בעצם היום הזה
בעצם היום הזה
בוזאת הברכה (פרק לד פסוק ה), וימות שם משה עבד ה׳ בארץ מואב על פי ה׳. ע״כ.
והציווי מאת ה׳ למשה למות נאמר בפרשת האזינו, בפרק לב (פסוק מח), בלשון וידבר ה׳ אל משה בעצם היום הזה לאמר. ע״ש.
והביא רש״י (שם) את דברי המדרש וז״ל, בשלושה מקומות נאמר בעצם היום הזה, נאמר בנח (בראשית פ״ז פי״ג) בעצם היום הזה בא נח, במראית אורו של יום, לפני שהיו בני דורו אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו ליכנס בתיבה, ולא עוד אלא אנו נוטלין כשילין וקרדומות ומבקעין את התיבה. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מכניסו בחצי היום, וכל מי שיש בידו כוח למחות יבוא וימחה.
במצרים נאמר (שמות פי״ב פנ״א), בעצם היום הזה הוציא ה׳, לפי שהיו מצרים אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בהם אין אנו מניחים אותם לצאת, ולא עוד אלא אנו נוטלין סיפות וכלי זין והורגין בהם. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מוציאן בחצי היום וכל מי שיש בו כוח למחות יבוא וימחה.
אף כאן, במיתתו של משה, נאמר בעצם היום הזה, לפי שהיו ישראל אומרים בכך וכך אם אנו מרגישין בו אין אנו מניחין אותו, אדם שהוציאנו ממצרים וקרע לנו את היום והוריד לנו את המן והגיז לנו את השלו והעלה לנו את הבאר ונתן לנו את התורה אין אנו מניחין אותו. אמר הקדוש ברוך הוא, הריני מכניסו בחצי היום. עכ״ל. כך איתא בספרי.
ונפלאים הדברים עד למאוד, שאף שהיו ישראל עם קשה עורף והתלוננו על משה תלונות שווא פעמים רבות, בסופו של דבר הכירו בכל שעשה עימם ועבורם, ביציאת מצרים, בקריעת ים סוף, בירידת המן, עם השליו, הבאר ומתן תורה.
על כל פנים, אמרו ישראל שינסו למנוע את לכתו של משה, ולכן נאמר בעצם היום הזה, שה׳ יעשה את שיעשה חרף רצונם.
וגוף הדברים תמוה, דמילא מובן שבני דורו של נח רצו למנוע אותו מלהפליג בתיבה ולהינצל, והיו יכולים להפריע לו לעלות לתיבה ולפגוע בו או בתיבה. זהו דבר שבאופן הטבע הגיוני שיקרה, ורק מפני שיד ה׳ בדבר לא יקרה לנח מאומה. כך גם לגבי המצרים שרצו למנוע מבני ישראל לצאת ממצרים. אלמלא הקב״ה הוא זה שהוציא את ישראל, המצרים, כנראה, היו מצליחים למנוע מישראל לצאת והיו נוטלים כלי זין שלהם והורגים בישראל. אך לא מובן כלל מה שחשבו ישראל למנוע ממשה למות, הרי בדרך הטבע אין ביד אדם כוח למנוע מיתה טבעית, ואם התכוונו שלא בדרך הטבע ובעזרת ה׳, הלא מה׳ הדבר וברצונו שמשה ימות.
אכן, אפשר לומר בדרך אחת, כי תיתכן מציאות מסויימת של תפילה ובקשה שיקרה דבר מסויים בעזרת ה׳, והוא נגד מה שמכונה רצון ה׳. לתפילה ישנו כוח ייחודי ומסלול פעולה שהולך, כביכול, בנתיב נפרד מהמסלול הרגיל המכונה רצון ה׳ או הנהגת ה׳. כך, אם היו ישראל פועלים ומתאמצים בצורה ברה וכנה בתפילה, אפשר שהיו משנים בכך פרטים בארוע של מיתת משה כפי שהוגדר כרצון ה׳. ואף שיש להאריך, אכמ״ל.
ובאופן פשוט יש לומר, שהנה אמר הקב״ה למשה שימות (פסוק נ) כאשר מת אהרון אחיך, דהיינו על ידי המיתה המיוחדת שנתאווה לה משה, שעלה אהרון למיטה, פשט ידיו ורגליו, עצם עיניו, קמץ פיו ונפטר. אם כן, ישראל חשבו שיוכלו למנוע ממשה לעשות את הפעולות הפיזיות האלה, לפשוט ידיו ורגליו וכו׳, וכיון שה׳ לא ימית את משה במיתה שאיננה המיתה שהתאווה לה והובטחה לו, שוב הם יוכלו בכך למנוע את מיתתו של משה.
על כך אמר ה׳, בעצם היום הזה, הריני מכניסו בחצי היום, וגם את המניעה הפיזית שחשבו ישראל לעשות הם לא יוכלו באמת לבצע:
תגובות
הוסף רשומת תגובה