ושחמתה מרובה מצילתה

ושחמתה מרובה מצילתה

בריש מסכת סוכה (דף ב ע"א) שנינו, סוכה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה פסולה ורבי יהודה מכשיר. ושאינה גבוהה עשרה טפחים ושאין לה שלוש דפנות ושחמתה מרובה מצילתה, פסולה. ע"כ. ופרש"י, ושחמתה מרובה מצילתה, המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו, ועל שם הסכך קרויה סוכה. עכ"ל.

הרי שלרש"י ז"ל פסול חמתה מרובה מצילתה הוא שכאשר החמה מרובה מהצל הרי היא מבטלת את הצל וכאילו אין בסוכה צל כלל. סוכה בלי צל אינה סוכה, כפי שסוכה בלי דפנות אינה סוכה, ולכן פסולה. זהו מה שכתב שהמועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו. או שמא, אין הפשט שסוכה בלי צל אינה סוכה, אלא שאפילו אם לסוכה יש שם סוכה, על כל פנים הדרך לקיים ישיבת סוכה היא על ידי ישיבת בצל סוכה, ולפי שלסוכה זו אין צל אין שום דרך לקיים בה ישיבת סוכה, בבחינת אגוזים לאדם בלי שיניים. אכן, הוסיף רש"י בסו"ד את המילים ועל שם הסכך קרויה סוכה, להדגיש שעם פגם כ"כ מהותי בסכך שאין בו כלל צל ישנו גם פגם בשם הסוכה ואין זו סוכה כלל.

הריטב"א כתב, ושחמתה מרובה מצלתה, פי' דלא חשיב סככה. עכ"ד. היינו שעם פגם שהחמה מרובה מהצל אין לסכך שם סכך, ומן הסתם גם אין לסוכה שם סוכה, בפשטות, כדברי רש"י. ומכל מקום נראה שרחוקים דברי הריטב"א מדברי רש"י הרבה. רש"י הגיע למסקנת דבריו שיש בעיה בשם הסוכה או הסכך לאחר שטען כי מכיוון שהחמה מרובה מן הצל הרי מיעוט הצל בטל ברוב השמש והרי הוא כמי שאינו. הריטב"א, מנגד, לא הזכיר זאת, ומן הסתם הטעם שלא הזכיר כאן ביטול ברוב הוא מפני שלא נזקק למושג ביטול ברוב. לפי הריטב"א, סכך שבו החמה מרובה מן הצל לא נחשב כסכך מפני דבר זה עצמו שהחמה מרובה מן הצל. שומר שאינו שומר כראוי אינו שומר, מקרר שאינו מקרר כראוי אינו מקרר וסכך שאינו מסכך כראוי אינו סכך, אפילו אם לא נאמר שמיעוט הצל מתבטל. לרש"י מיעוט הצל מתבטל מפני רוב החמה ולריטב"א לא, ומהות טעמיהם שונה בתכלית.

ולא במהות בלבד נחלקים רש"י והריטב"א, אלא, לכאורה, גם נפקא מינא לדינא יש בזה. סוכה גדולה שבכללותה חמתה מרובה מצילתה אבל בשטח של שבעה טפחים על שבעה טפחים מסויימים הסכך צפוף מספיק וכראוי ושם הצל מרובה על השמש, ניחזי אנן, אם אנו דנים מצד המושג של ביטול ברוב, שמיעוט הצל מבוטל מצד רוב החמה, כדעת רש"י, הדעת נותנת שכל עוד בכלל הסוכה חמתה מרובה מצילתה נחשב הדבר שגם באותו שטח שבעה על שבעה המועט בטל ברוב והרי הוא כמי שאינו. אולם, אם אין אנו דנים מצד ביטול ברוב אלא רק שסכך שבו החמה מרובה על הצל אינו סכך, אכן אפשר לומר שדנים את הסכך לפי כל הסוכה וכיוון שבכלל הסכך החמה מרובה אין זה סכך, אבל ישנו גם מקום גדול לומר שכיוון שמיעוט הצל אינו כמי שאינו, אזי באזורים מסויימים, שבעה על שבעה, שבהם ברור שהסכך מסכך כראוי, שצילתו מרובה מחמתו, שפיר יוכל לישב בסוכה. נמצא שלרש"י סוכה כזו ודאי פסולה כולה, אך לריטב"א ישנו מקום גדול להכשיר אזורים ז' על ז' שבהם הצל מרובה.

עוד בדברי הריטב"א, מקשה לדעת רבי יהודה, וכי תימא והא רבי יהודה לא בעי צל סכך מדקא מכשיר למעלה מעשרים אמה דליכא צל סכך אלא צל דפנות כדאיתא בגמרא. כלומר, מלשון המשנה משמע שאף ר' יהודה מודה שחמתה מרובה מצילתה פסולה, אך מכך שרבי יהודה מכשיר סוכה בגובה למעלה עשרים אמות עולה, וכך כתוב בגמרא, שאין ר' יהודה מצריך שיהיה בסוכה צל סכך. עונה הריטב"א, י"ל דנהי דלא בעי רבי יהודה שיהא הסכך עושה צל כמות שהוא עכשיו מ"מ בעי שיהא ראוי להסך ולעשות צל דבלאו הכי לא מיקרי סכך כלל כיון דקליש כולי האי דלא חזי למעבד צל, וזה נכון. עכ"ד. אומר הריטב"א, אכן ר' יהודה לא מצריך שיהיה הסכך מסכך על האדם שיושב על קרקע הסוכה בפועל, אך מכל מקום כדי שיהיה לסכך שם סכך הוא צריך להיות סכך שמסכך כראוי, שמסוגל היה להצל על אדם שיושב על קרקע הסוכה, כך שסכך כזה כשר גם בסוכה גבוהה מעשרים אמה.

עוד שנינו, בדף כב ע"א, סוכה המדובללת ושצילתה מרובה מחמתה כשרה. ע"כ. היינו, אומרת הגמרא, לדעת רב, סוכה שהיא ענייה, שהיא מדולדלת, שצילתה מרובה מחמתה, כשרה. ולדעת שמואל יש כאן שני דינים, סוכה שהיא מבולבלת, קנה עולה וקנה יורד, כשרה, וכן סוכה שצילתה מרובה מחמתה כשרה. ע"ש. בעמוד ב שואלת הגמרא, ושצילתה מרובה מחמתה כשרה, הא כי הדדי פסולה, והא תנן באידך פירקין ושחמתה מרובה מצילתה פסולה, הא כי הדדי כשרה. לא קשיא, כאן מלמעלה כאן מלמטה. אמר רב פפא, היינו דאמרי אינשי כזוזא מלעיל כאיסתרא מלתחת. ע"ש. פירוש, מקשה הגמרא סתירה, מהמשנה בריש המסכת, שצילתה מרובה מחמתה פסולה, אפשר לדייק שאם צילתה שווה לחמתה הרי היא כשרה, בעוד מהמשנה בדף כב ניתן לדייק להיפך, שדווקא צילתה מרובה כשרה אבל שווה בשווה פסולה. עונה הגמרא, כאן מלמעלה כאן מלמטה, פרש"י, מה שדייקנו שפסולה מדבר בלמעלה, לפי שחמת האוויר נראית בארץ רחבה הרבה מן הצל של סכך, ומה שדייקנו שכשרה מדבר בלמטה, בידוע שהקנים רחבים מן האוויר. רב פפא הוסיף והטעים, שהפתגם אומר שכשהנקב רחב כשיעור זוז חתמו מרובה למטה כשיעור סלע, כפי שאם למעלה החמה והצל שווים אז למטה החמה מרובה ואם למטה הם שווים אז למעלה הצל מרובה. כך לדברי רש"י.

נמצא שלרש"י מה ששנינו שסוכה שחמתה מרובה מצילתה פסולה, ומדייקים שבחמה וצל שווים כשרה, מדובר מלמטה, בקרקע הסוכה, כי ידוע שהקנים רחבים מן האוויר, ואז בסכך עצמו הצל מרובה מהחמה. ומה ששנינו שסוכה שצילתה מרובה מחמתה כשרה, ומדייקים שבחמה וצל שווים פסולה, מדובר מלמעלה, בסכך עצמו, לפי שחמת האוויר נראית בארץ רחבה הרבה מן הצל של סכך, ואז בקרקע הסוכה החמה מרובה מן הצל. אך קשה, ראשית, שנראית סתירה בדברי רש"י מהו המקום המכריע, המהותי, שבו הצל צריך להיות מרובה. מחד גיסא, לגבי הכשר מחצה על מחצה מלמטה, כתב רש"י כי הסוכה כשרה משום שידוע שבסכך הצל מרובה, ומשמע שהסכך הוא המקום המכריע. מאידך גיסא, לגבי הכשר מחצה על מחצה מלמעלה, כתב רש"י כי הסוכה פסולה משום שידוע שבקרקע הסוכה החמה מרובה, ומשמע שקרקע הסוכה היא המקום המכריע. ולא רק הטעם והמהות נסתרים, אלא גם ההלכה למעשה אינה ברורה. סוכה שצילתה מרובה מחמתה בסכך אך חמתה מרובה מצילתה בקרקעית, לפי"ד רש"י שמה שנראה בארץ מכריע צריכה להיות פסולה בעוד לפי דבריו שהקנים בסכך הם הקובעים צריכה להיות כשרה, וצריך תלמוד.

התוספות (שם בדף כב ד"ה כזוזא) הביאו שהקשה רבינו תם על פירוש רש"י שתי קושיות. אחת, הרי לדעת רב פפא עצמו במסכת עירובין (דף טו ע"ב) פרוץ כעומד מותר וכן גם נפסק להלכה, ומוסיפים הראשונים שמבואר בדף טו שגם לגבי סכך נאמר דין זה, ואם כן, צריך להיות הדין גם בסכך שאם החלק הפרוץ שבו שווה לחלק העומד שבו כשר, שלא כפי שפרש"י שדף כב מדבר מלמעלה, בסכך, שסוכה שצילתה מרובה מחמתה כשרה אבל במחצה על מחצה פסולה. ועוד הקשה, דאמר בפרק קמא דקידושין (דף יא ע"ב) דעבדי אינשי דקרו לפלגתא דזוזא איסתרא, ומשמע שאיסתרא הוא פחות מזוז, שלא כפי שפרש רש"י את הפתגם של רב פפא. ולכך פירש רבינו תם, כאן מלמעלה, מי שמודד האוויר מלמעלה, אם הצל והחמה נראים לו שווים אז כשרה, לפי שהעומד כפרוץ, אבל העומד מלמטה בארץ ומעיין כלפי מעלה ונראים לו החמה והצל שווים הסוכה פסולה, לפי שהאוויר שרחב כמו זוז, שהוא גדול, דומה בעיניו כאיסתרא, שהוא קטן, משום שעומד בארץ ומרוחק ממנו, בבחינת ונהי בעינינו כחגבים. יעויין בדבריו. נמצא שלדעתו של ר"ת המקום הקובע הוא הסכך עצמו ודי במחצה על מחצה כדי שהסוכה תהיה כשרה, כדין פרוץ כעומד שכשר, ומה ששנינו שהסוכה פסולה היינו במי שמתסכל מרחוק, מלמטה, שהאוויר שנראה בעיניו כשווה לצל, אבל אליבא דאמת הוא יתר על הצל ונמצאת הסוכה חמתה מרובה מצילתה.

הרא"ש (סי' ג) הביא את דברי רש"י ור"ת וכתב לדעת רש"י, ונראה לי דלא שייך להביא לכאן פרוץ כעומד, דדוקא גבי סכך פסול וסכך כשר המונחין זה אצל זה שייך להזכיר פרוץ כעומד כדמייתי ליה לעיל (דף טו ע"א) אמתני' דהמקרה סוכתו בשפודין וכו', אבל גבי סוכת סכך ואויר ניתנה הלכה שיהא הצל מרובה, וכן מצינו לענין פרוץ כעומד של דפנות מועיל קנה קנה פחות משלשה אף על פי שהפרוץ מרובה ולענין סכך אינו מועיל מפני שהחמה מרובה. ואף על גב שאיסתרא פלגא דזוזא אפשר דאיסתרא מטבע נחשת ורחב יותר מזוזא וכו'. עכ"ד. כלומר, על השאלה השנייה של ר"ת שאיסתרא היא לכאורה פחות מזוז, השיב הרא"ש בסו"ד שייתכן שהיא קטנה בשווי אך גדולה ממנה ברוחב, והרי רב פפא לא דיבר על שווי אלא על המימדים הפיזיים של המטבעות.

על שאלת ר"ת מדוע רש"י לא מכשיר סכך שמחציתו צל ומחציתו חמה, בסכך עצמו ולא בקרקע הסוכה, מצד פרוץ כעומד, ענה הרא"ש והעמיד יסוד גדול, כך נראה, כי דין פרוץ כעומד הוא דין נפרד ונוסף לדין של צילתו מרובה מחמתו. הרי במישור שבו אנו דנים בהלכה פרוץ כעומד, למשל, בדפנות הסוכה, אנו מכשירים בקנים העומדים במרחק של פחות מג' טפחים זה מזה מדין לבוד, מה שאין אנו מכשירים בסכך. נמצא שמעבר למישור ההלכות של שיעור הסכך, בו יש את ההלכה של פרוץ כעומד, לבוד וכו', ישנו גם מישור נוסף של הלכות המיוחדות לסכך, ובפרט הלכות צל הסכך. במישור של צל הסכך, הנוסף והשונה מהמישור של שיעור הסכך, באים אנו ואומרים שאם בסכך עצמו החמה מרובה מן הצל הסכך פסול. סכך כזה אינו עומד בתנאים של צל סכך אע"פ שהוא עומד בתנאים של שיעור סכך, שכן פרוץ כעומד כשר, ולכן פירש רש"י שסכך כה"ג פסול.

ונראה לומר עוד, כי לשני המישורים האלו, שיעור הסכך וצל הסכך, כיוון רש"י בשני הדגשים המהותיים שלו בפירושו. באופן של חמה וצל שווים בסכך עצמו שפסול, הדגיש רש"י לפי שבארץ החמה נראית רחבה הרבה מן הצל, כלומר, אף על פי שמצד שיעור הסכך צריך להיות כשר, שכן פרוץ כעומד, כיוון שסו"ס בארץ החמה נראית רחבה מן הצל, וקרקע הסוכה היא שמכריעה במישור של צל הסכך, לכן פסול מצד צל הסכך. הפסול אינו מצד שיעור הסכך למעלה אלא בגלל צל הסכך למטה. וכן להיפך, באופן של חמה וצל השווים בקרקע שכשר, מצד צל הסכך די שבקרקע הסוכה יהיו החמה והצל שווים, כמו שפרוץ כעומד כשר, ואם תרצה לפסול מצד שיעור הסכך, מוסיף ומדגיש רש"י, הרי ידוע שהקנים רחבים מן האוויר, וברור שעומד שמרובה על הפרוץ כשר.

כעת מובנים דברי רש"י היטב, גם מבחינה המהותית, שהסכך הוא המכריע במישור של שיעור הסכך וקרקע הסוכה היא המכריעה במישור של צל הסכך, וכדי להכשיר את הסוכה צריך לעמוד בהלכות שני המישורים, וגם מבחינת ההלכה למעשה. באופן של סוכה שצילתה מרובה מחמתה בסכך עצמו וחמתה מרובה מצילתה בקרקע הסוכה, לפי מה שנתבאר, צריך להיות הדין שהסוכה פסולה. אכן מבחינת צל הסכך אין בעיה, שכן במקום המכריע במישור זה, בקרקע הסוכה, אין החמה מרובה על הצל, ואפילו הצל מרובה על החמה, אבל סוף סוף ישנו חסרון בסכך עצמו, בשיעור הסכך, בכך שלא מתקיים שהעומד שווה לפרוץ או מרובה ממנו. אשר על כן, מצד דין שיעור הסכך הסוכה פסולה: