משם יקבצך ומשם יקחך
משם יקבצך ומשם יקחך
בנצבים (פרק ל פסוק ד), אם יהיה נידחך בקצה השמים משם יקבצך ה׳ אלוקיך ומשם יקחך. ע״כ.
ולשון הפסוק צריכה ביאור. ראשית, לשם מה כתב את מילת משם. הרי די היה לו לומר אם יהיה נידחך בקצה השמים יקבצך ה׳ אלוקיך, ללא המילה משם. שנית, לשם מה חזר ואמר ומשם יקחך אחרי שכבר כתב קודם לכן משם יקבצך. מה עניין הקיחה לאחר הקיבוץ, וכן מה עניין מילת שם שנזכרה שוב.
הנה, אמרו חז״ל במגילה (דף טז ע״א), כי נפול תיפול לפניו, דרש רבי יהודה בר אילעאי, שתי נפילות הללו למה, אמרו לו אומה זו משולה לעפר ומשולה לכוכבים, כשהן יורדין יורדין עד עפר, וכשהן עולין עולין עד לכוכבים.
ובמסכת ברכות (דף ד ע״ב), אמר רבי יוחנן, מפני מה לא נאמר נון באשרי, מפני שיש בה מפלתן של שונאי ישראל, כלומר שמתחיל באות נון פסוק של פורענות, דכתיב נפלה לא תוסיף קום בתולת ישראל. במערבא מתרצי לה הכי, נפלה ולא תוסיף לנפול עוד קום בתולת ישראל, דהיינו שלא תוסיף אינו הולך על קום אלא על לנפול, שלא תוסיף לנפול, ותקום.
הרי שתקומתם של ישראל באה לאחר נפילה, כמו שאמרו במערבא, שבתולת ישראל תיפול, ולאחר מכן לא תוסיף ליפול אלא תקום. והנפילה שלפני התקומה, כמו שאמרו בגמ׳ במגילה כשהן יורדין יורדין עד לעפר, היא נפילה משמעותית ושלמה עד לקצה התחתון והסופי. ודווקא משם, מדיוטא תחתונה, באה התקומה והעלייה לדיוטא העליונה. זהו שהדגיש שמשם יקבצך ה׳ אלוקיך, מהנקודה המסויימת התחתונה תתחיל העלייה והתקומה.
והעלייה נעשית בשני שלבים. קודם כל שלב הקיבוץ מנקודת השפל, ולאחר מכן שלב הקיחה מנקודת הקיבוץ אל הנקודה העליונה. ובהכרח אין הגאולה השלמה באה אלא לאחר הקיבוץ, כי סיבת הגלות מלכתחילה לא הייתה אלא שנאת חינם ואי אפשר שיגאלו אלא כשישכון שלום ביניהם ויהיו מקובצים ואחודים. לכן משם יקבצך, ומשם, דהיינו מהנקודה אליה הביא הקיבוץ, יקחך ויגאלך את הגאולה השלמה.
וכך נאמר במדרש רבה (שמות ב ה), רבי אליעזר אומר, מה הסנה שפל מכל האילנות שבעולם, כך היו ישראל שפלים ירודים למצרים, לפיכך נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא וגאלם וכו׳. ע״ש. ולכאורה הקשר אינו מובן, מדוע לפיכך שהיו שפלים וירודים גאל אותם. אמנם, לפי מה שנתבאר הדבר מובן, כי העת הכשרה לגאולת ישראל ותקומתם היא דווקא כשהם ירודים ושפלים, ולכן לפיכך שהיו שפלים גאל אותם:
תגובות
הוסף רשומת תגובה