אל תשפכו דם
אל תשפכו דם
בוישב (פרק לז פסוק כב), ויאמר אליהם ראובן אל תשפכו דם השליכו אותו אל הבור הזה אשר במדבר ויד אל תשלחו בו למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו. ע"כ. ומדוע אמר להם ראובן כן, אומר רש"י, רוח הקודש מעידה על ראובן שלא אמר זאת אלא להציל אותו, שיבוא הוא ויעלנו משם, אמר אני בכור וגדול שבכולן לא יתלה הסרחון אלא בי. עכ"ד. אכן, זה המניע של ראובן כלפי עצמו להציע הצעה זו, אך עדיין יש להבין מה הסיבה של האחים לקבל אותה. במה שונה מבחינה מהותית ליתן את יוסף בבור בלי מים ועם נחשים ועקרבים, כפי שאומר המדרש הידוע, מאשר להורגו ולהשליכהו באחד הבורות, כפי שהציעו האחים בפסוקים הקודמים.
דקדק הרמב"ן שלא שכנע ראובן את האחים שלא ישפכו את דמו של יוסף אלא אמר אל תשפכו דם, דהיינו בעלמא, כי הראה עצמו שלא יאמר כן לאהבתו רק שלא יהיו שופכים דם, לימד אותם שאין עונש הגורם כעונש השופך דם בידיו. עכ"ד. ראובן שכנע את האחים לא דרך אהבה וחמלה מסויימת ליוסף מפני שהוא אח שלהם כי אם על ידי חילוק בחומרה בין השופך דם באופן ישיר לבין הגורם למיתה כגון זו שמוריד את חבירו לבור ולאחר מכן תיגרם לו מיתה ממילא על ידי נחשים ועקרבים או צמא.
בעניין זה אומרת המשנה במסכת סנהדרין (דף עו ע"ב), ואלו הנהרגין הרוצח וכו', שיסה בו את הנחש פטור השיך בו את הנחש רבי יהודה מחייב וחכמים פוטרין. ע"כ. וטעם הפטור כשרק גירה את הנחש, או אף בשאחז והשיך לדעת חכמים שהנחש מקיא בעצמו את הארס, משום שלא נעשה הדבר מכוחו והיה רק גרמא בעלמא. הנחש הוא הממית הישיר ומי שהביא את הנחש הוא רק גורם. ועוד אמרו שם בגמרא (דף עז ע"א), אמר רבא כפתו ומת ברעב פטור וכו' סוף חמה לבוא סוף צינה לבוא פטור, וטעם הדבר משום שבשעה שכפתו אין כאן דבר הריגה אבל סופו לבוא לכאן וגרמא הוא ואין דינו מסור לבית דין אלא לשמים. ע"ש וברש"י. ומשמע מכל אלו שהאחים שהורידו את יוסף אל הבור, מקום שיש בו נחשים וסוף מי ששם אם לא ננשך לבוא לידי רעב, פטורים על המעשה בהיותו גרמא וקל בחומרתו משפיכת דם בידיים.
הנה, ראובן הציל את האחים והניא אותם, כלשון הפסוק, מלהכות נפש ולשפוך דם. כלומר, ראובן שכנע את האחים להימנע מלהריגה ישירה ולהשתמש בגרמא בעלמא שיהיו פטורים בגינה. ברם, בפסוק כו יהודה בכל זאת אומר לאחים מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו את דמו, ובפסוק כז אף מציע לכו ונמכרנו לישמעאלים וידינו אל תהי בו וכו'. ע"כ. הרי למרות שהאחים רק גורמים למיתה של יוסף ע"י נחשים או רעב, יהודה סבור כי יש לייחס את ההריגה אליהם יותר מאשר גרמא בעלמא ולכן עליהם לטכס עצה אחרת ולהרחיק את יוסף בדרך של מכירה. וצריך להבין מצד מה חשב יהודה שתיוחס אל האחים הריגה.
בגמרא בסנהדרין (שם) הציג רבא מקרים בהם הגורם למיתה חייב, כגון כפתו בחמה ומת בצינה ומת חייב, וכן כפתו לפני יתושין חייב בניגוד לכפתו לפני ארי שפטור. וטעם החילוק בין ארי ליתוש, משום שכנגד ארי גם אילו לא היה כפות לא היה יכול להציל עצמו אבל מיתוש היה יכול להימלט ולהינצל אם לא היה בא זה וכופת אותו. ומעתה אפשר לומר בפשטות שיהודה חשש שיוסף יפגע ממיני מזיקים שבבור מלבד הנחשים, כגון עקרבים שנזכרו גם כן במדרש וכדו', וייתכן שדינם של אלו כדין יתוש שהמוריד אדם אל הבור או כופת אותו בפניו יהיה חייב, ולא כדינו של נחש שמקיא בעצמו את הארס וגרימה להריגה מחמתו איננה ישירה. מכיוון שייתכן שיוסף יפגע בבור ממזיק שהאחים יהיו חייבים בגינו, יהודה הציע למכור את יוסף ולא לקשור את ההריגה שלו אליהם בשום אופן.
אופן נוסף שבו גרימה למיתה בבור עשויה להיחשב כהריגה ממש של האחים, אפשר להסביר עפ"י הדין שנתחדש בתוספות (שם ד"ה סוף) שלא רק אם כפת ראובן את שמעון בחמה ומת חייב, אלא גם אם כפת את שמעון בביתו והוציא אותו אל מקום שבו עתידה החמה לבוא חייב. ובניגוד למקרה שבו כפת ראובן את שמעון במקום שבו עתידה החמה לבוא שפטור כיוון שההיזק של החמה עוד לא התחיל בשעה שראובן צמצם את שמעון, כאשר כפת את שמעון בביתו והוציא אותו כפות למקום שתגיע אליו החמה דומה הדבר למזיק או הורג ע"י אש למ"ד אישו משום חיציו, ואין חילוק בין מקרב האש אצל הדבר למקרב הדבר אצל האש. ועע"ש שכתבו בדרך נוספת שאפשר שאפילו כפתו והביאו לשם פטור משום שדומה הדבר לכוח כוחו וה"ה לאש שאף שחייב בה נזק שלם בממון יהיה פטור ממיתה. ע"ש. עכ"פ, ייתכן שיהודה חשש לחמה או צינה או הבל וכדו' שסופם לבוא אל הבור ויתחייבו האחים בהם כמי שמקרב אדם כפות אל האש. ראובן לעומתו לא חשש לזאת, או שסבר שאישו משום ממונו או כדרך הנוספת בתוספות.
עוד אפשר בדרך נוספת, אם נלך אחר דקדוק הרמב"ן במילותיו של ראובן אל תשפכו דם, שהציג בפני האחים דיון אובייקטיבי במנותק לזהות יוסף אחיהם. מילותיו של יהודה הן מה בצע כי נהרוג את אחינו וכיסינו דמו, דמו של יוסף אחיהם בדווקא. יהודה אומר בזה לאחים שעליהם לנהוג עם יוסף בשונה ממה שהיו נוהגים בדם של זר וידינו אל תהי בו הגם שאין להם אחריות ישירה להריגה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה