שחיטה לאו עבודה
שחיטה לאו עבודה
בויקרא (פרק א פסוק ה), ושחט את בן הבקר לפני ה׳ והקריבו בני אהרון הכוהנים את הדם וזרקו את הדם על המזבח סביב אשר פתח אוהל מועד. ע״כ. ושחט והקריבו הכוהנים, אומר רש״י, מקבלה ואילך מצוות כהונה, לימד על השחיטה שכשרה בזר. עכ״ל.
וכך אמרו בגמרא בזבחים (דף יב ע״ב) על המחלוקת האם הולכה שהיא עבודה שאפשר לבטלה כשרה בזר, אמר ליה אביי והא שחיטה דעבודה שאי אפשר לבטלה וכשרה בזר, אמר ליה שחיטה לאו עבודה היא. ע״ש. וה"ר יעקב דאורלינש מפרש, מביאים התוס', לאו עבודה היא לפי ששווה בחולין ובקודשים, אם כן לאו מטעם עבודה ציווה המקום שחיטה, והמשיכו התוס' בפירוש נוסף, ולי נראה לאו עבודה היא מדמכשרינן עומד בדרום והושיט ידו לצפון ושחט בקודשי קודשים ובמקבל פסול וכו' ועוד מדאמר בההיא שמעתא בפ"ב נתלה ושחט שחיטתו כשרה דשחיטה על ירך אמר רחמנא ולא שוחט על ירך אלמא דשחיטה לאו עבודה היא וכו'. עכ"ד. הרי שני פירושים מדוע שחיטה איננה עבודה, לר' יעקב משום שהשחיטה נדרשת גם עבור בהמת חולין, ולפירוש השני משום שהשוחט יכול לעמוד במקום אחר מן המקום הכשר לשחיטה בניגוד לקבלה שהיא כן עבודה. וסברות שני הפירושים טעונות ביאור, וכצ"ב במאי פליגי אהדדי.
סברת ר' יעקב, לאו עבודה היא לפי ששווה בחולין ובקודשים ולאו מטעם עבודה ציווה המקום שחיטה, הינה לכאורה שפעולת השחיטה בקודשים הינה אותה פעולת שחיטה ממש כמו של חול, וזו גם משמעות הפעולה מעבר למעשה הפיזי קודם לרבדים הנוספים לאחר מכן על גבי השחיטה, קבלת הדם וכו' עד שהופכת הבהמה לקרבן. לכן, אומר ר' יעקב, אם מתבוננים בשחיטה, עדיין איננו רואים כביכול עבודת קרבן אלא עבודה או מעשה בבהמת חולין בעלמא. אך הדבר מוקשה, שכן ודאי גם פעולת השחיטה של הקרבן בעצמה יש לה דינים חלוקים משחיטת בהמת חולין, כגון שחיטה יבשתא או שחיטה בכלי וכו', וכיצד ניתן לראות בה ממש שחיטה כמו של חולין. סברת הפירוש הנוסף שהביאו תוס' היא שמתוך שדין המקום הוא בעצם השחיטה ולא בשוחט סימן הוא ששחיטה לאו עבודה, שכן אחרת גם השוחט היה צריך להיות במקום הראוי לשחיטה. וצריך להבין לפירוש זה ובכלל, כיצד ייתכן ששחיטה לאו עבודה והרי אנו יודעים ששחיטה היא פעולה בעלת משמעות, הראשונה מבין ארבע עבודות הקרבן, שחיטה, קבלה, הולכה וזריקת הדם ויש בה דין מחשבת פסול ועוד. באיזה מובן אין שחיטה עבודה ובאיזה מובן הן.
הרמב"ם בפ"ט מהלכות ביאת המקדש (ה"ז) כתב שהדלקת הנרות כשרה בזר ובחוץ, וביאר זאת הגר"ח, דס"ל לרמב"ם שמצוות הדלקת הנרות אינה בעצם מעשה ההדלקה כי אם שיהיו הנרות דולקים תמיד, וצריך שתהא הטבת הנרות בכהן מפני שבמה שהנרות דולקים מתקיימת מצווה זו של ההטבה וההכנה של הנרות, ומה שאין כן עצם מעשה ההדלקה שאינו נוגע לקיום המצווה שהנרות דולקים אלא רק היכי תימצי טכני להגיע לזה ולכן יכול באותה מידה להיעשות בידי זרים. לכן גם פסק הרמב"ם שהדלקת הנרות דוחה את השבת ואת הטומאה משום שנאמר בה תמיד, ולא משום שהיא דבר שקבוע לו זמן, שכן על אף שדישון המנורה והטבת הנרות הם בכל בוקר ובין הערביים, מעשה ההדלקה אינו מעכב ואינו שייך לעיקר המצווה שיהיו הנרות דולקים. ע"ש בדבריו. ועכ"פ, ההבחנה בין קיום המצווה שבתכלית לבין ההיכי תימצי שבמעשה שדקדק הגר"ח בהדלקת המנורה פותחת פתח להבחין גם בין מעשה השחיטה לבין מציאות הקרבן שחוט, כפי שגם מבסס הפירוש השני בתוס' בציון העובדה שהשוחט יכול לעמוד בחוץ בניגוד למציאות הקרבן השחוט שמוכרחת להתרחש דווקא בפנים. ומעתה נאמר שמעשה השחיטה אינו עבודה, אבל ודאי שמציאות השחיטה היא פרט חשוב ומהותי בפרטי והלכות הקרבן. מעשה השחיטה אין הוא עבודה, אך מציאות השחיטה הן היא משמעותית בהחלט.
לעומת פירוש התוס' שהתייחס לחילוק בין השוחט והשחיטה, הר"ר יעקב ערער את עצם השייכות של פעולת השחיטה לקרבן מעבר לשחיטת בהמת חולין בעלמא, חרף חילוקי הדינים הברורים בין השחיטות. נראה לבאר זאת ע"פ השאלה המעניינת שדן בה באורחות שבת בעניין הליכה ברחוב הגורמת הדלקת אור, והביא שהורו גדולי ההוראה שמן הדין אין בזה איסור ומותר במקום הצורך, והטעם שאין זה נדון כדין הרגיל של פסיק רישא וכלל לא מייחסים את המלאכה לאדם הוא משום שאין לו קשר ישיר למלאכה והיא נפעלת בריחוק ממנו, דאטו אם יהא לוויין בשמים המצלם מי שהולך בארץ נימא שיאסר לילך אם יודע שתמונתו נרשמת עכשיו במצלמת הלוויין, וקצת דוגמא לזה מש"כ הרשב"א גבי נועל את ביתו ונמצא צבי שמור בתוכו דאין בזה איסור וחזינן דלא כל דבר שנעשה ע"י אדם בהכרח מתייחס אליו. ע"ש בדבריו. וייתכן שניתן להשליך את התובנה שלא מייחסים את הפעולה, כמו ההליכה, אל התוצאה הנוספת והמרוחקת שלה, הדלקת האור, גם על פעולת השחיטה לר' יעקב. כיוון שיש חלק בשחיטה שנעשה גם בחולין, הגם שהוא רק חלק וקיימים גם פרטי דינים שונים, את אותו החלק לא מייחסים אל התוצאה המרוחקת והמרוממת של עבודת הקרבן מעבר למשמעות הבסיסית של שחיטת חולין, כפי שאין מפרשים את ההליכה מעבר לצורת התניידות, ודי בזה כדי להוציא את השחיטה מכלל עבודה ולהכשירה בזר:
תגובות
הוסף רשומת תגובה