שני אילנות וביכורים
שני אילנות וביכורים
בכי תבוא (פרק כו פסוקים ב וג), ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלוקיך נותן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלוקיך לשכן שמו שם. ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלוקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבותינו לתת לנו. ע"כ.
ואמרו במשנה במסכת ביכורים (פ"א מ"ו), הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא ואינו קורא, ר' מאיר אומר מביא וקורא, ואמרו בגמרא (בבא בתרא פא ע"ב), א"ל ר"ש בן אליקים לר' אלעזר מאי טעמא דר"מ באילן אחד ומ"ט דרבנן בשני אילנות. אמר לו דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם תשאלני בבית המדרש כדי לביישני, אמר רבה מאי קושיא, דלמא ר"מ באילן אחד ספוקי מספקא ליה ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא לה. ע"ש. הרי שר' מאיר וחכמים מסופקים, באילן אחד או בשניים בהתאמה, האם הלוקח קנה אף את הקרקע או שקרקע המוכר רק משועבדת לו לצורך אותם אילנות. ומכיוון שהדבר ספק, הרי שלעניין חיוב ביכורים על הלוקח להחמיר ולהביא מפירות האילנות אך לא לקרוא עליהם מקרא ביכורים. והטעם שאינו קורא מבואר בהמשך הגמרא (דף פב ע"א), משום דמחזי כשקרא או משום חשש שמא יפקיעו מהפירות תרומה ומעשר שלא כדין.
ידוע הכלל כי בכל ספק ממון שיש בו הכרעה, כגון המוציא מחבירו עליו הראיה, לאחר שאנו מכריעים את הספק שוב נחשב הממון כשייך בוודאות ולכל עניין למי שהוכרע הספק לטובתו. אם כן, שואלים האחרונים, מה בכך שיש ספק האם המוכר אילן אחד או שניים מכר גם את הקרקע עימם, הרי ספק זה מוכרע לטובת המוכר משום שהוא המוחזק, ואז עלינו להתייחס לקרקע כאילו בוודאי אינה של הקונה כך שאינו צריך להביא ביכורים.
החמדת שלמה (או"ח סי' ב) הביא את תשובת הנתיבות, כי בספק ממון שנראה מעניינו שאין הספק עומד להתברר כלל, הוי ייאוש, וזו הסיבה שכאשר אנו מכריעים בספק ממון שוב נחשב הממון כוודאי אצל מי שהכרענו עבורו, שכן זוכה מן הייאוש. אבל לגבי שני אילנות שמדובר בקרקע, והרי אין ייאוש מועיל לקרקע, בדבר הנוגע לעניין איסור נחשב כספק איסור וצריך להחמיר, כגון בהבאת ביכורים.
אך השערי יושר (שער ה פרק ו) כתב בזה יסוד כללי, שאינו מבוסס על ייאוש או על החרגתן של קרקעות, ואלו דבריו, וביאור הדברים הוא דעיקר הדין של המוציא מחבירו עליו הראיה פועל רק לכל הנוגע לענין שליטה והשתמשות, דכן הוא דין תורת המשפטים בספק ממון שישאר הדבר לכל דבר שימוש ושליטת החפץ אצל המוחזק הראשון, אבל באמת המציאות האמתית לא נשתנה כלום, ואם יבוא אליהו ויברר האמת יוחזר החפץ לבעלים האמתיים, דלא נפקע קנין הבעלים ע"י דין המע"ה וכו', אבל לענין קדושה שאינה באה ע"י כח השליטה והשימוש, אלא שתלוי במציאות הקנין כפי שגלוי קמי שמיא, קדושה כזאת הוי לעולם בספק, אף אם הדין שלא מהני תפיסת הכהנים, שאם בכור הוא לא נפקע זכות הכהנים ממנו, ומה שאבדו כח השליטה לגמרי מחמת דין המע"ה, דבר זה אינו מגרע כלום שלא יחול איזה דין שסיבתו מחמת הקנין האמתי. ע"ש.
אומר הגרש"ש, שהכרעת המוציא מחבירו עליו הראיה ואי היכולת לתפוס, אין הן מעלות או מורידות ביחס לדברים שתלויים במציאות הקניין כפי שגלוי כלפי שמיא. לכן ביחס לדינים שאינם בתולדה מבעלות הממון, כגון ביכורים, שהביכורים נגררים ממציאות היות הפירות ראשונים, והבעלות בקרקע אינה הגורם אלא רק תנאי צדדי, בכי האי גוונא גם לאחר שמוכרע בתורת המשפט שהקרקע משוייכת ממונית למוכר, אין זה נוגע לעיקר הספק האם הפירות חייבים בביכורים, ספק שנותר עומד:
תגובות
הוסף רשומת תגובה