באשר הוא שם
באשר הוא שם
ביום הראשון של ראש השנה קוראים את הפרשה בה מסופר על מעשה ישמעאל, וכתבו הפוסקים שהקשר בין פרשה זו לראש השנה היא משום הפסוק הראשון שבפרשה, וה' פקד את שרה, אך באמת נראה שישנו עניין נשגב ועמוק נוסף המקשר בין הפרשה עצמה לראש השנה.
הרמב"ם מהלכות תשובה בפרק ב הלכה ב כתב, דאחד הדברים הנזקקים לתשובה השלמה הוא, שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, ונחלקו הנושאי כלים והמפרשים בביאור כוונת הדברים.
בשערי תשובה שער א פרק מט משמע, דאם אכן ישוב השב בתשובה לחטוא, תשובתו שעשה אינה מכפרת, אך בכס"מ ובלח"מ איתא דאין הכוונה שהקב"ה אכן יעיד עליו שלא ישוב לחטוא לעולם, אלא שהשב בתשובה יעיד על עצמו את הקב"ה שלא ישוב לזה החטא, ואם באותה שעה תשובתו שלימה, מתקבלת ומכפרת אף אם קמי שמיא גליא שיחזור לסורו, ובאמת כבר כתבו כן המאירי בחיבור התשובה (מאמר א פרק ט) והמבי"ט בבית אלקים שער התשובה (פרק ו).
ואפשר שזה הטעם שקוראים על ישמעאל בתחילת ימי הדין, דהלא כתב רש"י (בראשית פרק כא פי"ז), דכאשר הקב"ה עשה נס לישמעאל שאלו מלאכי השרת את הקב"ה, רבש"ע מי שעתידין בניו להמית את בניך בצמא אתה עושה לו נס, וענה הקב"ה, אין אני דן את האדם אלא באשר הוא שם הדא הוא דכתיב וישמע אלקים את קול הנער באשר הוא שם, ומקור הדברים במדרש רבה שם, ובראש השנה דף טז ע"ב שנינו, א"ר יצחק אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה, שנאמר כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם, ובפירוש רבינו חננאל כתב, ואעפ"י שגלוי וידוע כי כשיגדל יצא לתרבות רע, וכ"א שם בר"ן, וברש"י, כאמור, הביא את המדרש.
כיוצא בדבר, עומדים ישראל בראש השנה לפני אביהם שבשמים ומבקשים ומתחננים, שאף אם גלוי וידוע שעתידין לחזור ולחטוא לפניך, שידון הקב"ה כמו שדן את ישמעאל ועשית לו נס, בדרך של באשר הוא שם, לפי המצב הנוכחי, של התשובה בלבב שלם, בהתעלם מהעתיד שעלול להיות מלא חטא.
יש להזכיר, כי בפירוש המזרחי על התורה הקשה על דברי רש"י מהדברים הידועים בר"פ בן סורר (סנהדרין דף סח), דבן סורר ומורה נידון על שם סופו, ומבואר שאינו נדון באשר הוא שם, והמהרש"א בר"ה תירץ לחלק בין מעשיו של האדם עצמו שלגביהם נדון על שם העתיד, לבין מעשי הצאצאים שלגביהם נאמר באשר הוא שם, ולפי"ז העניין של באשר הוא שם לא היה שייך בדין הפרטי של כל אדם על עצמו בראש השנה, אך באמת דברי המהרש"א תימה, כי בגמ' ובראשונים מבואר דגם האדם אינו נדון אלא לפי מעשיו של אותה שעה, ועל קושיית המזרחי ניתן להשיב, מבלי להכנס לסוגיית בן סורר בדקדוק רב, דשאני בן סורר שמרחמי שמים הוא שימות זכאי ואל ימות חייב, ועוד דין תורה הוא שנדון על מעשי ההווה שגנב משל אביו ואמו ואכל בשר ויין, ורק הטעם של הדין הוא ע"ש העתיד כדי שלא יגדל וילסטם את הבריות:
תגובות
הוסף רשומת תגובה