אף על פי שהתוודה
אף על פי שהתוודה
ביומא (דף פז ע"ב) שנינו, תנו רבנן, מצות וידוי ערב יום הכפורים עם חשכה, אבל אמרו חכמים יתודה קודם שיאכל וישתה שמא תטרף דעתו בסעודה. ואף על פי שהתודה קודם שאכל ושתה מתודה לאחר שיאכל וישתה שמא אירע דבר קלקלה בסעודה. ואף על פי שהתודה ערבית יתודה שחרית, שחרית יתודה במוסף, במוסף יתודה במנחה, במנחה יתודה בנעילה. ע"כ.
ופרש"י, מתוודה עם חשיכה, לאחר אכילה משקיבל עליו יום הכיפורים. אבל אמרו חכמים יתוודה קודם שיאכל וישתה שמא תיטרף דעתו, מחמת שכרות, כלומר, ולאחר מכן כבר לא יוכל להתוודות. ואף על פי שהתוודה קודם שאכל ושתה מתוודה לאחר שיאכל וישתה שמא אירע דבר קלקלה בסעודה, של חטא, כלומר, אם אינו שיכור ומסוגל הוא לומר ווידוי אזי יש עניין שיתוודה שוב לאחר הסעודה שמא אירע בסעודה איזה חטא. כך לפי"ד רש"י. ובכל מקרה אומרת הגמרא שחוזר ומתוודה גם בשחרית, במוסף, במנחה ובנעילה.
וריבוי וידויים זה צריך ביאור. מילא מובן הוידוי הראשון, קודם הסעודה, שכן הוידוי הראשון בודאי נדרש, וכן מובן הוידוי השני, לאחר הסעודה, שמא קלקל בסעודה בדבר חטא כדפרש"י, אך הוידויים הנוספים לא ברור למה באו.
הנה, רש"י פירש שיתוודה קודם שיכל וישתה שמא תיטרף דעתו בסעודה, שמא ישתכר ולא יוכל להתוודות לאחר מכן. הרמב"ם, לעומת זאת, כתב בפרק ב' מהלכות תשובה (ה"ז), ומצוות וידוי יום הכיפורים שיתחיל מערב היום קודם שיאכל שמא יחנק בסעודה קודם שיתוודה וכו'. ע"ש. הרי שהחשש שמא לא יוכל להתוודות לאחר האכילה אינו משום שכרות אלא משום חנק, וביאר הלחם המשנה שגרס הרמב"ם בגמרא כפי גירסת הרי"ף, אבל אמרו חכמים יתוודה קודם שיאכל וישתה שמא יארע דבר קלקלה בסעודתו. ע"ש. דהיינו שדבר הקלקלה אינו ההסבר מדוע מתוודים שוב לאחר האכילה אלא הטעם מדוע מתוודים לפניה. אם כך הדבר, לדרכו של הרמב"ם יש לתמוה אף מדוע מתוודים את הוידוי השני, שמתברר שגם לו לכאורה אין טעם.
אכן, הוידוי השני שכתב רש"י שנעשה עם חשיכה משקיבל עליו יום הכיפורים, דעת הרמב"ן שזמנו עוד קודם לכן, וא"ד, נראה לפי דקדוק הלשון הזה שאין הוידוי שהוא מתודה לאחר אכילה בתפילת ערבית, מדלא קתני ואף על פי שהתודה קודם שיאכל וישתה מתודה ערבית וכדקתני ואף על פי שהתודה ערבית, ועוד הא קתני דמצות וידוי ערב יוה"כ הוא עם חשיכה דהיינו לאחר שיאכל וישתה אלא שהקדימו לו חכמים להתודות קודם שיאכל משום שמא תטרף דעתו בסעודה, ועלה קאמר שאע"פ שהצריכו לו להקדים ולהתודות, עיקר הוידוי לא הפסיד את מקומו וצריך להתוודות לאחר שאכל ושתה דהיינו עם חשיכה, ואלו ערבית לא מיקרי לאחר שאכל ושתה דלאו סמוך לאכילה הוא, ותפלת ערבית שמה עלה, ועוד מאי אף על פי וכי תעלה על דעתך שלא יתודה ביום הכפורים עצמו וכו'. יעויין בדבריו. ועוד הביא סייעתא מתוספתא שגרסה במפורש את הוידוי הנוסף שיש לדעת הרמב"ן, לאחר האכילה וקודם כניסת יום הכיפורים.
למעשה, כתב המשנה ברורה (סימן תרז סק"א), צריך להתוודות במנחה קודם סעודה המפסקת, שמא יארע לו דבר קלקלה בסעודה שיחנק או שתטרף דעתו ולא יוכל להתודות אח"כ, ויש פוסקים שסוברין שצריך להתודות גם אחר אכילה קודם חשיכה וראוי להחמיר כדעה זו, וכן נהגו בזמנינו שאומרים אז תפלה זכה. עכ"ד.
