הודאה על המובן מאליו

הודאה על המובן מאליו

מאי חנוכה, כלומר, על איזה נס קבעוה, אומרת הגמרא במסכת שבת (דף כא ע״ב), שכשנכנסו היוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה. ע״כ.

והנה, ידועה ומפורסמת קושיית הבית יוסף, ואיכא למידק, למה קבעו שמונה ימים, דכיוון דשמן שבפך היה בו כדי להדליק לילה אחת, ונמצא שלא נעשה הנס אלא בשבעה לילות.
הבית יוסף עצמו ענה שלושה תירוצים. האחד, שחילקו החשמונאים את השמן שבפך לשמונה חלקים ובכל לילה נתנו חלק אחד במנורה. למרות שמינית הכמות דלקה המנורה עד הבוקר, כך שגם ביום הראשון התרחש נס. תירוץ נוסף, שהפך נשאר מלא גם לאחר שמילאו ממנו את המנורה. לכן כבר מהשעה הראשונה ניכר הנס. עוד תירץ, שנתנו את כל השמן במנורה ולאחר שדלקה המנורה נותרו הנרות מלאים שמן. באופן זה נגלה הנס בכל לילה ולילה.

מלבד תירוצים אלו, מפורסמת הקושיא בכך שניתנו לה עוד תירוצים רבים נוספים, אלפים במספר, הסובבים על רעיונות דומים. אכן, אפשר שהתירוץ על השאלה פשוט עד למאוד, וקושיא מעיקרא ליתא.

בפרשת ויצא שנקראה לאחרונה, בפרק כט (פסוק לה) נאמר על לאה, ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה את ה׳, על כן קראה שמו יהודה ותעמוד מלדת. ע״כ. ופרש״י, הפעם אודה, שנטלתי יותר מחלקי, מעתה יש לי להודות. עכ״ל. כלומר, מכיוון שישנם שנים עשר שבטים וישנן ארבע אמהות, חלקה של כל אחת מהאמהות הוא שלושה שבטים, ולכן יהודה, הבן הרביעי של לאה, הינו תוספת, מעבר לחלק הבסיסי, עליה מודה לאה. כך בפשטות.

אמנם, נראה כי הפירוש היותר עמוק בדברים הוא מעט אחר. לאה סבורה כי החלק הבסיסי של כל אם, המובן מאליו, השגרתי, הוא שתקבל שלושה שבטים. זו החלוקה השווה בין כל האמהות, ולפחות לכך יש לצפות. כפי שביארנו, בפשטות, כאשר הגיע השבט הרביעי, יהודה, באה לאה והודתה על התוספת שמחוץ לשגרה, מחוץ לבסיס. אך ייתכן כי כאשר הגיע השבט הרביעי, התחוורה ללאה ההבנה כי אם היא מקבלת יותר משלושה שבטים, בהכרח אמא אחרת תקבל פחות משלושה שבטים, פחות מהדבר המובן מאליו, פחות מהבסיס. באותו רגע התחוורה בראש לאה ההבנה שהמובן מאליו, גם הוא לא מובן מאליו. יש להודות על השבט הראשון, השני והשלישי, כמו שצריך להודות על השבט הרביעי, החמישי והשישי. אין שום שוני ביניהם, כי הרגיל איננו רגיל וגם הבסיס הוא תוספת. כעת, כאשר ההבנה הזו התחוורה ללאה, באה זו והודתה מלמפרע, עתה אודה את ה׳, על כל השבטים שנתן לי, גם על הקודמים וגם מעתה והלאה.

אם הרגיל איננו רגיל, המובן מאליו איננו מובן מאליו וגם על השגרה יש להודות, רוצה לומר, גם השגרה, כשהכל מתנהל כפי שמצופה היה להתנהל, גם היא נס, לא קשה כלל מדוע מדליקים נרות גם עבור היום הראשון שדלקה המנורה מפך השמן. השגרה והנס מעורבבים זה בזה ועל שניהם יש להודות: