איך פורכים קל וחומר
איך פורכים קל וחומר
בוארא (פרק ו פסוק יב), וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים. ע"כ. ואיך ישמעני פרעה, אומר רש"י, זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה. ונראה לדון במבנה המופשט של קל וחומר וכיצד פורכים אותו.
בבבא קמא, במשנה בדף כד ע"ב, נחלקו חכמינו במחלוקת ידועה וא"ד, שור המזיק וכו' ברשות הרבים משלם חצי נזק, ברשות הניזק רבי טרפון אומר נזק שלם וחכמים אומרים חצי נזק. אמר להם רבי טרפון ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברשות הרבים שהוא פטור, החמיר עליהן ברשות הניזק לשלם נזק שלם, מקום שהחמיר על הקרן ברה"ר לשלם חצי נזק אינו דין שנחמיר עליו ברשות הניזק לשלם נזק שלם. אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ברה"ר חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק. אמר להם אף אני לא אדון קרן מקרן אני אדון קרן מרגל, ומה במקום שהקל על השן ועל הרגל ברה"ר החמיר בקרן, מקום שהחמיר על השן ועל הרגל ברשות הניזק אינו דין שנחמיר בקרן. אמרו לו דיו לבא מן הדין להיות כנדון, מה ברה"ר חצי נזק אף ברשות הניזק חצי נזק. ע"ש.
ר' טרפון וחכמים נחלקו בלימוד קל וחומר המובסס על שלושת הדינים הבאים. מזיק של שן ורגל ברשות הרבים פטור וברשות היחיד חייב נזק שלם. מזיק של קרן חייב ברשות הרבים נזק שלם. הקל וחומר הוא ללמוד את הדין של מזיק של קרן ברשות היחיד. ר' טרפון טען ללמוד בקל וחומר ממה שרשות היחיד חמורה מרשות הרבים לעניין שן ורגל שתהיה חמורה מרשות הרבים גם לעניין קרן. חכמים טענו מנגד שישנו כלל שדיו לבא מן הדין להיות כנדון, כלומר, די לקרן ברשות היחיד שנלמדת מקרן ברשות הרבים להיות כמותה ולהתחייב בחצי נזק ולא בנזק שלם. ענה להם ר' טרפון בתשובה שאפשר להפך הק"ו ולסובב אותו במובן זה שקרן ברשות היחיד תילמד משן ורגל ברשות היחיד, שהרי קרן חמורה משן ורגל ברשות הרבים, ואז הבא מן הדין, קרן ברשות היחיד, יהיה חייב בנזק שלם כמו הנדון, שן ורגל ברשות היחיד. חכמים חולקים על כך וסוברים שהכלל של דיו מגביל גם באופן זה שמסובבים את הק"ו.
התוספות (שם ד"ה אני) שאלו על הקל וחומר שהציע ר' טרפון משן ורגל לקרן, וא"ת מה לשן ורגל שכן הזיקן מצוי תאמר בקרן שאין הזיקו מצוי כ"כ דבחזקת שימור קיימי למ"ד פלגא נזקא קנסא. והמשיכו ואמרו שאותה פרכא שייכת אף בכיוון הראשון שהציע ר' טרפון וטענו עליו חכמים מדין דיו לבא מן הדין, ואין לומר מרשות לרשות גמרינן ומה רה"ר שהקיל בה לעניין שן ורגל החמיר בה לעניין קרן רשות הניזק לא כל שכן דמ"מ שייך למפרך שפיר כדמשמע לקמן וכו'. לבסוף השיבו התוס' דלאו פירכא היא דאין חומרא זו מועלת לחייבו ברה"ר והכי דיינינן ק"ו ומה שן ורגל שאין חומרות מועילות לחייבו ברה"ר נזק שלם וכו'. עכ"ד. כלומר, החומרא ששן ורגל הזיקן מצוי אינה פירכא על הק"ו כיוון שהיא נבלעת בק"ו שאף ששן ורגל הזיקן מצוי בכל זאת קרן חמורה מהם לפי שבה חייבים ברשות הרבים ובשו"ר לא.
עכ"פ עולה מדין ודברים זה שניתן להסתכל על קל וחומר בשני אופנים. רוצה לומר, אם נסדר את שלושת הדינים המלמדים ואת הדין הנלמד בטבלה של שתי שורות ושתי עמודות, ניתן למלא את השורה החסרה על בסיס האחרת וניתן גם למלא את העמודה החסרה על בסיס האחרת, ואלו שתי ההסתכלויות המסובבות דלעיל. ר' טרפון וחכמים דנו האם על ידי סיבוב ההסתכלות ניתן להימלט מההגבלה של דיו לבא מן הדין השייכת בהסתכלות האחרת. והתוספות אוחזים שלגבי פירכא השייכת בהסתכלות האחת, לא יעזור לשנות את ההסתכלות כדי להימלט ממנה, ולכך הוצרכו להגיע לתירוץ לפיו הפירכא היא למעשה חלק מן הקל וחומר עצמו. ושני העניינים האחרונים צ"ב, מדוע אי אפשר ללמוד מסיבוב הק"ו שבו לא שייכת הפירכא, דתינח ר' טרפון וחכמים נחלקו בדין דיו הנלמד מן הכתוב, אך מה חסרון יש בכך שמשנים את הק"ו להסתכלות שבה הפירכא כבר איננה שייכת. וכצ"ב מה הגדר לכך שהפירכא נכנסת לקל וחומר עצמו, ומדוע אין זה פתרון לפרוך את כל הפירכות שבעולם ולטעון שהן בגופו ובעצמותו של הקל וחומר.
