כה תאמרון עם לבן גרתי בוישלח (פרק לב פסוק ה), ויצו אותם לאמר כה תאמרון לאדוני לעשיו כה אמר עבדיך יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה. ע"כ. והלשון בתחילת הפסוק צריכה ביאור, ראשית לשם מה קראו יעקב לעשיו אדונו כשדיבר אל המלאכים שלא למשמע אוזניו של עשיו, ושנית מה פשר הכפילות בלשון הפסוק ויצו אותם לאמר כה תאמרון. האור החיים הקדוש והגרי"ז ביארו שתמיהה אחת מתרצת את חברתה. מה שאמר לאמר ולאחר מכן כה תאמרון, הוא משום שאכן כך אמר יעקב למלאכים, שיאמרו שכך בדיוק אמר להם יעקב לומר, כלומר, שיאמרו לעשיו את המילים כה תאמרון לאדוני לעשיו. וכיון שיאמרו המלאכים לעשיו את המילים האלו, שוב מובן מה שקרא לעשיו בלשון כבוד, לאדוני לעשיו, כי המלאכים יאמרו לו שכך בדיוק אמר להם יעקב. אם כן, אלמלא היו המלאכים אומרים את המילים כה תאמרון, היה עשיו חושב שהוסיפו המלאכים מעצמם את כינוי הכבוד לאדוני לעשיו, אך מאחר שאומרים שכך ציווה להם יעקב לומר, שפיר מתכבד בזה עשיו. והנה, אמר יעקב לעשיו עם לבן גרתי, ופרש"י כוונת הדברים וא"ד, גרתי, לא נעשיתי שר וחשוב אלא גר, אינך כדאי לשנוא אותי על ברכות אביך שברכני הוה גביר ...

וילן שם כי בא השמש בויצא (פרק כח פי״א), ויפגע במקום וילן שם כי בא השמש ויקח מאבני המקום וישם מראשותיו וישכב במקום ההוא. ע״כ. ודרשו חז״ל, וילן שם כי בא השמש, ששקעה לו חמה פתאום שלא בעונתה כדי שילון שם, ובאותה הדרך מורה לשון ויפגע במקום, שיעקב הגיע ללא ידיעתו למקום קדוש, וכל הסיבה שלן שם היא משום שהשמש באה, וכן בהמשך, אכן יש אלוקים במקום הזה ואנוכי לא ידעתי, ויש להקשות, מה עניין הפתאומיות והמקרה, והא גם אם יעקב היה מצווה להגיע לאותו מקום ולהשאר ללון שם הייתה לכאורה מושגת המטרה, וצ״ת. המבואר בזה, שהרבה פעמים מנהגו של הקב״ה להתחיל ניסים בדרך טבעית, כך שהמאמין יתלה בנס והעקשן יתלה בטבע, ואח״כ פועל הי״ת נס בדרך גלויה, והמאמין מורה באצבע על הנס והעקשן נענש שליבו כבד גם בזה, בבחינת ויכבד ה׳ את ליבו, ודוגמא לדבר, מה שאמרו חז״ל שנענש חזקיהו על שלא אמר שירה על הצלת ירושלים מידי סנחריב, והדבר תמוה כיצד המלך הצדיק לא אמר שירה על הנס הגלוי, והתשובה לזה, שאכן ניצלה ירושלים מסנחריב פעמיים, הראשונה בדרך טבעית בכך שפרצה מלחמה בין אשור לעיר לבנת ולמלך תרהקה, והשניה בנס גלוי ע״י מלאך שהיכה במחנה אשור, ולא...

