ויאמר אל ליבו
ויאמר אל ליבו
בנח (פרק ח פסוק כא), ויאמר ה' אל לבו לא אוסיף לקלל עוד את האדמה בעבור האדם כי יצר לב האדם רע מנעוריו ולא אוסיף עוד להכות את כל חי כאשר עשיתי. ע"כ. אם כן, טעם הדבר שהקב"ה לא מוסיף להכות את העולם במבול הוא מפני שהאדם רע מנעוריו, כביכול יש לו בשל כך פחות אשמה במעשיו הרעים. על כך שואל האברבנאל, הרי בסוף סדר בראשית (פרק ו מפסוק ה) אמר וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום וכו' ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי וכו', הרי לך ששם עשה רוע היצר סיבה לקללה ולהשחתה וכאן עשה רוע היצר סיבה שלא יקלל, ואיך יהיה דבר אחד סיבה לשני הפכים. האברבנאל עונה שהי"ת עדיין מעניש את האדם על יצר ליבו הרע. הסיבה הזו לא השתנתה ולא הפכה מחומרא לקולא. אלא שמפני ריבוי הרעה מנעורים ועד שיבה והחוב הגדול הנצבר בעבורה לאורך זמן, שינה ה' את אופן גביית החוב מן האדם, מעט מעט מנעוריו ועד זקנותו, על מנת שלא להגיע לידי גבייה אחת גדולה כדמות המבול. אך נראה לבאר את הדברים באופן נוסף.
הרמב"ם, בפרק השמיני משמונה פרקים העוסק בטבע האנושי, כותב וא"ד, לא יתכן שיהיה האדם בטבע, מתחילת ברייתו, בעל מעלה, ולא בעל חסרון, כמו שלא יתכן שיהיה האדם בטבע בעל מלאכה מן המלאכות המעשיות. אבל יתכן שיהיה בטבע מוכן אל מעלה או אל פחיתות, בשיהיו פעולות זו קלות עליו מפעולות זולתה וכו'. אילו היה האדם מוכרח על מעשיו היו בטלים הצווי וההזהרה התוריים, והיה כל זה שוא גמור, הואיל ואין בחירה לאדם במה שיעשה וכו'. לפי שזה שמעון ההורג לראובן, אם היה זה כפוי ומוכרח להרוג, וזה כפוי ומוכרח ליהרג למה נענוש את שמעון וכו'. עכ"ד. ודאי שיש לאדם בחירה ואחריות על מעשיו, אלא שהבחירות נעשות בעולם ובסביבה שיש בה נטייה טבעית לכיוון זה או אחר.
ברם, אף על פי שגם בהינתן כל נטייה טבעית לטוב או למוטב נותרת לאדם אפשרות הבחירה והאחריות על מעשיו וחובת העונש באם בחר שלא כראוי, מצדד האור החיים (שם בנח) באחריות מופחתת על דרך האמור במסכת בבא קמא (דף לט ע"א), שור האצטדין שנגח פטור דכתיב כי יגח ולא שיגיחוהו. ע"כ. והן האדם מנעוריו קודם שיבחין למאוס ברע ולבחור בטוב יקדמנו הרע משננער ממעי אמו והרע מדריכו בבחינתו והיה כי יגדל כבר הטביע בו הרע כמו שהטביעו הנגיחה בשור האצטדין. טעם זה יועיל לבל דנו בהכרת אבל על כל פנים ענוש יענש על אשר איננו שומע בקול האלוקים. וישתנה משור המתלמד כי הוא מותר האדם מן הבהמה למאוס ברע בהכירו ולבחור בטוב. עכ"ד. לשור ודאי אין בחירה ועשוי הוא להתחייב אף על נטיותיו, ומכל מקום ישנה הבחנה בין נטייה טבעית, עליה חייב, לבין נטייה שטבעו בו באצטדיון, שעליה פטור. בשונה מן השור האדם לעולם חייב על בחירותיו, אך בדומה לשור, בכל אופן יש להתבונן בנטיית האדם והקשרה לעניין היקף האחריות והעונש בגינה.
קודם המבול היה יצר מחשבות ליבו של האדם רק רע, ולאחריו יצר לב האדם רע מנעוריו. נשים לב ללב. לאחר המבול לב האדם עצמו נעשה רע, בעוד קודם למבול לב טהור ברא לי אלוקים (תהילים פנ"א פי"ב) ורק המחשבות שקיננו בלב היו בעלות יצר רע. הספורנו מציין שינוי בטבע האדם לאחר המבול וז"ל, שבהיות המזגים מכאן ואילך פחותים מאשר היו קודם המבול, לא יאיר בהם הכוח השכלי מנעוריהם כבראשונה באופן שיתקומם למתאווה המתגבר עליו מנעוריו. עכ"ל. מזג האדם השונה והחלשת חלק מנטיותיו הטבעיות גורמות למעשה לחלק אחר מנטיות האדם, הנטיות שקשורות ליצר הרע, להיות יותר חזקות באופן טבעי כבר מלידתו. לב האדם, במובן מסויים, נולד עם נטיות היצר הרע ואין אלו רק מחשבות רעות וחיצוניות שבאו לקנן בו בשלב מאוחר יותר. הואיל וכך, קודם למבול נולדו האנשים בעלי נטייה חזקה לטוב, בהיותם קרובים לבראשית ולבריאה, והם אלו שהכניסו לקרבם את המחשבות הרעות החיצוניות וחובתם בעבור כך גדולה. לאחר המבול, כאשר הנטייה הטבעית והלב של האדם רע מנעוריו, אחריותו מופחתת ואינו נענש במבול.
ובדרך צחות, זהו גם ביאור מילות הכתוב הסתומות ויאמר ה' אל ליבו, ליבו של האדם ולא ליבו של הקב"ה ח"ו. רק בעבור השינוי בלב האדם לאחר המבול והשתנות הנטיות הטבעיות, לא אוסיף להכות את כל חי כאשר עשיתי:
תגובות
הוסף רשומת תגובה