במסכת זבחים, דף נ ע"ב, דנה הגמרא האם דיני קודשים ניתנים להילמד מן הלמד, דהיינו האם דין שנלמד באחת משלוש עשרה מידות יכול ללמד דין אחר באחת משלוש עשרה מידות. בין השאר אומרת הגמרא כי ניתן ללמוד בקל וחומר מדין שנלמד בקל וחומר. המהרש"ק בספר ברכת הזבח שואל על כך, במה שונה קל וחומר על גבי קל וחומר מקל וחומר ישיר, הרי אם לומדים מדבר אחד לשני ומן השני לשלישי על ידי שהשני חמור מן הראשון והשלישי חמור מן השני, הרי יש כאן יחס טרנזיטיבי והשלישי חמור מן הראשון וניתן להילמד ממנו ישירות. אילו לא ניתן ללמוד את הדבר השלישי מהראשון, זאת אומרת שיש קולא בשלישי שאין בראשון, וממילא גם אין בדבר השני הנלמד מן הראשון ולא ייתכן שניתן ללמוד את הדבר השלישי מהשני. יתרה מכך, הואיל והדבר השלישי חמור מן השני והשני חמור מן הראשון, אזי הדבר השלישי חמור מהראשון אף יותר ממה שהדבר השני חמור הימנו וצריך להיות פשוט שניתן להילמד דבר חמור זה מדבר קל זה.
התורת חיים בספר צאן קדושים מביא דוגמא נגדית לטענת ברכת הזבח. נושאי הקל וחומר הראשון הם שחיטה וזריקה ונושאי הקל וחומר השני הם זריקה וקבלת הדם. בשחיטה אין שם בעלים מעכב, לשם אוכל מעכב, דהיינו שמי ששוחטים למענו צריך להיות מסוגל לאכול כזית, וטעונה שתהא בצפון העזרה. בזריקה שם בעלים מעכב ואין טעונה להיות בצפון, ומכוח הקל וחומר הראשון לומדים ששם אוכל מעכב. בקבלת הדם לשם בעלים לא מעכב וטעונה להיות בצפון, כמו בשחיטה, ומכוח הקל וחומר השני לומדים ששם אוכל מעכב. והנה, הקל וחומר הראשון אינו משחיטה לזריקת הדם שכמו שבשחיטה שם אוכל מעכב אז כך גם בזריקה שחמורה ממנה בכך ששם בעלים מעכב, שהרי ניתן לפרוך מה לשחיטה שטעונה צפון תאמר בזריקה שאינה טעונה צפון. הקל וחומר הראשון אינו אלא הקל וחומר המסובב הלומד ששם אוכל חמור ויותר מעכב מאשר שם בעלים ומשום כך הואיל ושם בעלים מעכב בזריקה אז כן גם שם אוכל. ובמאמר המוסגר אין להפריך את הקל וחומר השני מכך שזריקה חמורה מקבלת הדם בשם בעלים, שכן שחיטה תוכיח שאין שם בעלים מעכב ולשם אוכל מעכב.
על כל פנים, הקל וחומר הכפול מורכב מקל וחומר אחד של שורות ואחד של עמודות, והואיל ואינו בכיוון אחד אזי אין טענת הברכת הזבח שייכת כאן. הלימוד איננו טרנזיטיבי ופשוט שקבלת הדם חמורה מזריקה שחמורה משחיטה, כי אם שקבלת הדם חמורה מזריקה וכן שעשייה לשם אוכל חמורה מעשייה לשם בעלים, ושימוש במידת קו"ח באופן כפול כי האי אינו מובן מאליו. נותר להבין, אם כן, מה דעת הברכת הזבח בעניין. עוד יש להבין, כיצד אומר הצאן קדושים שאנו נמלטים מהפירכא על הק"ו הראשון של שחיטה וזריקה בעזרת סיבוב הק"ו להיות על הדינים של לשם בעלים ולשם אוכל, והרי התוספות בב"ק טענו והוכיחו כי סיבוב הק"ו אינו מועיל להימלט מהפירכא הקיימת בכיוון האחר, ומה שונות שחיטה וזריקה שם בעלים ושם אוכל מאשר שן ורגל וקרן ורה"ר ורשות הניזק.
הנה, קל וחומר משלושה דינים, שניים חמורים ואחד קל, ללמוד דין רביעי שגם הוא יהיה חמור, ישנן כמה דרכים לנסות להפריכו. כאמור, ארבעת הדינים מסודרים בטבלה של שתי שורות כנגד שו"ר וקרן, דהיינו הנושאים, ובשתי עמודות כנגד רשות הרבים ורשות היחיד, דהיינו חילוקי הדינים. דרך אחת להפריך את הטבלה, באופן מלא, היא בעזרת פירכת משבצת. פירכת משבצת היא פירכא שמסבירה מדוע לא ניתן ללמוד מאחת המשבצות או אל המשבצת החדשה מפני שיש סיבה מיוחדת שהיא קלה או חמורה משכנותיה. לדוגמא, אם נקבל סברא כמו שיש סיבה מיוחדת לפטור ברשות הרבים שן ורגל בגלל שהזיקן מצוי וחיוב תשלום ירתיע את הציבור מלהשתמש את השימוש הבסיסי של הליכה ברה"ר, אזי לא ניתן להשתמש במשבצת של שו"ר ברה"ר עבור הק"ו ונמצא כל הק"ו בטל, על שני כיווניו. ביחס לפירכא כזו נכונה הקביעה שהציגו התוספות בקושייתם שסיבוב הק"ו להיות מכיוון אחר אינו מפריך את הפירכא.
ישנם שני אופנים נוספים לנסות להפריך את הטבלה. אופן אחד הוא פירכא על בסיס שורה או עמודה, דהיינו, הסבר מדוע השורה או העמודה שכביכול קלה יותר בטבלה היא למעשה חמורה יותר, כגון שן ורגל שחמורים מקרן בכך שיש להם תכונה שהזיקם מצוי, בניגוד לסדר שלהם בטבלת הקל החומר שבו השורה של שו"ר אמורה להיות קלה מהשורה של קרן. פירכא כזו למעשה אינה פירכא מפני שלעולם ניתן לומר שטבלת הק"ו מלמדת שהשורה הקלה קלה מן השורה החמורה אפילו שאפריורית לדינים אלו יש איזו סיבה לומר שהשורה הקלה תהיה חמורה. ואלו באמת דברי התוספות לאחר שהציגו בקושייתם הו"א שלא מועיל לסובב הק"ו כשיש פירכא, מה שבאמת נכון ביחס לפירכא על משבצת, שהואיל ומדובר בפירכא של שורה ביחס לכל המשבצות של שו"ר שהזיקן מצוי אזי דבר זה עצמו כלול בק"ו שעל אף הסברא המקדמית ששו"ר צ"ל חמורים בכל זאת הדינים מלמדים שקרן חמורה מהם.
והאופן האחרון לפרוך קל וחומר הוא פירכא המביאה דין נוסף, עמודה חדשה, עבורה השורה הקלה נמצאת חמורה מן השורה החמורה ונתבטל ביניהן היחס של קל וחומר. לשם המחשה, אילו הייתה רשות נוספת לעניין נזיקין, נקרא לה כרמלית, שבה שן ורגל חייבים וקרן פטורה, שוב לא ניתן לקבוע ששו"ר קלים מן הקרן. כאשר נוספת העמודה החדשה לטבלה ומפרה את הסדר של הקל והחמור לא ניתן ללמוד מן השורה הכביכול קלה אל השורה הכביכול חמורה, אכן, העמודה הנוספת אינה סותרת את הקל וחומר בכיוון המאונך בין שתי העמודות המקוריות, העמודה הקלה של רשות הרבים והעמודה החמורה של רשות היחיד. זהו גם המקרה שהביא הצאן קדושים בדוגמתו הנגדית שבו יש פירכא בין השורה של שחיטה לשורה של זריקה מהעמודה הנוספת שששחיטה צריכה להיעשות בצפון בניגוד לזריקה, ובכל זאת ניתן ללמוד הקל וחומר בכיוון המאונך לזה מדין של לשם בעלים ללשם אוכל.
ברם, הנחה זו שניתן לסובב הקל וחומר ולהימלט מפירכא שעל בסיס דין נוסף, יש לדון בה. אמנם אין מן העמודה החדשה של כרמלית ששן ורגל חייבים בה וקרן פטורה סתירה מוכחת לטענה שרשות היחיד חמורה מרשות הרבים, אך מכל מקום יש בה צד ערעור לטענה זו. כלומר, אם קרן חייבת ברשות הרבים ופטורה בכרמלית אע"פ שבשן ורגל הדין הפוך, הרי יש אפשרות לא מוכחת אך לא מבוטלת שזה מפני חומרא מיוחדת שיש לקרן ברשות הרבים, ולפי אפשרות זו לא ניתן ללמוד גם את הקל וחומר המסובב מרשות הרבים לרשות היחיד הואיל ולקרן ברה"ר ישנו טעם ייחודי לחייב. מעתה נאמר שטענה הזו המנוגדת להנחת הצאן קדושים שניתן לסובב הק"ו כאשר יש פירכא מדין נוסף, כמותה סבר הברכת הזבח שלא שעה לקל וחומר של הצאן קדושים וסתם שכל ק"ו כפול נעשה, או יכול להיעשות, בכיוונים זהים ולא מאונכים.
עיקרי הדברים מבוססים על מאמר מאת הרב מיכאל אברהם:
תגובות
הוסף רשומת תגובה