היית וידעת
היית וידעת
בויקהל (פרק לה פסוק לא), וימלא אותו רוח אלוקים בחכמה בתבונה ובדעת ובכל מלאכה. ע"כ. כך נאמר על בצלאל. ומרחיבה לגביו הגמרא בברכות (דף נה ע"א) וז"ל, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים ואתה אומר עשה לי ארון וכלים ומשכן, כלים שאני עושה להיכן אכניסם, שמא כך אמר לך הקדוש ברוך הוא עשה משכן ארון וכלים, אמר לו שמא בצל אל היית וידעת. עכ"ל.
בפרשת כי תשא ה' אומר אל משה שיצווה לבצלאל (פרק לא מפסוק ב) לעשות את אוהל מועד קודם ורק אח"כ את הארון ואת הכפורת והשולחן והמנורה והמזבחות וכו', בעוד משה הקדים באמירתו את הכלים למשכן, סבירא ליה לרבי יונתן שכסדר שהם סדורים בפרשת תרומה, קודם הכלים ולאחר מכן המשכן, כך אמר משה לבצלאל. כך כתב רש"י בההיא סוגיא. וצריך להבין מה פשר העניין של משה להגיד להיפך, ראשית את ציווי ה' שהקדים המשכן לכלים, ושנית כנגד הסברא שהציג בצלאל אדם בונה בית ואח"כ מכניס לתוכו כלים. יש מפרשים שכתבו כי רצה משה לנסות את בצלאל או לפרסם ברבים את חוכמתו, אבל נראה ליישב זאת בדרך נוספת. עוד צ"ב מה השייכות של הדיון בין בצלאל ומשה על מה ציווה הקב"ה למשה, הרי בצלאל טוען טענה מציאותית טובה אבל אין זה הופך אותו למאן דאמר מה משה שמע מה'. ציווי ה', כך או אחרת, גובר על כל טענה וקושיא. הדיון מה ציווה ה', אם כבר, הינו דיון של משה בעל השמועה בינו לבין עצמו שאולי מתעורר בעקבות הקושיא הטובה של בצלאל, אבל לא דבר שבצלאל צריך להתייחס אליו ומשה צריך להשיב לו שהיה בצל קל.
הנה, כלי המשכן הם כלי קודש, וודאי, בעלי ערך עצמי. המשכן, לעומת זאת, צדדים ופאות שונים לו. מצד אחד אפשר לראות את המשכן כמקום השכינה ה', אתרא קדישא ששורה השכינה בחלל שלו ובעצמותו, ומאידך ניתן לראותו כביכול כארון ברית גדול ללוחות הברית, מעטפת שתפקידה ומהותה להיות מעטה ובית לפריטים המקודשים שבקרבה, אם אלו הלוחות ואם אלו כל כלי המשכן. אכן, הרמב"ם מהלכות בית הבחירה (פ"א ה"א) מדגיש את חשיבות המשכן בפני עצמו, מצוות עשה לעשות בית לה' מוכן להיות מקריבים בו וכו' שנאמר ועשו לי מקדש. עכ"ד. ובאמת כך דברי התורה בפרשת תרומה (פרק כה מפסוק ח) ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, דהיינו חשיבות עצמית למשכן בהיותו חלל של השראת השכינה והקדושה בתוכו.
דא עקא, מיד לאחר הצגת הערך העצמי של המשכן בפרשת תרומה (שם), ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, עוברת התורה ומפרטת ועשו ארון עצי שיטים וכו' בעניין כלי המשכן, ורק לבסוף חוזרת לפירוט המשכן עצמו. אפשר שמשה מבין מכך שאף שמדובר בשתי מהויות קודש נבדלות ובעלות ערך עצמי, המשכן והכלים, ולמרות שהמשכן מוצג לראשונה לפני הכלים, הואיל והפירוט המדוקדק של הכלים קודם לפירוט המדוקדק של מבנה המשכן מלמד שחרף דרך הטבע שהמבנה נראה קודם לכלים בכל זאת הכלים חשובים מן המבנה ולכן גם קודמים לו לכל דבר ועניין. גם ציווי ה' שבפרשת כי תשא אינו חורג מהבנה זו, כמו שבפרשת תרומה המשכן מוצג בקצרה קודם לכלים, כי באמת הטבע הוא שהבית נראה עובר לתכולתו, אבל סו"ס רוב מניין ובניין של פסוקי פרשת תרומה אינם מלמדים אלא שהכלים קודמים לאוהל ובשל כך נגזר גם סדר עשייתם. כך לדידיה דמשה. הטענה של בצלאל, מנגד, שאמנם דנים את המשכן כקדוש והכלים כקדושים בנפרד, ואולי אף האחרונים מקודשים מן הראשון, אבל בל נשכח את התפקיד הנוסף של המשכן להיות בית וארון לכלי הקודש, בבחינת אדם בונה בית ואחר כך מכניס כלים, צורך טבעי ונורמטיבי שהוא אחריות שנייה של המשכן. בהתאם, אין עוררין שהמשכן נזכר קודם בציווי ה׳ שהקדים את האוהל ובפרשת תרומה ועשו לי מקדש, ובא בצלאל ונותן לכך את הפרשנות הנכונה, מתוקף תפקיד המשכן כבית לכלים מה שגוזר את הקדמתו לעשייתן, פרשנות של דבר ה׳ עליה אומר משה בצל קל היית וידעת:
תגובות
הוסף רשומת תגובה