ושמה לא תבוא אל הארץ
ושמה לא תבוא אל הארץ
בהאזינו (פרק לב פסוק נב), כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל. ע"כ. ולכאורה כפל בלשונו פעמיים. מאחר שאמר כי מנגד תראה את הארץ, כלומר תסתפק בראיית הארץ מרחוק, לשם מה צריך להוסיף ולומר ושמה לא תבוא. ומאחר שאמר תראה את הארץ וחזר ואמר ושמה לא תבוא, וברור שהמילה שמה הולכת על המילה הארץ, לשם מה צריך לחזור ולפרש אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל.
רש"י וכמותו כתבו הרבה מפרשים, פירשו מילת מנגד מרחוק, ולפיהם אכן ק"ק לשם מה היה צריך להוסיף ושמה לא תבוא אחר שכבר הגביל ה' את משה לראות מרחוק. אכן, יש שכתבו שמנגד אינו לראות מרחוק אלא לרחוק, כלומר, למערב הארץ שהוא המרוחק ביותר מהיכן שעמד משה. ודומה הדבר למה שכתב בשיר השירים (פ"ז פ"ב) שישראל מקלסים את הי"ת בבחינת ראש עד הרגליים, כך כאן מתבונן משה מהרחוק ועד לקרוב. ואם כך, כשאמר ה' למשה להסתכל למרחוק ולא מרחוק, אין כלולה בזה הגבלה מלהיכנס לארץ ולכן צריך להוסיף אותה במפורש.
המפרשים, בעלי התוספות ועוד, כתבו כי שני העניינים הנזכרים בפסוק, כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא, הם כנגד שני הדברים ששאל משה, אעברה נא ואראה. אעברה נא, אומר הקב"ה, לא תינתן לך, אראה תינתן לך. לא אשיב פניך מהכל. ע"ש.
אכן, אם מעיינים בדברי משה בפרשת ואתחנן (פ"ג פסוק כה), אעברה נא ואראה את הארץ הטובה וכו', נראה שאפשר להבין את הבקשה של משה באופן אחר, לא כשתי בקשות, בקשה של מעבר ובקשה של ראייה, אלא כבקשה אחת, מעבר של ראייה. פירוש, הלא לכאורה הדבר קשה, אם משה מבקש לעבור את הירדן אל הארץ, פשוט שבכלל המעבר כלול גם לראות את הארץ, וכי בעיניים עצומות יעבור וילך. לכן יש מן המפרשים שביארו את עניין הראייה אחרת.
המשך חכמה (שם) כתב וא"ד, ידוע מחוקי המלוכה, אשר אם יתחייב האדם שלושה עונשים, והיה בהתחייב זה איזה מושל, ינוכה עונש אחד עבור הסרת השררה וממשלה מעליו. ולכן במי מריבה אמר לא תביאו את הקהל הזה, מפני שאמר לשניהם. ועל משה שהיה מוציא את העם, והוא הרועה כצאן עמו, לכן הסרת הממשלה וההנהגה די על חטא מי מריבה. אולם במיתת אהרן כתוב בחוקת כי לא יבא אל הארץ אשר נתתי לבני ישראל על אשר מריתם וכו'. כי מפני שהוא אינו מנהיג, ועליו נגזר שלא יבא עבור חטא מי מריבה, לכן התפלל משה אעברה נא ואראה את הארץ, פירוש שלא אהיה מנהיג, רק יהושע ינחילנה, וכמו שכתב בסוף פרשת דברים ואת יהושע צויתי וכו'. אבל אעברה נא בעצמי ואהיה כשאר ישראל הבאים לארץ וכו'. ע"ש. הרי שמשה ביקש לעבור שלא בצורה של מנהיג. והמלבי"ם כתב את הדבר במפורש, אעברה נא כהדיוט, לא להנהיג את העם רק כדי שאראה את הארץ הטובה. לעבור כדי לראות, ולא כדי להנהיג.
