עצרת לה' ולכם

עצרת לה' ולכם

בגמרא בביצה (דף טו ע"ב) שנינו, תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר שהיה יושב ודורש כל היום כולו בהלכות יום טוב. יצתה כת ראשונה, אמר הללו בעלי פטסין. כת שניה, אמר הללו בעלי חביות. כת שלישית, אמר הללו בעלי כדין. כת רביעית, אמר הללו בעלי לגינין. כת חמישית, אמר הללו בעלי כוסות. התחילו כת ששית לצאת, אמר הללו בעלי מארה. נתן עיניו בתלמידים, התחילו פניהם משתנין. אמר להם, בני, לא לכם אני אומר אלא להללו שיצאו, שמניחים חיי עולם ועוסקים בחיי שעה. בשעת פטירתן אמר להם לכו אכלו משמנים ושתו ממתקים ושלחו מנות לאין נכון לו כי קדוש היום לאדנינו ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם. אמר מר שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, והא שמחת יום טוב מצוה היא, רבי אליעזר לטעמיה, דאמר שמחת יום טוב רשות. דתניא, רבי אליעזר אומר אין לו לאדם ביום טוב אלא או אוכל ושותה או יושב ושונה. רבי יהושע אומר חלקהו חציו לה' וחציו לכם. אמר רבי יוחנן ושניהם מקרא אחד דרשו. כתוב אחד אומר עצרת לה' אלהיך, וכתוב אחד אומר עצרת תהיה לכם, הא כיצד, רבי אליעזר סבר או כולו לה' או כולו לכם, ורבי יהושע סבר חלקהו חציו לה' וחציו לכם. ע"כ.

רבי אליעזר היה יושב ביום טוב בבית המדרש ודורש לתלמידיו. בשעה שהיה יושב ודורש, יצאה כת ראשונה של תלמידים לסעוד בביתם סעודת יום טוב. אמר רבי אליעזר עליהם, הללו בעלי חביות גדולות של יין שתאוות השתייה מושכת אותם מלשמוע דברי תורה. יצאה כת שנייה. אמר רבי אליעזר, הללו בעלי חביות קטנות הם. יצאה כת שלישית. אמר רבי אליעזר, הללו בעלי כדין, הקטנים מחביות. יצאה כת רביעית. אמר, הללו בעלי לגינין, כלי קיבול קטנים מכדים. יצאה חמישית. אמר, הללו בעלי כוסות. התחילו כת שישית לצאת. אמר רבי אליעזר, הללו בעלי מארה המקוללים עקב ריקון בית המדרש שנעשה בידיהם. נתן רבי אליעזר עיניו בתלמידים הנותרים, ואלו החלו להיבהל, קסבורים היו שרבי אליעזר כועס עליהם על שאינם הולכים לאכול סעודת יום טוב. אמר להם רבי אליעזר, לא לכם אני אומר אלא לאלו שיצאו לפניכם המניחים חיי עולם של לימוד תורה ועוסקים בחיי שעה של אכילה ביום טוב. מוסיפה הגמרא ואומרת, רבי אליעזר הולך לטעמו שאמר ששמחת יום טוב אינה חובה, שאין לו לאדם ביום טוב אלא או שיהיה כל היום אוכל ושותה או יושב ושונה, שלא כדעת רבי יהושע לפיו יש לחלק את יום טוב, חציו לה', לבית הכנסת ולבית המדרש, וחציו לכם, לאכילה ולשתייה. כך ביאור הגמרא בפשטות וע"פ רש"י.

וכשנחזור ונעיין בדברי הגמרא, ישנם כמה עניינים הטעונים ליבון וביאור נוסף. יש להבין מדוע כינה רבי אליעזר בשמות את הכת הראשונה, השנייה וכו' עד החמישית, בכינויים שונים במשמעות שהולכת ופוחתת, וכשהגיע לכת השישית זנח פתאום את הכינויים ואחז בלשון קשה, לשון קללה ומארה, מה שלא ננקט לגבי הכתות הקודמות ולו ברמז. אכן, על דרך הפשט הכת השישית עשתה מעשה חמור בכך שגרמה לריקנות בית המדרש, אך עדיין לא ברור מדוע לכל הכתות הקודמות אין חלק בדבר כלל, ואפשר ליישב אך עכ"פ הדבר דחוק. כמו כן, יש להבין מדוע חשבו התלמידים הנותרים שרבי אליעזר כועס אף עליהם, הלא טרם עזבו את בית המדרש, וגם אילו יעזבו הרי הם האחרונים מבין כל התלמידים והלומדים. לפי מה שפרש"י שחשבו שר' אליעזר כועס על שמאחרים את האכילה, עדיין לא ברור הקשר בין המחשבה הזו לבין טענת ר' אליעזר על הכת הקודמת. ובהתאם לכך, יש להבין גם את תשובת רבי אליעזר לחששותיהם, כיצד הרגיע אותם ומה אמר להם. ויתר על כולנה, צריך להבין את מחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע האם כולו לה' או כולו לכם או שמא חציו לה' וחציו לכם.

