לא בשמים היא

לא בשמים היא

בניצבים (פרק ל פסוק יב), לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו השמיימה ויקחה לנו וישמיענו אותה ונעשנה. ע"כ. ומפרשים המפרשים את דברי התורה באחד משני פנים. באופן אחד, לא בשמים היא לאמר מי יעלה לנו, שאם הייתה התורה בשמים יכול היית לטעון שאין שום דרך להנגיש את התורה ועי"כ להיפטר מחובת שמירתה. כעת, שאין התורה בשמים ואין אתה יכול לטעון כן, מחוייב אתה בשמירת התורה. כך באופן אחד. באופן נוסף, לא בשמים היא, שאם הייתה התורה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה גם אם לא היית מצליח למצוא דרך לעשות כן.

רש"י נקט כדרך השנייה, לא בשמים היא, שאילו הייתה בשמים היית צריך לעלות אחריה וללומדה. עכ"ד. אם תאמר, מדוע באמת צריך אתה לעלות אחריה אפילו אם היא רחוקה עד למאוד, נראה שרש"י והמפרשים כמותו אוחזים כי לא ייתכן, גם לא כהו"א, שהתורה תהא מופקעת מבני האדם. גם אם בשמים היא או מעבר לים היא, עכ"פ ניתן להשיגה בשמים או מעבר לים אפילו אם הדרך להגיע לשם קשה וכמעט בלתי אפשרית. לכן יש צוהר לתבוע את האדם על זה. כך ניתן להבין בפשטות, אך מכל מקום אפשר לדון בזה ואכמ"ל.

אכן ישנם שמפרשים את ההו"א שמציג הכתוב כך שהתורה באמת מופקעת, במובן מסויים, מבני האדם. דעתם לכאורה כדרך הראשונה וכפי שנתבאר.

וכך ביאר הרש"ר הירש וא"ד, לא בשמים היא, ההכרות והמעשים שהיא מתכוונת אליהם אינם בתחום העל חושי, השמיימי, וכל ההתגלויות האלוקיות הדרושות להבנתה ולקיומה כבר ניתנו לנו במלואן ודבר לא נותר מהן בשמים. לפיכך לא תוכל לומר היכן נמצא איש בעל רוח על אנושית שיחדור למעננו לסודות השמים או שיוריד לנו מן השמים התגלות חדשה שתשלים את הכרתנו, ורק אם נמצא איש כזה אשר רוח אלוקים בו, נוכל לקיים את התורה על פי רצון ה'. עכ"ד. אין אנו נדרשים לתכונות שמיימיות כדי לקיים את התורה ואת רצון ה'. לא בשמים היא בבחינת לא ניתנה תורה למלאכי השרת.

בגמרא בבבא מציעא, מובא דיון לגבי תנורו של עכנאי (דף נט), תנור הבנוי בצורה מסויימת שנחלקו לגביו ר' אליעזר וחכמים האם נחשב ככלי אדמה וטהור או ככלי חרס וטמא. וכך נאמר שם, תנא, באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם אם הלכה כמותי חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה ארבע מאות אמה. אמרו לו אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה אתם מה טיבכם. לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. חזר ואמר להם אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום. עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בשמים היא. מאי לא בשמים היא, אמר רבי ירמיה שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה אחרי רבים להטת. ע"ש.

עכ"פ, מבואר בב"מ שר"א ניסה לטעון לטובתו על סמך הוכחה מן השמים, בת קול שיצאה ואמרה מה לכם אצל רבי אליעזר. רבי יהושע קם ודחה את הטענה, שהרי כבר נאמר לא בשמים היא ומשום כן אין לנו להשגיח בבת קול אלא ללכת אחר הרוב שמתנגדים לרבי אליעזר.

התוספות (שם ובעוד מקומות) משווים עם סוגיית הגמרא ביבמות (דף יד), שם נתבאר שההלכה כבית הלל משום שיצאה בת קול לטובתם, הרי שמשגיחים בבת קול, בסתירה לכאורה עם האמור בב"מ. וכתבו באחת הדרכים ליישב את ההבדל, שאכן אין להכריע כבית הלל רק על סמך בת קול, אלא שבית הלל היו גם הרוב ביחס לבית שמאי. הצד שהיה לומר שיש ללכת כדעת בית שמאי ולא כדעת בית הלל אפילו שבית הלל הם הרוב, היינו משום שבית שמאי נראים כיותר מחודדים. כנגד העניין הזה, באה בת קול ומכריעה ללכת בכל זאת כדעת בית הלל, אבל לא נגד הרוב אלא ביחד ובצירוף איתו. במאמר המוסגר נראה להעיר שבסברא להעדיף מיעוט חכמים מחודדים על פני רוב חכמים מחודדים פחות ישנה הנחה שההליכה אחר הרוב עניינה הוא להביא למקסימום את ההסתברות שאנו מכריעים כפי האמת, שכן עפ"ר הרוב הם הצודקים. אם כך הדבר, מכיוון שההסתברות שדיין מחודד קולע אל האמת גבוהה מההסתברות אצל דיין מחודד פחות, יש מקום להעדיף את המיעוט המחודדים אפילו שבעלמא הסתברות הרוב לקלוע אל האמת גבוהה יותר.

ועל פניו דבר זה תמוה. מדוע לבת קול אין משמעות במקום שמכריעה כרבי אליעזר, אבל כן יש לה מקום כאשר מצדדת בבית הלל, הרוב, כנגד בית שמאי המחודדים. אם אנו זקוקים לאמירה של בת קול שההלכה כבית הלל, משמעות הדבר היא שאנו יכולים להסתמך על דברי בת קול שאומרת כמו מי ההלכה, ואם כך הדבר, מדוע אין אנו מסתמכים עליה כשאומרת שההלכה כרבי אליעזר. מה תלות יש בין דברי בת קול לבין השאלה האם מי שהיא תומכת בו הוא רוב או מיעוט. ואולי היה אפשר לומר שהצירוף של בת קול עם הרוב הוא גם כן עניין של הסתברויות, שההסתברות שמי שבת קול עימו קולע אל האמת גבוהה ממי שאין בת קול עימו, ולכן העובדה שבית הלל הם רוב בצירוף עם העובדה שבת קול עימם מניבה הסתברות גבוהה משל בית שמאי המחודדים. ברם, הדבר אינו מסתבר, כי כלפי שמיא אין מושג של ספק ושל הסתברות. או שבת קול אומרת את האמת מבחינתנו והיא שיקול מוחלט בהכרעת הדין, או שאינה אומרת את האמת כפי שאנו צריכים להתייחס אליה ואין הבת קול צריכה לשנות בהכרעת הדין ולו מאומה.

ונראה שפירוש הדבר הוא כך. בת קול אינה באה להכריע דינים ספציפיים, האם התנור טהור או טמא וכו'. בת קול באה לצדד בחכמים ספציפיים, עדות אופי, ברבי אליעזר באומרה מה לכם אצל רבי אליעזר ובבית הלל מבלי להתייחס למחלוקת מסויימת שלהם עם בית שמאי. הצידוד בחכמים, משמעותו היא שהם מורמים מדיינים רגילים, הם במובן מסויים אנשים בעלי רוח על אנושית שיכולים להגיע להשגות שהשאר אינם יכולים להן. אם כן, באה בת קול ואומרת שרבי אליעזר בעל השגות בתחום העל חושי, השמיימי, מקומה של בת קול, ובהיותו כזה, מה יש להתווכח עימו כלל. על כך משיב רבי יהושע ואומר לא בשמים היא, רוצה לומר, כפירוש הרש"ר הירש, הבנת התורה, מסוגלות הקיום שלה וקבלת ההכרעות לגביה אינן נחלתם של אנשים מיוחדים בלבד. לצורך הכרעת הדיון התורני האם התנור טהור או טמא, וכמו כן בהכרעת כל דיון תורני אחר, מכיוון שהתורה ניתנת להבנה ולקיום בעזרת שיקולים וכישורים אנושיים, היכולות הנוספות של רבי אליעזר אינן מספיקות לו כדי להעדיף אותו על פני הרוב. לכן לא ניתן להכריע על פי בת קול כדעת רבי אליעזר.

אמנם, בעניין מחלוקת בית שמאי ובית הלל, הלא הדין היה צריך להיות מלכתחילה שההלכה כבית הלל משום שהם הרוב. אכן, עלתה סברא כי שמא יש ללכת אחרי דעת בית שמאי וכנגד הרוב לפי שהם מחודדים יותר. ביחס לזה באה בת קול ואומרת, אמת הדבר כי בית שמאי מחודדים ויודעים לשקול שיקולים אנושיים יותר מאשר בית הלל, אך מכל מקום מעידה בת קול כי לבית הלל ישנן השגות על אנושיות, כפי שיש לרבי אליעזר. הן אמת שלא בשמים היא, והכרעת התורה נעשית בסופו של דבר בעזרת שיקולים אנושיים אותם כנראה בית שמאי עושים היטב, יותר מבית הלל, אך העובדה שבית הלל הם הרוב בהצטרף לכישוריהם העל אנושיים, שאע"פ שהתורה ניתנת להבנה ולהכרעה גם זולתם נהיר וסביר שניתן להסתייע בהם, השילוב של אלו מכריע את הכף לצד של בית הלל. בת קול אינה אומרת שההלכה כבית הלל או כרבי אליעזר בדינים מסויימים אלא מעידה על כשרונם הרוחני, וכשרון זה יכול להצטרף עם שיקול של רוב כנגד שיקול של חידוד, אך אינו שיקול מוחלט לעמוד לבדו כנגד רוב לפי שלא בשמים היא: