הידור מצווה והדר מצווה
הידור מצווה והדר מצווה
במסכת שבת (דף כא ע"ב), תנו רבנן, מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים יום ראשון מדליק אחת מכאן ואילך מוסיף והולך. ע"כ. הרי מצינו שיש למצוות נר החנוכה מדרגה בסיסית, מדרגת הידור ראשונה ומדרגת הידור יתרה עליה.
ומניין שיש להדר במצוות, הביאה לזה הגמרא בשבת (דף קלג ע"ב) מקור, זה אלי ואנוהו, התנאה לפניו במצוות, עשה לפניו סוכה נאה ולולב נאה ושופר נאה, ציצית נאה, ספר תורה נאה וכתוב בו לשמו בדיו נאה, בקולמוס נאה, בלבלר אומן וכורכו בשיראין נאין. ע"ש. אם כן, יש מקור לכך שיש להדר במצוות, כל מצווה וענייני ההידור שלה, שופר שיהיה נאה, ציצית שתהא נאה וכו', אך בחנוכה נשנו דרגות הידור מפורשות, מעבר ליופי בעלמא, בכמות הנרות שצריכים להדליק. בפשטות, אם כן, יש בחנוכה, מעבר לענייני הידור של יופי וכדו', גם ענייני הידור מוגדרים כפי שציינה הסוגיא בשבת.
אכן, הגמרא בבבא קמא, דף ט, הגבילה את כמות הידור המצווה שיש לאדם לעשות, אמר ר' זירא בהידור מצווה עד שליש במצווה, דהיינו, בפשטות, שאם בא להוציא מעות עבור מצווה ומוצא דבר מהודר יותר בתוספת שליש המחיר עליו להוסיף ולקנות את הדבר המהודר, אבל לא יותר מכך.
שואל הרי"ז הלוי (הלכות חנוכה פ"ד ה"א) את השאלה המתבקשת, הלא בנר חנוכה לעולם ההידור הוא יותר משליש. הדלקת נרות עבור שני בני בית זהו כבר כפל של המצווה, ולא רק תוספת שליש, ואם אדם אחד מדליק נר נוסף בכל יום, כמות הנרות הופכת מלינארית במספר הימים לריבועית במספר הימים (במקום כפל בקבוע, מדובר בסדר גודל אחר). הידור הרי מעצם הגדרתו הינו דבר שנוסף על החיוב המקורי, דבר שיש עניין לעשותו אך האדם אינו מחוייב בו. בהתאם, דבר שיוצא מכלל גדרי ההידור, כפי שתוחמת הגמרא בבבא קמא לטווח של שליש המצווה, לכאורה אין אפילו עניין לעשותו. אם כן, מדוע יש עניין במדרגות ההידור המופיעות בגמרא בשבת נר לכל אחד ואחד או מוסיף והולך, הרי פעולות אלו הינן מחוץ לטווח המוגדר להידור המצווה.
ברם, התשובה לדבר פשוטה. הגמרא בשבת בדף קלג מדברת על נוי המצוות. שופר צריך להיות נאה, ציצית צריכה להיות נאה וספר תורה צריך להיות נאה שהרי כתוב מפורש אומר זה אלי ואנוהו. במילים אחרות, עניין זה אלי ואנוהו אינו מלמד שהמצוות צריכות להיעשות יותר טוב, כגון שופר שמשמיע קול יותר טוב וכדו', אלא שחפצי המצוות צריכים להיות בעלי נוי, גם אם הנוי אינו קשור לעיקר המצווה. שופר נאה אינו בהכרח יותר טוב משופר שאינו נאה, כגון שופר שכולו עשוי זהב ואפילו אינו כשר למצווה, אבל בהינתן שופר ברמת כשרות מסויימת, ישנו עניין להוסיף לשופר נוי ושופרא.
והנה, על דברי הגמרא בבבא קמא שהידור מצווה עד שליש במצווה, פרש"י, שאם מוצא שני ספרי תורות לקנות ואחד הדור מחבירו יוסיף שליש הדמים ויקח את ההדור, דתניא זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות עשה לך ספר תורה נאה לולב נאה טלית נאה ציצית נאה. עכ"ד. הרי שפירש הדור במצווה במשמעות של הדר, כמו נוי, והשליך את ההגבלה של הסוגיא בבבא קמא על הדין האמור בסוגיא בשבת קלד. אם כן, העולה מכך, שיש להוסיף עבור נוי של חפצי מצווה באותה רמת כשרות עד שליש.