אגב העניין שדיבר בו הרמב"ן, נזכר בתוספתא שהביא מדוע חוזרים ומתוודים שוב ושוב, ואף על פי שהתודה לאחר שאכל ושתה צריך שיתודה ערבית, ואף על פי שהתודה ערבית צריך שיתודה שחרית כו' עד צריך שיתודה בנעילה שמא אירע דבר קלקלה כל היום כו'. ע"ש. הרי שאנו חוששים מעוונות ומדבר קלקול אפילו בפרקי זמן מועטים. לכן יש להתוודות תכופות כדי להתנקות ולהזדכך מחדש. כיו"ב כתבו גם מפרשים נוספים, הר"ן, השל"ה ועוד.
ועדיין קשה. הכפרה נעשית בסוף יום הכיפורים, בעת חיתום הדין, בעת נעילת שערים בתפילת נעילה. אם אדם חוזר בתשובה ומנקה את חטאיו בוידוי וכביכול פותח בכך דף חדש, וכל החשש הוא שמא יבוא לקראת שעת גמר הדין ועוונות בידו, מדוע אין אנו מסתפקים בוידוי האחרון ודיו. מילא בערב יום כיפור מתוודה לפני הסעודה שמא ישתכר או יחנק בה, ואפשר אולי להבין את שיטת הרמב"ן שמתוודה אף לאחריה ולפני כניסת יו"כ כדי שהכניסה אל היום הנורא תהיה בזכות ובנקיות, אבל טעם החזרה על הוידווים בו ביום אינו ברור. מה לי שיחטא בין הוידויים אם בלאו הכי בא הוידוי האחרון, המכריע, ומוחק את כל העבר.
ואולי הטעם הדבר הוא כך.
כשקבוצה של מטוסים יוצאת לטיסה ארוכה הטעונה תדלוק ויחד עימם יוצא מטוס מתדלק, הנוהג הוא שבשלב מסויים, מאוחר ככל האפשר, מתחיל המתדלק לתדלק את המטוסים אחד אחד עד שהמיכל שלהם מלא. אמנם, לאחר שהמתדלק תידלק מטוס אחד וכעת הוא מתדלק את הבאים, המטוס הראשון מאבד מהדלק שלו והמיכל שלו כבר לא מלא. לכן המתדלק מתחיל בסבב נוסף לאחר סבב התדלוק הראשון, לאחריו עוד אחד וכך הלאה. הסבר ההתנהגות הזו הוא שבסבב הראשון זמני התדלוק ארוכים יחסית, שכן המטוסים בזבזו דלק רב עד אותה נקודה. לכן בסבב הראשון מאבדים המטוסים בינתיים עוד דלק רב. ברם, בסבב השני, כיון שהמטוסים מולאו בסבב הראשון, זמן התדלוק כבר יותר קצר ובהתאם גם הדלק המתבזבז בינתיים. אלא שכיון שהסבב השני היה יותר קצר, הסבב השלישי נעשה אפילו יותר קצר, שהרי בסבב הקודם התבזבז הרבה פחות דלק משלפניו. כך המקום הפנוי במיכלי המטוסים הולך ומתכנס אל ערכים קטנים במיוחד.
כך גם עניין הוידוי והחזרות עליו. בוידוי הראשון, באים אנו לפני המקום עם מיכלים ריקים מטוב, מלאים עוונות ופשעים, והתדלוק נמשך זמן רב. אולי במובן כמותי של הרבה עוונות להתוודות עליהם ולעשות תשובה על כל אחד ואחד כראוי לו ואולי במובן איכותי שהתקנה והכיפור של החטאים נעשים בצורה שטחית יחסית שבנקל יכולה להיעלם וכך חוזר האדם לסורו. בוידוי השני, למרות שהספיק האדם לצבור עוונות ולחזור לסורו בחלק מהדברים שעמד ותיקן בוידוי הקודם, בכל זאת הוא בא נקי בהרבה מאשר האופן בו הוא בא לקראת הוידוי הראשון. כך גם בוידויים הבאים, עד שבא לפני הוידוי האחרון, כמעט זך לחלוטין, ובו כמעט ולא נשארת לו עבודה מלבד תיקונים ספורים המביאים אותו אל המצב הטוב ביותר לעמוד בו בשעת גמר הדין. החזרה על הוידויים היא היא שמאפשרת לאדם לדקדק ולדייק בעצמו, לצמצם כל פעם את בחינת הרע שבו ולהגיע נקי ככל הניתן לעת נעילת שער:
תגובות
הוסף רשומת תגובה