הטף למה באו
הטף למה באו
בוילך (פרק לא פסוק יב), הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגרך אשר בשעריך למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלוקיכם ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת. ע"כ.
עניינה של מצוות הקהל, אומר החינוך, שנצטוינו שיקהל עם ישראל כולו אנשים ונשים וטף במוצאי שנת השמטה בחג הסוכות ביום שני בחג, ולקרוא קצת מספר משנה תורה באזניהם שהוא אלה הדברים, ועל זה נאמר הקהל את העם האנשים והנשים והטף וגו'. עכ"ד.
אם כן, בלשון הפסוק ובביאורו נתפרש שבכלל הקהל נמצאים האנשים, הנשים והטף. ופרש זאת רש"י, האנשים ללמוד, והנשים לשמוע, והטף למה בא לתת שכר למביאיהם. עכ"ל.
ומקורו בגמרא בחגיגה, דף ג ע"א, תנו רבנן מעשה ברבי יוחנן בן ברוקה ורבי אלעזר בן חסמא שהלכו להקביל פני רבי יהושע בפקיעין. אמר להם, מה חידוש היה בבית המדרש היום. אמרו לו, תלמידיך אנו ומימיך אנו שותין. אמר להם, אף על פי כן אי אפשר לבית המדרש בלא חידוש. שבת של מי היתה, שבת של רבי אלעזר בן עזריה היתה. ובמה היתה הגדה היום. אמרו לו, בפרשת הקהל. ומה דרש בה, הקהל את העם האנשים והנשים והטף אם אנשים באים ללמוד, נשים באות לשמוע, טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן. אמר להם, מרגלית טובה היתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני. ע"ש. וקצת צ"ב מה יקר וגדולה יש בדבר תורה זה עד שקראהו ר' יהושע בשם מרגלית טובה שביקשו לאבדה הימנו.
גופא מה שפרש"י ומה שנתבאר בגמרא לפניו טעון ביאור. מה עניין יש בהבאת הטף אל מעמד הקהל. אם לטף אין שום תועלת, אינם לומדים ואינם חכמים מספיק אפילו כדי לשמוע, הבאת הילדים כמוה כהבאת עצים ואבנים, וכמו שעל הראשון המביאים מקבלים שכר, באותו אופן היו יכולים לקבל גם על האחרון. ואם תאמר כאידך גיסא, שיש בקטן כוח ודעת מספקת לספוג חלק מהנתונים ומהתורה הסובבים את מעמד הקהל, הלא יכולים הטף באותה מידה לספוג קדושה, תורה ומצוות במשך כל השנה כל שנה מבלי להידרש במיוחד למעמד הקהל. קטן שמסוגל להפנים תורה יכול לעשות זאת במהלך הרבה עיתים וזמנים ולא רק בחג הסוכות של מוצאי שביעית במעמד הקהל.
ונראה לומר, על דרך הפשט, שאכן אין העניין המיוחד בהבאת הקטנים משום ההבנה וההשגה שלהם, שאם לא כן הרי בלאו הכי יש עניין לצרף קטנים ברי הבנה להיות נוכחים ולהשתתף בכל דבר שבקדושה, אלא העניין בדבר הוא על דרך העיקרון שברוב עם הדרת מלך. גם הטף מצטרפים לבחינה של רוב עם, ולכן הם חשובים למעמד הנכבד של הקהלת עם ישראל.
עוד אפשר לומר, כי בלאו הכי את הטף לא יכולים האנשים והנשים להשאיר לבדם. בכל מקרה הקטנים צריכים לבוא למעמד הקהל מהסיבה הפשוטה שהוריהם שם.
וניחזי אנן. לדרך הראשונה מובן מדוע יש להורים שכר בהבאת הילדים, שכן סיבת הבאתם היא עבור הגברת הבחינה הטובה של ברוב עם הדרת מלך. על הפעולה החיובית הזו של ההורים מובן שצריכים לקבל שכר. ברם, לדרך השנייה שההורים מביאים את ילדיהם משום שאין להם ברירה אחרת, לכאורה קשה, מדוע מביאי הטף מקבלים על כך שכר. יתרה מכך, בלשון הגמרא וברש"י, טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן, משמע שכל הסיבה להבאת הטף היא היא השכר שהמביאים מקבלים על כך. אם כן, אין זה עולה לא עם הדרך השנייה לפיה הטעם להבאת הילדים הוא משום שאין מי שישגיח עליהם, אבל גם לא עם הדרך הראשונה שלפיה הבאת הטף נועדה להגדיל בבחינה של ברוב עם הדרת מלך.
ואולי ביאור לשון הגמרא ורש"י הוא מעט אחר. אכן הטעם להבאת הילדים הוא משום ברוב עם או כדי להשגיח עליהם, אבל מכל מקום נשאלת השאלה מדוע התורה צריכה להוסיף על כך ציווי מפורש, הקהל את העם וכו' והטף. גם אלמלא ציוותה התורה על כך היו מביאים ההורים את ילדיהם מהסיבות האלו. ביחס לשאלה הזו, מדוע צריך את תוספת הציווי, ענו חז"ל כדי ליתן שכר למביאיהן. לפי הדרך השנייה, ההבדל בין ציווי לבין הסיבה המקורית להבאת הטף ברור. על הסיבה האמיתית שההורים מביאים את ילדיהם, כדי להשגיח עליהם, כלל אין סיבה ליתן שכר. טובה עשה הי"ת שהוסיף על כך ציווי כדי שתהייה הצדקה לקבל גם שכר על דבר שבלאו הכי ישראל היו עושים. ולפי הדרך הראשונה, שיש עניין בהבאת הילדים כדי שיהיה מעמד הקהל יותר ברוב עם, אכן גם מבלי לצוות על כך היו ההורים מקבלים שכר על הפעולה הטובה שעשו בהבאת הטף, אלא שאז השכר היה שכר של מי שאינם מצווים ועושים שידוע להיות פחות מאשר השכר של מי שמצווים ועושים, כמבואר בקידושין (דף לא ע"א) ובעוד מקומות. אם כן, כדי להוסיף בשכרם של ישראל, בא הקב"ה והוסיף ציווי על דבר טוב שבכל מקרה היה עניין לעשותו, כדי שיהיו ישראל בבחינת מצווים ועושים ויקבלו שכר יתר על מי שאינם מצווים ועושים.
ואכתי קצת צ"ב. לשון הגמרא הוא טף למה באין ולא טף למה נצטוו, משמע שליתן שכר למביאיהן אינו רק סיבה לציווי על הבאת הקטנים אלא ממש עיקר הטעם והעניין בהבאת הקטנים. משמעות דברי חז"ל הפשוטה היא שאלמלא התועלת של ההורים בהבאת הקטנים, כלל לא היה צורך בהבאתם, ולא שישנה איזו תועלת וישנו גם ציווי שבא ליתן שכר או לרבות בשכר ההורים.
הנה, הכלי יקר מעמיד יסודות במהות מצוות הקהל וא"ד, ונראה שכל עיקר צורך הקהל זה היה בעבור התשובה, לפי שאמרו חז"ל (ויקרא רבה ל ז) שיום ראשון של חג נקרא ראשון לחשבון עוונות, על כן הם צריכים לעשות תיכף הכנה אל התשובה והכנה זו היא הקהל זה שהמלך מקהיל את העם וקורא לפניהם מן אלה הדברים, כי רוב הספר דברי תוכחות עלי עוון ודברי כבושים, וכבר ידוע שההקהל יש בו צורך גדול אל התשובה כי על ידי שהם מקוהלים יהיו אגודה אחת ויטו שכם אחד לשוב אל ה' כדי שיהיו השבים רבים, לפי שדוקא בעשרה ימים שבין ראש השנה ליום הכפורים הקדוש ברוך הוא מקבל תשובת היחיד אבל בכל ימות השנה אין הקדוש ברוך הוא מקבל כי אם תשובת הרבים (ראש השנה דף יח ע"א). וזהו שדרשו חז"ל ולקחתם לכם ביום הראשון וכי ראשון הוא והלא ט"ו הוא אלא ראשון לחשבון עוונות וכו'. ולמה הזכיר הכתוב ענין זה דוקא בפסוק המדבר מן לקיחת ארבעה מינים ולמה לא הזכיר זה בפסוק המדבר מישיבת הסוכה, אלא לפי שבלקיחת ארבעה מינים נרמזו כל ארבע כיתות של ישראל שיהיו באגודה אחת כמבואר למעלה בפרשת אמור (ויקרא פכ"ג פ"מ) וכו'. וזהו גם כן טעם הקהל זה, כי נוסף על לקיחת ארבעה מינים אלו ביום ראשון של חג צוה ה' לעשות עוד רושם דומה לזה מקץ שבע שנים כי שנת השמיטה גורם גם כן ההקהל והשלום על ידי שלא יזרע ולא יצמיח בו ואכלו אביוני עמו כי אינו רשאי להחזיק בתבואת שנת השבע כבעל הבית וכו', וכן בחג הסוכות שכל אחד יוצא מדירת קבע לדירת עראי ויושב תחת סוכת שלומו הנה ביום ראשון של חול המועד נצטוה המלך לעשות רושם אל השלום, וזהו ענין ההקהל כי כל זה הכנה אל התשובה וקורא לפניהם מן אלה הדברים בדברי כבושים ותוכחות. ע"כ מדבריו.
ולפי שזהו עניינה של מצוות הקהל, בעבור התשובה של עם ישראל העומדים כאגודה אחת בזמן ובמקום הראויים לכך, ממילא אומר הכלי יקר כי ברור שיש עניין גדול גם בהבאת הטף. בזמן שישראל עושים תשובה, אומר הכלי יקר, מבקשים תחנונים מלפניו יתברך על מחילת העוון, ויאמרו אם לא למעניינו יעשה אזי יעשה בשביל גמולי חלב שלא פשעו, כדאיתא בנוסח של אבינו מלכינו חמול עלינו ועל עוללינו וטפינו, וכן אומרים עשה למען גמולי חלב וכו'. וכעת מובן גם שטעם הבאת הטף הוא ליתן שכר למביאיהם, כי זהו השכר מן הטף הניתן למביאים, שיאמרו לפניו יתברך עשה למען טף אלו המובאים בית ה', כדרך שנאמר ביואל (פרק ב פסוק טז), אספו עם קדשו קהל קבצו זקנים אספו עוללים ויונקי שדים וגו', רוצה לומר, מסביר הרד"ק, שה' יתברך ירחם לצעקת הקטנים. ולדרך זו אכן ליתן שכר למביאיהם הוא הטעם עצמו להבאת הקטנים כמדוקדק בלשון חז"ל.
הנה, סיפרו התלמידים לר' יהושע את ההגדה שהייתה בבית המדרש, טף למה באין כדי ליתן שכר למביאיהן, ואמר להם ר' יהושע מרגלית טובה הייתה בידכם ובקשתם לאבדה ממני. אכן, ייתכן כי כל דבר תורה, ולו הקטן שבקטנים, גם הוא כמו מרגלית טובה וחשובה בעיניו של ר' יהושע, ולכן קרא ר' יהושע לדבר התורה בשם מרגלית טובה. אולם, ייתכן שהגדה זו מעולה ומיוחדת היא במיוחד אצל ר' יהושע, ולא היה קורא לכל דבר תורה בשם מרגלית טובה כפי שקרה לזו.
המשך חכמה מציין את האמור בירושלמי ביבמות (פ"א ה"ו), ראה את רבי יהושע וקרא עליו את האמור בישעיהו (פרק כח פ"ט) את מי יורה דעה, והמשך הפסוק, ואת מי יבין שמועה גמולי מחלב עתיקי משדים. זכור אני שהייתה אמו מולכת עריסתו לבית הכנסת בשביל שיתדבקו אזניו בדברי תורה. ע"ש. המש"ח רואה קשר בין המעשה של ר' יהושע בגמרא בחגיגה ובין המנהג שנהגה בו אימו אך אינו מרחיב בדבר. אכן, נדמה שלא מדובר בדמיון בעלמא כי אם בקשר סדור והדוק וכדלהלן.
ר' יהושע כבר בעודו טף דבקו דברי תורה באזניו, הוא יודע את החשיבות של שיתוף הטף בכל דבר שבקדושה ומכיר בה, ולכן בלאו הכי ברור לו שיש לשתף את הטף במעמד הקהל כפי שאימו הייתה נוהגת בו בבית הכנסת. באים התלמידים ומביאים בפני ר' יהושע הגדה האומרת שלמה הקטנים מגיעים, ליתן שכר למביאיהם, דהיינו שיענה ה' לתפילות ולזעקות עמ"י בעבור העוללים והטף וכפי שנתבאר, ולא רק בשביל שיתדבקו אזניהם בדברי תורה כפי שבלאו הכי יש עניין לעשות בכל עת וכפי שנעשה בר' יהושע בעצמו. לכן הגדה זו כמרגלית טובה אצל ר' יהושע שהיה אכפת לו מאוד אילו היה מאבדה, משום שחידשה לו בחינה נוספת על דבר שהתקיים בעצמו ובגופו ממש, ששיתוף הקטנים אינו רק לתועלת שלהם להשכין בהם תורה וקדושה כי אם גם, בעיתות מסויימות, תועלת לגדולים היא שיענה הי"ת לבקשתם, תחינתם ותשובתם בעבור צעקת הקטנים:
תגובות
הוסף רשומת תגובה