אשר יהיה בימים ההם
אשר יהיה בימים ההם
בכי תבוא (פרק כו פסוק ג), ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה׳ אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה׳ לאבותינו לתת לנו. ע״כ.
וכתב על כך רש״י (ד״ה אשר), אין לך אלא כהן שבימיך כמו שהוא. ע״כ.
ולשון זו, אשר יהיה בימים ההם, נאמרה במקום נוסף. בפרשת שופטים (פי״ז מפסוק ח), כי יפלא ממך דבר וכו׳ ובאת אל הכהנים הלווים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם ודרשת והגידו לך את דבר המשפט. ע״ש. ופרש״י שם, ואפילו אינו כשאר שופטים שהיו לפניו אתה צריך לשמוע לו, אין לך אלא שופט שבימיך. עכ״ל.
ומילא מובן מה שכתב השופט אשר יהיה בימים ההם, בפרשת שופטים, כי לגבי הוראת המשפט ישנו חסרון במה שבדורות האחרים היו שופטים טובים יותר שהורו דין טוב יותר. לכן צריך הכתוב להשמיענו שיש לקבל את דברי השופט שבאותו דור על כל פנים, משום שיפתח בדורו כשמואל בדורו. אך מה שכתב כאן, לגבי הבאת הביכורים, הכהן אשר יהיה בימים ההם, אינו מובן. מה הבדל יש בין הכהן שבדור הזה לבין כהנים שבדורות אחרים לעניין ביכורים, שהוצרך להשמיענו, כמש״כ רש״י, שאין לך אלא כהן שבימיך וצריך ליתן לו.
הרמב״ן פירש, אל הכהן אשר יהיה שם בימים ההם, כי הם נתונים לאנשי משמר ככל הקרבנות, לא שיוליך עימו כהן מעירו להקריב ביכוריו. עכ״ד. ואח״כ אכן הביא את פירוש רש״י ותמה עליו בדומה לתמיה הנ״ל.
עוד כתב רש״י על הפסוק, ואמרת אליו, שאינך כפוי טובה. עכ״ל. וגם זה אינו מובן. לשם מה צריך לומר לו שאינו כפוי טובה, אם מעשיו, שמביא ביכורים, מוכיחים כן. ואם תאמר שאין מעשיו מוכיחים כן, הרי מה בדבריו כן יוכיח זאת, וצ״ב.
ויש ליישב את שני הדיבורים של רש״י, שהן הדיבור אין לך אלא כהן שבימיך והן הדיבור שאינך כפוי טובה, שניהם אינם מתייחסים לעצם מעשה הבאת הביכורים. הם מתייחסים למעשה הנפת הביכורים המוזכר בפסוק ד, ולקח הכהן הטנא מידיך, ופרש״י, להניף אותו, כהן מניח ידו תחת יד הבעלים ומניף. עכ״ל. ודבר חידוש הוא שמניפים עם הכהן שבאותו זמן אף שייתכן שאינו הטוב ביותר, וצריך המביא לומר במפורש דבר מה כדי להראות שאינו כפוי טובה ביחס להנפה, כפי שיתבאר.
ההנפה, עניינה לעצור רוחות רעות וטללים רעים. היא מסייעת לאקלים הטוב, שמאפשר, בין השאר, להצמחת היבול והפירות שמתוכם באים הביכורים. הנפה זו אינה רק עניין טכני, כמו שנתינת הביכורים עצמה היא עניין טכני, אלא מעין תפילה הטעונה איזשהם תנאים ממי שמבצע אותה. לגבי כך מסתבר היה שייתכן שלא כל כהן שבכל דור יכול להתאים, ולכן השמיענו שאין לך אלא כהן שבימיך, וה׳ יקבל את התנופה והתפילה מהכהן שבאותו הדור, גם אם בדורות אחרים היו טובים ממנו.
והנה, ההנפה פועלת עבור האקלים הטוב שמאפשר את גידול התבואה והבאת הביכורים לפעם הבאה, והרי הדבר כגלגל החוזר שמונע בעזרת הכהן. הבאת הביכורים לכהן היא מצווה וחובה, ואין בה כדי להביע בפני הכהן באופן מובהק את התודות וההערכה על כך שהשתתף בתנופה בהנעת הגלגל שמאפשר את גידול הביכורים פעם אחר פעם. המעשים מתפרשים לאור הדיבורים, וכל עוד אין דיבור מפורש ממביא הביכורים לכהן, שהוא מודה על כך שהדבר בעזרתו, ניתן לפרש את הבאת הביכורים כמילוי חובה בעלמא ואת ייחוס התודה של מביא הביכורים לטבע, לקב״ה, בעלמא. לכן נדרש הדיבור המפורש שמביא הביכורים מבין את חלקו המהותי של הכהן, ומכיר לו טובה בכך. אחרי הדיבורים מתפרשים המעשים, ולאחר ההסבר של מביא הביכורים, גם הבאת הביכורים מתפרשת כהכרת הטוב:
תגובות
הוסף רשומת תגובה