  זכויות ולפני עוור בתולדות (פרק כז פסוק מא), וישטום עשיו את יעקב על הברכה אשר ברכו אביו ויאמר עשיו בלבו יקרבו ימי אבל אבי ואהרגה את יעקב אחי. ע״כ. יעקב מקומם עליו את עשיו, בכמה הזדמנויות. קודם כל מנצל את עשיו העייף, היגע והרעב החוזר מן השדה ומוציא ממנו את הזכות לבכורה, ולאחר מכן לוקח ממנו את ברכת אביו במרמה. לאחר אלו, אך טבעי שעשיו יכעס ויזעם על יעקב, ואף לא קשה להבין את הדחף הגדול שלו להורגו. בדין לפני עיוור לא תתן מכשול, מתבאר שיש לאדם אחריות על עבירה שעושה חבירו כאשר מביאו ומסייע לו להגיע למצב של עבירת העבירה. צריך להבין מהם הגדרים של דין זה. למשל, האם יעקב אחראי לזעם של עשיו ולרציחה שהיה עושה אם רק היה יכול, שהגיעו בעקבות הרמייה שעשה עימו יעקב כמה פעמים, גם אם הייתה מוצדקת. במסכת עבודה זרה (דף ו ע״ב) נאמר, מניין שלא יושיט אדם כוס של יין לנזיר ואבר מן החי לבני נח, ת״ל ולפני עוור לא תתן מכשול. ע״ש. לפי״ז, ניתן היה לומר, שאיסור לפני עוור לא תתן מכשול הינו רק בנתינת חפץ של איסור לחבר. כך היה ניתן לתרץ ולומר שכיון שיעקב לא גרם לעשיו בדרך של נתינת חפצא דאיסורא אלא רק עשה מעשים שהכעי...

נסיון השדה איתא בבבא בתרא (דף טו ע״ב), ויהי היום ויבואו בני האלוקים להתייצב על ה׳, ויבוא גם השטן בתוכם, אמר לפניו, רבש״ע, שטתי בכל העולם כולו ולא מצאתי נאמן כעבדך אברהם שאמרת לו קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ואפי׳ הכי בשעה שלא מצא מקום לקבור את שרה, עד שקנה בד׳ מאות שקל כסף, לא הרהר אחר מידותיך. ע״כ. ובפרשת וארא הביא רש״י (פ״ו פ״ה), אמר לו הקב״ה, חבל על דאבדין ולא משתכחין, יש לי להתאונן אחר מיתת האבות וכו׳, וכשבקש אברהם לקבור את שרה לא מצא קבר עד שקנה בדמים מרובים, ואע״פ שהבטחתיו לתת לו את הארץ. עכ״ל. צריך להבין מה מצא השטן ממעשה קניית שדה עפרון יותר מאשר שאר הנסיונות שנתנסה בהם אברהם. וכי מה הוכחה יש כאן לנאמנות של אברהם יותר משאר דברים. כמו כן, צריך להבין מדוע הזכיר ה׳ דווקא את קניית השדה כשהוכיח את משה. נראה כי בקניית שדה עפרון ישנם כמה מאפיינים מיוחדים שדווקא בהם נאמנותו של אברהם מתגלה. הנה, היה הדבר לאחר הנסיון הגדול ביותר, נסיון העקידה. בנסיון העקידה אברהם הגיע לשיא, ואף ה׳ אמר לו עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה. בנוסף, היה הדבר לאחר אחד הדברים הכואבים ביותר לאברהם, מות שר...

  תספה לצדיק ולא תישא למקום בוירא (פרק יח מפסוק כג), ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע, אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר האף תספה ולא תשא למקום למען חמישים הצדיקים אשר בקרבה, חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט. ע״כ. ופשט הפסוקים צריך ביאור. ראשית, יש להבין את טענת אברהם עצמה, ושנית צריך להבין את עניין כפל הדברים שבטענתו, שבתחילה אמר האף תספה צדיק עם רשע, המשיך האף תספה ולא תשא למקום למען חמישים הצדיקים וסיים חלילה לך להמית צדיק עם רשע וכו׳ השופט כל הארץ לא יעשה משפט. הדברים על פניו נראים לא ברורים וכפולים. הפסוקים מתבארים ע״פ דרכו של רש״י (שם) כך. אברהם טען ודיבר בשתי רמות. ברמה אחת אמר, שאם ישנם בסדום חמישים צדיקים, עשרה לכל כרך, יבואו אלה ויצילו את המקום, היינו כל הכרך, הן הצדיקים והן הרשעים. ועניין העשרה מבואר ברש״י לקמן (פסוק לב) אהא שלא שאל אברהם על פחות מי׳, דהשמונה שהיו במבול, ותשעה בצירוף ה׳, לא הספיקו להציל את הדור. וממשיך אברהם ואומר, ברמה השנייה, שגם אם אין חמישים צדיקים שיגנו, עכ״פ חלילה לך, כלומר חולין לך, ב...

אליעזר ומלחמת אברהם בלך לך (פרק יד פסוק יד), וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמונה עשר ושלוש מאות וירדוף עד דן. ע״כ. ופרש״י, חניכו כתיב, זה אליעזר שחנכו למצוות וכו׳, שמונה עשר ושלוש מאות, רבותינו אמרו אליעזר לבדו היה והוא מניין גמטריא. עכ״ד. במאמר המוסגר, אליעזר עבד אברהם כמעט ולא נזכר בשמו במקרא. הוא לא נזכר כאן, כאמור, שנרמז רק במילה חניכו, ואף לא בשליחות לחרן למצוא כלה ליצחק, שם נזכר רק הביטוי עבד אברהם. רק לפני ברית בין הבתרים, בפרק טו, נאמר ובן משק ביתי הוא דמשק אליעזר. ועל ביטוי זה, דמשק אליעזר, הביא רש״י ז״ל, לפי התרגום מדמשק היה, ולפי מדרש אגדה שרדף המלכים עד דמשק, ובגמרא שלנו דרשו נוטריקון דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים. התרגום יונתן בן עוזיאל כתב על הפסוק כך וז״ל, וכד שמע אברם ארום אשתבי אחוי, וזיין ית עולימוי דחניך לקרבא מרבייני ביתיה ולא צבו למהלכה עימיה, ובחר מנהון ית אליעזר בר נמרוד דהוה מתיל בגבורתיה ככולהן תלת מאה ותמנסר ורדף עד דן. עכ״ד. ומבואר בזה דבר חידוש, שהיה אליעזר עבד אברהם בנו של נמרוד, החשוב מבין ארבעת המלכים, אמרפל, שבהם נלחמו אברהם ואליעזר באו...

צדיק תמים בדורותיו בנח (פרק ו פסוק ט), אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים היה בדורותיו את האלוקים התהלך נח. ע“כ. והנה, את הביטוי איש צדיק תמים ניתן לנתח תחבירית בשתי דרכים. באופן אחד, איש שהוא צדיק והוא תמים, דהיינו שהמילים צדיק ותמים מתארות בנפרד את המילה איש, ובאופן אחר, איש שהוא צדיק באופן תמים, דהיינו שהמילה צדיק מתארת את המילה איש, והמילה תמים מתארת את המילה צדיק. איש שהוא צדיק והוא תמים, בפשטות, לא משובח מאוד בצדיקותו באופן מיוחד, שכן לא מתלווה תיאור מיוחד לצדיקות שלו. יתר על כן, האיש עצמו מתואר גם בתמימות, תכונה עם משמעות של שמירת עניינים של שב ואל תעשה, אבל ללא משמעות כ״כ במישור של קום ועשה, וכאשר היא נלוות לצדיקות, היא מלמדת שגם הצדיקות, לכאורה, אינה מיוחדת במינה. פעמים שמוסיפים בתיאורים עם שבחים בינוניים, וגורע הדבר גם משבחים שהיו מתפרשים כטובים יותר ללא התוספת. ובקיצור, כל המוסיף גורע. לעומת זאת, בדרך הקריאה השנייה, איש בעל צדיקות תמימה ושלמה, לא רק שהתואר היחיד והמתאים לנח הוא צדיק, אלא שנתייחדה צדיקותו בתמימותה ובהיותה שלמה. לא צדיקות רגילה, אלא צדיקות מיוחדת. אם כן, בקריאה זו...

דיני פדיון, וגדרי זמנו בעניין טעמו של פדיון הבן וכמה מדיניו. כתיב באורייתא (שמות פרק יג פסוק ב), קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובהמה לי הוא, ובהמשך (פסוק יג), וכל פטר חמור תפדה בשה ואם לא תפדה וערפתו, וכל בכור אדם בבניך תפדה. ע"כ. וזהו המקור למצוות פדיון הבכורות. וטעם המצווה, נאמר כמה פסוקים לאחר מכן (פסוק טו), ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה, על כן אני זובח לה' כל פטר רחם הזכרים וכל בכור בני אפדה. ע"כ. את הפדיון יש לעשות לאחר שלושים יום ובסכום של חמישה שקלי כסף, כדאיתא בספר במדבר (פרק יח פסוק טז), ופדויו מבן חודש תפדה בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקודש עשרים גרה הוא. ע"כ. ישנן דעות רבות מהו השווי המדוייק של חמשת שקלי הכסף של התורה, סביב 90 או 100 גרם כסף, ועכ"פ שווי 102 גרם, כפי השווי של המטבעות המיוחדים שמייצרים לפדיון, מתאים לכל השיטות המקובלות. כמו כן, ישנה מחלוקת האם כשפודים בשווה כסף, יש להתייחס לשווי הכסף לפי המחיר הסיטונאי של מתכת הכסף, או שמא לפי המחיר ללקוח, למשל בתוספת מע"מ. כך או כך, ודא...

ויהי לילה בבראשית (פרק א פסוק ה), ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. ע"כ. וכן הלשון באופן דומה בשאר ימי הבריאה. ובפשטות הכוונה בזה היא שעבר הלילה והיום של היום הראשון, ובא זה לסיומו, וכן בשאר הימים. אך צ"ב, אם כן, מדוע נקט את המילים ערב ובוקר ולא את המילים לילה ויום. הרי ערב אינו הלילה אלא תחילת הלילה, ובוקר אינו היום אלא תחילת היום, ומה בכך שההתחלה עברה אבל עדיין לא בא הדבר על סיומו. עוד יש להבין, לגבי היום הראשון, מה שייך לומר ויהי ערב, והרי ליום הראשון לא קדם אף יום שנגמר והגיע בסופו הערב שהתחיל את היום הראשון. ערב לכאורה אינו רק נקודת התחלה של היום הבא, אלא גם נקודת הסיום של היום הקודם, ואילו לא קיים יום קודם, שוב לא ניתן להגדיר היטב את הערב שנמצא בתפר בין היום הבא למה שקדם לו. וגם זה צ“ב. גופא, במשמעות המילים ערב ובוקר, כתב האבן עזרא והביאוהו עוד מפרשים, דערב, תחילת הלילה, נקרא כך בלשון ערב, לפי שנתערבו בו הצורות, דהיינו שקשה להבחין בו בין צורות העצמים, שהכל מעורב בו. ובוקר, תחילת היום, נקרא כך בלשון בוקר, לפי שיוכל אדם לבקר בינות הצורות, דהיינו להבחין ביניהן. ועכ"פ אכתי צ...

מצווה וברית, גוף ונפש סדר הברית הוא שהאב ממנה את המוהל לשליח מצווה במקומו למול את בנו, והמוהל מברך ברוך אתה ה׳ וכו׳ על המילה. לאחר המילה מברך האב שתי ברכות, להכניסו בבריתו של אברהם אבינו ושהחיינו. הקהל עונה אמן על ברכות האב, ואומר כשם שנכנס לברית כן יכנס לתורה ולחופה ולמעשים טובים. ויש להבין, מדוע הברכה על מעשה המילה עצמו, אותה ברכה שמברך המוהל קודם המילה, ניתקנה במטבע לשון זה. מדוע מברך, בצורה קצרה וסתומה, רק על המילה, ולא מזכיר כאן את כל המשמעות המהותית שמאחורי המילה, דהיינו הברית שנעשית על ידה. פעולת המילה, לשל עצמה, לכאורה טכנית וחסרת כל משמעות אלמלא הברית שנכרתת על ידה, וכמו שבכל ברכות המצוות אין מזכירים את החפץ או המעשה לבד, אלא יחד עם המהות שלו, כגון להדליק נר של שבת ולא רק להדליק נר, כך היה צריך לומר על מילת הברית וכדו׳. אכן, נראה לבחון לעומק את היחס בין מעשה המילה ובין הברית, ולאור זאת ליישב את לשון הברכה. שנינו בבית יוסף, טור יורה דעה סו״ס רסו, וז״ל, כתב רבינו ירוחם בשם הגאונים, אסור למול הנכרי שלא לשם גירות. עכ״ל. והובאה הלכה זו גם ברמ״א שם, סי׳ רסג ס״ה, ואסור למול עכו״ם שלא...

קריאת שמע לתינוק בליל הברית למנהג זה כמה טעמים: 1. פסוקי קריאת שמע הם סגולה לשמירה והגנה על התינוק, הנתון בסכנה מסויימת בשעה זו (יש אומרים בשעת הברית דווקא, ויש אומרים שבכל שמונת הימים שעד הברית). 2. זמן מועט לפני קיום מצוות ברית המילה, אין שעה טובה מזו שהתינוק יקבל בה עול מלכות שמים על ידי קריאת שמע. 3. כפי שכתוב בגמרא בסנהדרין (דף לב עמוד ב), קול ריחיים בבורני שבוע הבן שבוע הבן אור הנר בברור חיל משתה שם משתה שם. ע"ש. והכוונה בזה (לחלק מהפירושים) היא שבשעת גזירת המלכות שגזרו הרומאים שלא למול את הבנים, היו היהודים יראים לפרסם את דבר קיומה של הברית. לכן היו נותנים סימנים כקול ריחיים או אור הנר, שהיו מדליקים בליל הברית, כדי שידעו היהודים שיערך באותו מקום "שבוע הבן" או "משתה שם", דהיינו הברית וסעודת הברית. משום כן גם כיום נוהגים לפרסם את דבר הברית בליל הברית, על ידי קריאת שמע ושאר מנהגים שנוהגות בהם העדות השונות. סדר קריאת שמע בליל הברית: אֵל מֶלֶךְ נֶאֱמָן שְׁמַע יִשְׂרָאֵל, אֲדֹנָי אֱלֹהֵינוּ, אֲדֹנָי אֶחָד. ואומרים בלחש: בָּרוּךְ שֵׁם כְּבוֹד מַלְכוּתוֹ לְעוֹלָ...

  עמלק ומלכות בויחי (פרק מט פסוק ח), יהודה אתה יודוך אחיך ידיך בעורף אויביך ישתחוו לך בני אביך. ע״כ. וכמה טעמים נאמרו מדוע דווקא יהודה, שאינו בכור ליעקב ואינו בן לרחל, זכה במלכות. וכך אמרו חז״ל בתוספתא בברכות, פרק ד הלכה טז, מפני מה זכה יהודה למלכות, אמרו לו מפני שהודה בתמר וכו׳ אמר להם, וכי נותנין שכר על העבירה, אמרו לו, אלא מפני מה זכה יהודה למלכות, מפני שהציל את אחיו מן המיתה, שנאמר מה בצע וכתיב לכו ונמכרנו לישמעאלים. אמר להן, דיה להצלה שתכפר על המכירה, אלא מפני מה זכה יהודה למלכות, מפני הענווה, שנאמר ועתה חשב נא עבדך וכו׳. אמר להם, ולא ערב הוא וסופו של ערב לצאת ידי ערבותו, אלא מפני מה זכה יהודה למלכות, ילמדנו רבינו, אמר להם, מפני שקידש שמו של הקב״ה, שכשעלו שבטים ועמדו על הים, זה אומר אני יורד וזה אומר אני יורד, קפץ שבטו של יהודה וכו׳. ע״ש. הרי שהעלו חז״ל כמה הסברים לכך שזכה יהודה למלכות. מפני שהציל את יוסף ממיתה, מפני הענווה או מפני שקידש שם שמים, ודנו בהם. המשך חכמה הציע טעם נוסף. הנה, בשמואל א (פרק טו פסוק ד) נאמר, וישמע שאול את העם ויפקדם בטלאים מאתיים אלף רגלי ועשרת אלפים א...