לעומת זאת, בנר חנוכה עניין הידור המצווה שונה לחלוטין. המהדרין נר לכל אחד ואחד, פרש"י המהדרין אחר המצוות, כלומר, המחזרין אחר המצוות. מהדר במשמעות של מחזר ולא במשמעות של מוסיף הדר ונוי. המחזרים אחר מצוות נר חנוכה ורוצים לקיים מצווה מן המובחר, מצווה יותר מלאה ויותר כשרה, יקיימו את מצוות נר חנוכה בדרך של נר איש וביתו. והמחזרים שמתוך המחזרים הרוצים את המצווה המושלמת ביותר יעשו נרות המוסיפים והולכים. נר לכל אחד ואחד או נרות המוסיפים והולכים אינם בהכרח תוספת של נוי והדר למצווה. אם ריבוי נרות הוא יופי, מדוע לא מדליקים בכל יום שמונה נרות או שידליקו נרות מרובים אפילו מעבר למספר בני הבית. מספר הנרות שמדליקים המהדרין והמהדרין מן המהדרין הוא עבור מצווה יותר כשרה ושלמה מפני המשמעות של מספר הנרות וחיזוק עניין נר החנוכה שנעשה על ידם, ריבוי פרסום הנס ביחס לכל אחד ואחד מבני הבית או ביחס לכל אחד ואחד מן הימים.
כעת, מכיוון שההידור הנזכר בסוגיית חנוכה הוא מפרטי המצווה עצמה וכשרותה, פשוט וברור שאינו עומד תחת ההגבלה האמורה בבבא קמא על כמות ההוצאה בעניין יופי והדר המצווה, כך שאפשר להוסיף נרות הרבה על פני נר אחד ליום. סדר הדברים הוא שקודם האדם מקבע את רמת כשרות המצווה שלו, ולזה אין שיעור עד כדי כל רמות הכשרות הקיימות, ולאחר מכן בא האדם ומחליט את רמת יופי המצווה עד שליש המצווה. כך בפשטות.
הנה, פשוט הדבר שמצווה הנעשית בכשרות ובכיעור עדיפה היא על מצווה הנעשית שלא בכשרות ובנוי, ברם, עדיין יש לדון האם בכל מקרה נעדיף הידור וכשרות על פני הדר ויופי, או שמא תלוי הדבר בכמות הכשרות והנוי העומדות זו כנגד זו. באמת, נדמה שבשאלה זו בדיוק תלוי הנדון האם עדיף להדליק נר אחד בשמן או לנהוג כמהדרין ובנרות שעווה. המשנה ברורה (סי' תרעא סק"ז) מביא בשם החיי אדם ושו"ת בניין עולם שאם השמן הוא ביוקר מוטב להדליק בנרות שעווה ולהיות מוסיף והולך, דהיינו שההידור עדיף על ההדר, אבל מעצם הבאת הנדון אפשר ללמוד שלא ניתן לקבוע בהקדם שכך הדין בכל מצב ויש לדון כל מקרה לגופו.
ומדוע בנר חנוכה נתקנו רמות נוספות של חיזור כחלק מגדרי המצווה, הטעים זאת בספר נתיבות יהושע ע"פ מה שהקשה ויישב בעל הפני יהושע, ואלו דבריו, ולכאורה יש לתמוה כל טורח הנס זה למה, דהא קי"ל טומאה הותרה בציבור והיו יכולין להדליק בשמן טמא. ובשלמא למאן דאמר דחוייה בציבור ניחא הכא קצת שפיר מה שאין כן למ"ד הותרה בציבור דאפילו הדורי לא מהדרינן כדאיתא ביומא, אם כן קשיא טובא. כלומר, מקשה הפנ"י לשם מה נדרשו החשמונאים לנס כדי להדליק בשמן טהור, והרי במצב שבו היו אין בעיה להדליק גם בשמן טמא, לכל הפחות לדעת הסוברים שטומאה הותרה בציבור ולפיהם אפילו לא צריך לחזר כדי לעשות את הדבר בטהרה. וענה הפנ"י, לכך נראה דעיקר הנס לא נעשה אלא להודיע להם חיבת המקום עליהם, כדאשכחן שנעשה זה הנס תמיד שלא נמצא פסול בעומר ובשתי הלחם וכו'. עכ"ד. הרי שכל עניין הנס הוא להראות את החיבה של הקב"ה אל מול החיזור של עם ישראל, שחיזרו ומצאו פח שמן אע"פ שלא היו מחוייבים בכך. על כן הכניסו ותיקנו חכמים בעיקר המצווה גם את דרגות החיזור, דרגת המחזרים להדליק נר לכל אחד ודרגת המחזרים מן המחזרים להיות מוסיף והולך כמניין הימים:
תגובות
הוסף רשומת תגובה