ואם אכן משה מבקש מהקב"ה לעבור כדי לראות, ראייה שטחית שבאה להוציא מידי הנהגה, יש מקום להבין את תשובת ה' כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא, כיותר מורכבת ולא כבעלת כפל לשון. משה מבקש להיכנס אפילו שלא בצורת מנהיג ולראות אותה בצורה שטחית ורדודה. על כך משה נענה כי הוא יכול, ושמא צריך, לבוא ולראות את הארץ בראייה עמוקה, התבוננות משמעותית, ואל לא לפרוש ממנהיגותו עד לרגע האחרון. עם זאת, מוסיף ה' ואומר, מה שקיבלת יותר ממה שביקשת, להתנהג עם הארץ באופן של מנהיגות, אין זה אומר כי תוכל גם להיכנס לארץ, כי זה עדיין נאסר עליך. ואולי הדברים אף גוררים האחד את השני. מכיון שצריך אתה, משה, להיוותר במנהיגותך עד לרגע האחרון, לכן בהכרח ושמה לא תבוא, כי לא תוכל להשיל את המנהיגות מעליך ולהיכנס לארץ ככל עם הארץ.
אחר שכתב ושמה לא תבא חזר ואמר אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל. ביאר זאת האורח חיים, ויתבאר על דרך אומרם ז"ל (דברים רבה פ"ב), שעתיד משה ליכנס לארץ עם האבות לעתיד לבוא, ואמרו בזוהר כי הוא יביא את ישראל אל הארץ בבא גאולתם, ולזה כשאמר ה' ושמה לא תבוא חש שיהיו הדברים נשמעים שמחליט לו ביאת הארץ לעולם ועד, לזה אמר אל הארץ אשר אני נותן וגו', פירוש, עתה ולא על אשר יתן לעתיד וכו'. ע"ש. כלומר, חזר ואמר ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נותן, למעט את הארץ אשר אני אתן, לעתיד לבוא, ששמה תבוא.
בספר העמק דבר כתב, בארץ אשר אני נותן לבני ישראל, כלומר ,לא שאינך ראוי לזכות בארץ ישראל, אלא בשביל שאני נותן אותה לבני ישראל, על כן לא תוכל לבא גם אתה, דעיקר העונש היה מדה במדה שלא יזכה להורות לישראל דרך הליכות החיים בארץ ישראל, שכל אותה הכנה שעשה הקדוש ברוך הוא עם הסלע היה כדי ללמד לבני ישראל דרך בעת שתהיה עצירת גשמים, ובשביל שקלקל בזה משה רבינו היה העונש שלא יביא אותם להורות שם. עכ"ל. והדברים עולים עם ביאור הבקשה של משה וביאור תחילת תשובת ה' כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא, שהמציאות שמשה ינהיג את ישראל בארץ היא מציאות בעייתית, או מפני העונש שקיבל גרידא, או, כפי שכותב הנצי"ב, מפני שמשה לא עמד בהכנה להנהגה בארץ, לעצירת גשמים, בכך שהכה את הסלע.
האחרונים מזכירים את מחלוקת התנאים בגיטין, דף ח ע"א, איזהו ארץ ואיזהו חוצה לארץ, כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים ארץ ישראל, מטורי אמנון ולחוץ חוצה לארץ, הנסין שבים, רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד נחל מצרים, מן החוט ולפנים א"י, מן החוט ולחוץ חו"ל, רבי יהודה אומר, כל שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כא"י, שנאמר וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול זה יהיה לכם גבול ים, והנסין שבצדדין, רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהן מקפלוריא ועד ים אוקיינוס ומנחל מצרים ועד ים אוקיינוס, מן החוט ולפנים א"י, מן החוט ולחוץ חו"ל. ע"ש. הרי שיש שמשייכים רק את איי הים שבתוך איזשהו אלכסון מצפון הארץ לדרומה כשייכים לארץ ישראל, ויש שרואים את כל הנמצא כנגד הארץ כבתוך הארץ. אם כן, אפשר שיש בפסוק כמה מדרגות בשייכות לארץ. בתחילה אומר ה' למשה כי מנגד תראה את הארץ, כלומר, כולל הניסים שבים שמול הארץ, אך אחר כך מסייג ואומר ושמה לא תבוא, וממשיך ואומר אל הארץ אשר אני נותן לבני ישראל, רוצה לומר, האיסור שלך בארץ הוא דווקא בפרשנות היותר מצומצמת שלה, בתוך האלכסון מצפונה לדרומה ולא כל מה שכנגדה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה