגרש מאחר שהוא רוצה להיות מישראל ורוצה הוא לעשות כל המצוות ולהתרחק מן העבירות ויצרו הוא שתקפו וכיוון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גרש לרצונו וכו׳. עכ״ד. הרי מבואר שלכל אחד מישראל ישנו רצון פנימי לקיים את המצוות, רק שלפעמים מופעלת גם כפייה חיצונית כדי להסיר את הקליפות והמפריעים החיצוניים שמונעים מהרצון הפנימי לבוא לידי מימוש. אם כן, אין משמעות לכפייה אלמלא הרצון הפנימי ואין ביטוי לרצון הפנימי כל עוד הוא תשוש על ידי היצר מלפעול את הרצון. על שום שני פנים אלו, הרצון הפנימי והכפייה, גם ישראל במעמד הר סיני קיבלו ברצונם ובפנימיותם את התורה באמירת נעשה ונשמע, אך גם הסירו מעליהם את תשישות היצר בכך שכפה עליהם הר כגיגית.
עוד עולה באחרונים תשובה לעניין, כי הנה לאהבה כמה פנים ומינים. ישנה אהבה שהיא אהבת איש לרעהו, אהבה בה מרעיף האדם טובה על זולתו, נוהג אליו באורח יפה וטוב וכפועל יוצא וכתגובה לכך מקבל את אותו היחס ואותה ההנהגה מאת הרע כלפיו. בבחינת כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם. אהבה שיש בה הדדיות, מעשה ותגמול, כוחות שווים בעוצמתם והפוכים בכיוונם (החוק השלישי של ניוטון). זהו מין אחד. לעומת זאת, ישנו סוג נוסף של אהבה, אהבה של אב לבנו. האב אוהב את בנו משום שהבן הוא חלק ממנו ועצמו ממש והאדם אוהב את עצמו. כפי שאומרים בעלי המוסר שעל האדם להרחיב את בחינת האני שלו ולכלול אותה על הסביבה, הלא אין יותר מי שנכלל באני של האדם מאשר ילדיו ויוצאי חלציו. הבן הוא חלק מובהק מהאני של האדם.
והנה, באהבה מן המין הראשון, אהבה של אדם לרעהו, ודאי לא יחרוג האדם מצורת התנהגות יפה וטובה אל השני במסגרת האהבה הזו, ואפילו אם יש בזה איזו כוונה טובה. האהבה הזו לא כוללת נסיונות לחנך את השני ולעשות לו דברים שנראים בטווח הקצר בפגיעה. אל האהוב והרע יש להתייחס וכדאי להתייחס בצורה שמתפרשת כטובה בטווח הקצר ובכל המובנים, כי התגמול והמשך האהבה נגזרים בהתאם. במסגרת אהבה שטחית אין מקום לפעולות מורכבות. מנגד, באהבה השנייה מן הסוג של אהבת האב לבנו, ידוע כי חוסך שבטו שונא בנו. האהבה המופנית כלפי הבן כוללת גם דברים שנראים כלא נעימים ולא טובים בטווח הקצר, כדוגמת ענייני חינוך, ובכל זאת מצופה לנקוט אותם. רק אהבה עמוקה יכולה לכלול פעולות מיני אלו. הבן הוא אני, וכלפי עצמי אין חשש מפעולות מורכבות ועמוקות שיכולות להיתפס מבחוץ לשליליות, כדוגמת ניתוח להסרת נגע ופגע.
לפיכך, בא הקב״ה אל בניו, עם ישראל, וכפה עליהם הר כגיגית, פעולה שנראית לא נעימה ולא מתחנפת, כדי לקבע, לייסד ולמסד את אהבתו לבניו כאהבה עמוקה, אהבה אמיתית של אב ובניו, אהבה של הרחבת האני ולא אהבה חיצונית של פעולה ותגמול.
עוד יש ליישב תשובה בדרך פשוטה אך אמיתית, כי דרכו של עולם שהאדם מקבל על עצמו דרכים נכונות, אם זה ברוחניות ואם זה בגשמיות, ברגעים מובחנים של התבוננות והארה. אדם יכול להגיע למסקנא נכונה ולהחליט ברגע אחד שאינו אוכל מאכלים בריאים ומעתה עליו לאכול רק דברים מסויימים. ברם, כדי לגדר את הקבלה ולהבטיח שתקויים, עליו להוציא ולהרחיק מעליו באותה שעה את המאכלים שרוצה להימנע מהם. קבלה ברגע אחד כנראה לא תעמוד בפרץ של בולמוס ביום המחרת. הדרך הנכונה לקבל דברים ולעמוד בהם היא לנצל את הרגע של ההתעלות ובו לעשות גדרים וסייגים, עמודי תמך ועזרים, שיכריחו גם בזמני שפל לעמוד בקבלות. ונדמה שזו גם בחינת נעשה ונשמע, רגע ההתעלות והאמת לקבל את התורה ללא סייג ותנאי, שבאה יחד עם כפה עליהם הר כגיגית, גדר ועזר לרגעים ירודים בהם קבלת התורה ועשייתה תיכבדנה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה