תלמוד גדול או מעשה גדול

תלמוד גדול או מעשה גדול

בבחוקותי (פרק כו פסוק ג), אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותם. ע"כ. ופרש"י, אם בחוקותי תלכו יכול זה קיום המצוות, כשהוא אומר ואת מצוותי תשמרו הרי קיום המצוות אמור, הא מה אני מקיים אם בחוקותי תלכו, שתהיו עמלים בתורה. עכ"ד. הרי שני עניינים חשובים, תלמוד, דהיינו עמל התורה, ומעשה, היינו קיום המצוות.

ואמרו חז"ל במסכת קידושין (דף מ ע"ב), וכבר היה רבי טרפון וזקנים מסובין בעלית בית נתזה בלוד, נשאלה שאילה זו בפניהם תלמוד גדול או מעשה גדול, נענה רבי טרפון ואמר מעשה גדול, נענה ר"ע ואמר תלמוד גדול, נענו כולם ואמרו תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה. ע"ש. נמצא תלמוד גדול ממעשה.

ובמסכת בבא קמא (דף יז ע"א) מסופר על הלוויית חזקיה מלך יהודה, שהניחו ס"ת על מטתו ואמרו קיים זה מה שכתוב בזה וכו', מר רבה בר בר חנה הוה אזילנא בהדיה דר' יוחנן למשאל שמעתא, כי הוה עייל לבית הכסא והוה בעינא מיניה מלתא לא פשיט לן עד דמשי ידיה ומנח תפילין ומברך, והדר אמר לן אפילו קיים אמרינן לימד לא אמרינן, והאמר מר גדול למוד תורה שהלמוד מביא לידי מעשה, ל"ק הא למיגמר הא לאגמורי. ע"ש. היינו שנתייחדה הלוויתו של חזקיה המלך, לדעה אחת בגמרא, במה שאמרו עליו שלימד את התורה, מה שלא אמרו בימי האמוראים כי אם רק קיים. תמהה על כך הגמרא, הרי החשיבות של הלימוד היא שמביא לידי מעשה, הרי מעשה וקיום עדיפים על לימוד. ויישבה הגמרא ששונה לימוד לעצמו מלימוד לאחרים, דהיינו, מפרש רש"י, שלימוד לאחרים עדיף ממעשה.

נמצא ששלוש רמות חשיבות עקרוניות הן, לימוד, מעשה ולימוד לאחרים. ובנוסף, הגמרא בקידושין קובעת שתלמוד גדול ממעשה מפני שסו"ס תלמוד מביא לידי מעשה ולכן החשיבויות של שני הדברים בצידו, והגמרא בבבא קמא קובעת שלימוד לאחרים בכל מקרה מרובה מן המעשה.

אך קשה, אף אם נקבל את מדרג החשיבויות, הלא סו"ס במענה על השאלה תלמוד גדול או מעשה גדול שתי הסוגיות עונות הפכים גמורים. בגמרא בקידושין נענה ר' עקיבא ואף נענו ואמרו כולם תלמוד גדול, שהתלמוד מביא לידי מעשה, ובבבא קמא שאלו על כך שאמירת לימד עדיפה על אמירת קיים מהא דתלמוד מביא לידי מעשה. הרי תשובות הפוכות לשאלה הישירה תלמוד גדול או מעשה גדול, המתבססות על אותה עובדה שתלמוד מביא לידי מעשה. יתר על כן, גם בסוגיית קידושין עצמה לא ברור במאי פליגי ר' טרפון ור' עקיבא על קיום או לימוד, ומה יתרון לר' עקיבא שלאחר ששמעו אותו נענו כולם ואמרו כמותו.

והנה, במחשבה שנייה, נראים דברי ר' טרפון, ר' עקיבא והעונים כמותו, ודברי הגמרא בבבא קמא, כולם עומדים על מכונם, כל אחד בעניינו. לשאלה על לימוד או קיום ישנם כמה הקשרים. הקשר אחד, איזו פעולה חשיבותה הסגולית מרובה. התשובה על כך מוסכמת על כולם. קיום התורה יותר חשוב מלימוד התורה. הקשר שני, באיזו דרך צריך אדם שכעת מתחיל את דרכו בדרך התורה להוליך את עצמו, האם עליו לחפש לימוד תורה או קיום תורה. ר' טרפון נקט את החשוב מהשניים, הקיום, אך ענה ר' עקיבא והשיג עליו, ונענו כולם כמותו משום שהבינו שהוא מתבסס על ר' טרפון ומדייק את דבריו, שצריך ללכת בדרך של תלמוד תורה וממילא הדרך תתחבר ותוביל אל דרך של קיום התורה. וההקשר האחרון, בו מתמקדת סוגיית בבא קמא, מה עדיף לומר על צדיק שנפטר מבחינת ריבוי האינפורמציה והשבח שיש בהספד, האם עדיף לומר שלימד תורה או שקיים תורה. אמרה הגמרא שעדיף לומר לימד, ועל כך שאלה, הרי לימוד מביא לידי מעשה, כלומר, חד חד ערכית, שאם אנו יודעים שמישהו קיים אז בהכרח הוא גם למד, כי זה מה שמביא לקיום, ואם כן גם אם נאמר קיים לא נאבד שום אינפורמציה בפועלו של הצדיק ואין שום רבותא בלומר לימד. על כך השיבה הגמרא וחידדה את ההבדל שבין אמירת לימד לאמירת למד, לא קשיא הא למיגמר הא לאגמורי. אכן קיום מצוות מורה על לימוד, אך באמירה של לימד מונח גם לימוד עצמי, כי אם לא למד איך ילמד, גם קיום, שהרי לימוד עצמי מוביל למעשה, וגם לימוד לאחרים, וזהו ריבוי שבח שלא ניתן להסיק מאמירה של קיים בלחוד.

נמצא כי קיום עדיף בחשיבותו הסגולית על לימוד, הן לימוד לעצמו והן לאחרים. לימוד עדיף על קיום כראשית הדרך וכצעד ראשון מפני שתלמוד מביא לידי מעשה, ולימוד לאחרים עדיף על קיום באמירה ובהספד הואיל וקיום כולל קיום ולימוד עצמי, בעוד לימוד לאחרים כולל גם לימוד עצמי, גם קיום וגם את הנחלת הדברים לכלל: