חפצא של ערבית
חפצא של ערבית
בויצא (פרק כח פסוק יא), ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא. ע"כ. ורבותינו פירשו, מביא רש"י, לשון תפילה כמו ואל תפגע בי (ירמיה פרק ז פסוק טז), ולמדנו שתקן תפילת ערבית. עכ"ד.
ונחלקו התנאים, כמובא במסכת ברכות (דף כז ע"ב) על דברי המשנה תפילת ערבית אין לה קבע, מאי אין לה קבע, אילימא דאי בעי מצלי כוליה ליליא ליתני תפילת הערב כל הלילה, אלא מאי אין לה קבע וכמאן דאמר תפילת ערבית רשות, דאמר רבי יהודה אמר שמואל תפילת ערבית רבן גמליאל אומר חובה ורבי יהושע אומר רשות. ע"כ.
ושאלו התוס' (דף כו ע"א ד"ה טעה), מדוע אם טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתיים, וכן מדוע אם טעה ולא אמר בתפילת ערבית יעלה ויבוא צריך לחזור אלמלא הטעם שאין מקדשים את החודש בלילה, והרי תיפוק ליה שתפילת ערבית רשות. ענו התוס' וביארו דין יסודי בתפילת ערבית, שמה שאומרים שתפילת ערבית היא רשות, היינו לגבי מצווה אחרת והיא עוברת שאז אומרים תידחה תפילת ערבית מפניה אבל לחינם אין לו לבטלה. עכ"ד.
הפני יהושע (דף כו ע"ב) מבאר את טעמי הצדדים האם תפילת ערבית חובה או רשות ע"פ המחלוקת המובאת בגמרא, רבי יוסי בר חנינא אמר תפילות אבות תקנום ורבי יהושע בן לוי אמר תפילות כנגד תמידים תקנום, שלדעת הסובר שתפילת ערבית רשות תיקנו את התפילות כנגד תמידים, ולכן תפילת שחרית ותפילת מנחה הן חובה מה שאין כן תפילת ערבית שאינה אלא כנגד איברים ופדרים שאינם מעכבים כפרה ועוד שעיקר מצוותם היא ביום, ומאן דאמר תפילת ערבית חובה סובר שתפילות אבות תקנום ולפי"ז כל השלוש תפילות אין שום שוני ביניהן וכולן חובה.
ונראה כן גם בפשט דברי הגמרא (שם), ומפני מה אמרו תפילת הערב אין לה קבע, שהרי איברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה. ע"כ. ואת המילים אין לה קבע הרי ביארה הגמרא בדף כז כמאן דאמר תפילת ערבית רשות. הרי מבואר שהטעם לכך שתפילת ערבית רשות הוא מפני שהתפילה נתקנה כנגד האיברים והפדרים שלא נתעכלו וכדברי הפני יהושע.
ובעניין זה כתב הרמב"ם (הלכות תפילה פ"א ה"ו), וכן התקינו שיהא אדם מתפלל תפילה אחת בלילה שהרי איברי תמיד של בין הערבים מתעכלין והולכין כל הלילה שנאמר היא העולה וגו' כעניין שנאמר ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי, ואין תפילת ערבית חובה כתפילת שחרית ומנחה, ואף ע"פ כן נהגו כל ישראל בכל מקומות מושבותיהם להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפילת חובה. עכ"ל. הרי תפילת ערבית נתקנה כנגד איברי התמיד המתעכלים בלילה, ובהתאם לכך אין תפילת ערבית חובה וכפי שנתבאר.
והנה, אף על פי שתפילת ערבית היא רשות, נדמה כי הרמב"ם והתוספות סייגו זאת באופן דומה. התוספות כתבו שאין לבטל תפילת ערבית לחינם והרמב"ם כתב שנהגו כל ישראל להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפילת ערבית, כלומר, בפשטות, תפילת ערבית היא רשות אך נהגו וקבלו ישראל להתפלל אותה כאשר אין לכך מניעה מוצדקת. ברם, ע"פ בית בריסק נראה שיש לחלק חילוק עמוק בין הדעות.
התוס' הציעו בתחילה שכיוון שתפילת ערבית היא רשות אזי לא יהא בה דין תשלומין במי שטעה ולא התפלל, כלומר, את החסרון של הגברא שלא התפלל ערבית לא ניתן למלא על ידי שיתפלל עבורו פעם נוספת מפני שהגברא לא באמת מחוייב חובה של תפילת ערבית הואיל והיא רשות. בהתאם, תשובת התוס' היא שתפילת ערבית אינה שונה מתפילות שחרית ומנחה לעניין הגברא שמחוייב בה, כי הגברא מחוייב להתפלל ערבית כמו שהוא מחוייב להתפלל שחרית ומנחה וכמו שהוא מחוייב במצוות רבות אחרות אף שהמדרגות וערכן העצמי של המצוות שונה. ההבדל בין ערבית לשחרית ומנחה הוא בערך העצמי, בחפצא, שהמדרגה של ערבית היא רשות לעניין שמצווה העוברת דוחה אותה, אבל גדר החיוב של הגברא בזה אינו שונה מחיוב הגברא בדברי מצווה אחרים בעלי מדרגות שונות. ומשום כן יש תשלומים לחיוב הגברא להתפלל ערבית כמו שיש לשחרית ולמנחה.
הרמב"ם כתב כי אין תפילת ערבית חובה כתפילת שחרית ומנחה, והקדים לכך גם את טעמה של תפילת ערבית כנגד איברי התמיד המתעכלים, שידוע שאינם מעכבים. הרי שסבר שתפילת ערבית בגופה ובחפצא עניינה אחר ושונה מגופן של שחרית ומנחה וכדלעיל בתשובת התוס'. אכן, הוסיף הרמב"ם תוספת שאעפ"כ נהגו כל ישראל להתפלל ערבית וקבלוה עליהם כתפילת חובה, דהיינו שאין באמת חיוב של הגברא להתפלל ערבית אלא שנהגו ישראל וקבלו עליהם להתפלל כאילו הייתה זו חובה כמו בשחרית ובמנחה.
אם כן, לשיטת הרמב"ם גם גוף תפילת ערבית אינו כתפילת שחרית ומנחה וגם ההכרח של הגברא להתפלל ערבית בכל יום אינו חובה אלא קבלה כאילו היה חובה. ולכאורה כך כך הסברא הפשוטה, דהא בהא תליא, אם החפצא והגוף של דבר הם חובה אז גם חיוב הגברא לקיים אותו הוא חובה, ואם הדבר עצמו איננו הכרחי, כמו איברי התמיד המתעכלים, אזי גם לגברא לא יהא חיוב לבצע אותו. ואם כך הסברא הפשוטה, צריכים ביאור דברי תוס' הן בתחילתם והן בסופם, שחשבו בתחילה שהחסרון בתפילת ערבית הוא רק בחיוב הגברא, ולכן אין לו תשלומין, והשיבו שהחסרון בתפילת ערבית הוא רק בחפצא, ולכן יש לו תשלומין. הלא הסברא הפשוטה שהחפצא תליא בגברא והגברא תליא בחפצא.
ויש ליישב את דברי התוספות בסופם ובתחילתם. בסופם, שהגם שתפילת ערבית שונה משחרית ומנחה בגוף התפילה, מכל מקום תוס' מדגישים שגוף התפילה הוא עדיין חיוב, אלא שיש קדימות לחיוב של מצווה עוברת על פני חיוב זה ודין הקדימות נקרא רשות, אבל אין זה באמת רשות כי אם חובה מדרגה אחרת. ומאחר שגוף התפילה הוא חובה, גם חיוב הגברא להתפלל הוא חובה. ומה שחשבו התוס' בתחילת דבריהם שיש הבדל בחובת הגברא להתפלל תפילת ערבית אף שגופה של תפילת ערבית אינו שונה משחרית ומנחה, יש להבנה זו סעד גדול וכדלקמן.
התורה תמימה על הפרשה (פרק כח הערה ה) כתב וא"ד, ומה דקי"ל תפילת ערבית רשות לא נתבאר יפה הטעם, ונראה לומר בזה על פי מאי דקי"ל בעירובין (דף סה ע"א) הבא בדרך ומן הדרך אל יתפלל שני ימים משום שאי אפשר לכוון בתפילה, ואם כן מדינא היה יעקב פטור מלהתפלל ומה שהתפלל הייתה תפילת רשות ולכן נקבעה רשות גם לדורות. עכ"ד. פירוש, תפילת ערבית, ע"פ התורה תמימה, אינה שונה מתפילת שחרית או מנחה. כל ההבדל שממנו נגזרת הרשות של הגברא להתפלל ערבית הוא משום שכשיעקב התפלל ערבית היה לו גדר של הבא מן הדרך הפטור מלהתפלל, וכיוון שתפילת יעקב היא המקור והשורש לתפילת ערבית גדר זה נמשך והולך לכל תפילת ערבית עד סוף הדורות. וכעת, כמו שאין חילוק בגוף התפילה של החייב להתפלל והבא מן הדרך הפטור מלהתפלל שהתפללו שניהם שחרית, כך אין הבדל בין החפצא של שחרית ומנחה לבין ערבית, הגם שיעקב וכל הבאים אחריו אין היא להם חובה כי אם רשות:
תגובות
הוסף רשומת תגובה