כל אשר עשית
כל אשר עשית
ברות (פרק ד פסוק ו), ויאמר הגואל לא אוכל לגאול לי פן אשחית את נחלתי גאל לך אתה את גאולתי כי לא אוכל לגאול. ע"כ. ופרש"י, פן אשחית את נחלתי, לתת פגם בזרעי, שנאמר לא יבוא עמוני ומואבי וטעה בעמוני ולא עמונית.
דן המנחת חינוך (מצווה תקסב), לגבי הלאו האמור בתורה לגבי עמון ומואב, לא תדרוש שלומם וטובתם (דברים פכ"ג פ"ז), האם גם זה נאמר דווקא לעמונים ולמואבים ולא לעמוניות ומואביות, והסיק שכלל זה שאסור לשאול לשלום אינו דווקא במלחמה, שבה משתתפים רק הגברים, ולכן כל ישראל מוזהרים בזה ואף הנשים.
ולפי חילוק זה נמצא כי אף שאין איסור להתחתן בעמונית ובמואבית, מכל מקום דרישת שלום אסורה בהן. רוצה לומר, בעל ישראלי באשתו המואבית יהיה אסור בשאילת שלום. אכן, דווקא דרישת שלום אסורה אבל תשלומי שלום, כפי שמובא שם במנח"ח, מותרים, שאם עשו עמך חסד מותר לפקדם לשלום כמו בדוד המלך ע"ה וחנן בן נחש ששלח דוד לנחמו.
אך קשה מרות המואביה, שאף שבועז היה מותר להתחתן איתה, כיצד דרש לשלומה.
בשם ר' אליהו ברוך פינקל אמרו כי הן הן חילופי הדברים בין רות ובועז. בא בועז ודאג לשלומה של רות המואביה. על כך אמרה לו רות (פרק ב פסוק י), מדוע מצאתי חן בעיניך להכירני ואנוכי נכריה, ותרגומו, מה דין אשכחית רחמין בעיניך לאשתמודעיתני, ואנא מעמא נוכראה, מבנתהון דמואב, ומעמא דלא אידכי למיעל בכנישתא דה'. כיצד בא אתה בועז ודורש לשלומה של מואביה.
על זה השיב לה בועז (פסוק יא), הגד הוגד לי כל אשר עשית את חמותך אחרי מות אישך. היינו, הואיל ועשית חסד עם חמותך, בת דודתי, כבר קודם, אחרי מות אישך, ובכך למעשה עשית גם חסד עימי, דבר זה מתיר את ההתעניינות שלי בך ואת הטובה החוזרת:
תגובות
הוסף רשומת תגובה