זה פשוט, שהן לרבי אליעזר והן לרבי יהושע, מצב שבו אדם יושב בטל אינו מצב רצוי. אם בשעה מסויימת האדם אינו שמח על ידי לימוד, ברור שעדיף שישמח על ידי אכילה ושתייה. וכן להיפך, אם אינו מקיים שמחת יו"ט כעת באכילה ובשתייה, עדיף שיקיים וישמח בלימוד. לכן המציאות האידיאלית לרבי יהושע היא מציאות שבה האדם מנצל את כל יומו, חלק מן היום לשמוח ביו"ט באמצעות הלימוד וחלק מן היום לשמוח ביו"ט באמצעות אכילה ושתייה, וזהו מצב שגם לפי רבי אליעזר יש לשאוף אליו במידה שאי אפשר לשמוח בשמחה אחת, רק לימוד או רק אכילה ושתייה, לאורך כל היום. אכן, בא רבי אליעזר ומוסיף על ר' יהושע רמה נוספת של עדיפות, שמתוך חלקי השמחה שמרכיבים את היום, רצוי שהחלק הגדול ביותר יהיה כמה שיותר גדול, במקרה האידיאלי יהיה כולו לה', בלימוד, או כולו לכם, באכילה ובשתייה. שעה של לימוד ושעה של אכילה אינן, מבחינת שמחת יו"ט, כמו שעתיים של לימוד או אפי' כמו שעתיים של אכילה ושתייה, בבחינת שתיים עשרה שנות לימוד ועוד שתיים עשרה שנות לימוד אינן כמו עשרים וארבע שנות הלימוד הרצופות שעשה ר' עקיבא, כפי שאומרים בעלי המוסר.

אשר על כן, בא ר' אליעזר ומכנה את הכתות כפי גודל חלקן באכילה ובשתייה, לא ככינוי של גנאי אלא ככינוי שיש בו איזה שבח ומעלה לתאר נכונה את גודל חלק השמחה הגדול שלהן, חלק השמחה באכילה ובשתייה. כל הכתות, מהראשונה עד החמישית, מנצלות את כל היום לשמחת יום טוב, בתחילה בבית המדרש ובהמשך באכילה ובשתייה. הכת הראשונה, מקטינה בחלק של הלימוד ומגדילה את החלק של האכילה. בהתאם, קורא להם ר' אליעזר בכינוי שמלמד על ריבוי אכילה, כי חלק השמחה של הכת באכילה הוא הגדול מכולן, דבר רצוי לפי ר' אליעזר. כך נוהג ר' אליעזר גם בכתות הבאות ומלמד על גודל חלק האכילה שלהן, החלק הגדול מתוך השניים. כל זה לשיטת ר' אליעזר, בעוד לר' יהושע לא היה הבדל בין הכתות כיוון שבכל מקרה אנשיהן מנצלים את כל היום לשמחה, או בלימוד או באכילה.

ברם, כאשר יוצאים אנשי הכת השישית חל מפנה. המהרש"א מבאר כי הכת השישית יוצאת לאכול לאחר שש שעות מתחילת היום, דבר שאמרו חז"ל שהרי הוא כאילו זורק אבן לחמת וקשה לגוף. אם כך, לכת השישית ישנו את חלק הלימוד עד השעה השישית, אך כל חלק האכילה שלאחר מכן לא שווה ולא כלום. את הכת הזו ר' אליעזר כבר אינו מכנה בשמות אלא קורא בשם של מארה וקללה. הכת השישית שקטעה את הלימוד יותר מדי מאוחר, הרוויחה אמנם יותר בחלק של הלימוד אבל הפסידה את כל החלק של האכילה. בעוד כל חמש הכתות הקודמות הרוויחו לכל הפחות שכל היום יהיה מנוצל לשמחת יום טוב, הכת השישית הרוויחה רק את מחציתו וגרמה למעשה שהחלק השני של היום יתבזבז לחלוטין. על הבזבוז הזה כואב ר' אליעזר ומתבטא לגביו בצורה קשה. על הבזבוז הזה אמר ר' אליעזר שמניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה, כי לחלק של האכילה כבר אין שום בחינה רוחנית ומרום המעלה של שמחת יום טוב, חיי עולם, ירד הדבר לחיי שעה, פעולה חסרת משמעות שתכנון לקוי גרר אותה.

לבסוף, לאחר שהתלמידים הנותרים שמעו מפי ר' אליעזר את החומרה במה שעשו אנשי הכת השישית, שקטעו את הלימוד בשלב מאוחר מדי כך שהפסידו את חלק שמחת יום טוב שבאכילה, חששו כי כל שכן שלהם, שטרם יצאו לאכול, יש את אותו הפגם. לתלמידים האלו אמר ר' אליעזר שההבדל בינם לבין הכת הקודמת גדול עד למאוד. הכת השישית היא כת שמניחה חיי עולם ועוסקת בחיי שעה, זו כת שקוטעת את הלימוד כדי לעסוק באכילה שאינה אכילה של שמחת יו"ט כיוון שאינה שווה מאומה, וזה דבר חמור. התלמידים הנותרים, אע"פ שבטבע כל מה שיאכלו עכשיו הרי הוא כזורק אבן לחמת, שונים הם מהותית מהכת השישית בכך שהם כלל לא קטעו את הלימוד שלהם. התלמידים הנשארים עד לסוף השיעור והלימוד עם ר' אליעזר אינם עושים פעולה של עזיבת והנחת חיי עולם, וממילא לא שייך לטעון כלפיהם שמניחים חיי עולם כדי לעסוק בחיי שעה. ואפשר שכיוון שלא קטעו את הלימוד, אף נחשב הדבר כאילו עשו כולו לה', שנחשב להם שכל היום נעשה בשמחה של לימוד, שהרי הם מצידם לא ביצעו שום פעולה של קטיעת לימודם. בהתאם, הרגיע ר' אליעזר את התלמידים ואמר להם אכלו משמנים ושתו ממתקים וכו' ואל תעצבו כי חדות ה' היא מעזכם: