שובה עד, קחו ושובו
שובה עד, קחו ושובו
בהפטרת שבת שובה, בהושע (פרק יד פסוקים ב וג), שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך כי כשלת בעווניך קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳. ע״כ.
ומקשים על לשון הפסוק, מדוע מתחילה אמר בלשון יחיד, שובה ישראל, ולבסוף נקט בלשון רבים, קחו עמכם דברים.
שואלים עוד, מדוע בתחילת הפסוק הוסיף את המילה עד, עד ה׳ אלוקיך, ולבסוף לא כתב כן, שובו אל ה׳ ולא שובו עד ה׳.
ועוד יש להבין מהי לשון קיחה, שכתב קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳, ומה השייכות בינה לבין התשובה האמורה בפסוק.
הנה, הבחינו חז״ל בין שני סוגים של בעלי תשובה. העושה תשובה מיראה, זדונותיו נעשות לו כשגגות. לעומת זאת, העושה תשובה מאהבה, הזדונות נעשות לו כזכויות. ולא קשה להבחין בני שני סוגי השבים אפי׳ על פי מעשיהם החיצוניים, כי השב הראשון, מיראה, לא פועל ומשתדל אלא את המינימום הדרוש להציל את עורו. בפרט, הוא ודאי לא משתדל ויוצא מגדרו כדי להחזיר בתשובה את הרבים, כי הרי אינו זקוק להם כדי להימלט מהעוונות שלו. אם כן, תשובה אצל אדם זה היא תשובת יחיד, הוא עצמו.
השב מאהבה, מנגד, מלא מרץ והשתוקקות לפעול להרבות את אהבת ה׳ והקרבה אליו בעולם. אהבתו אינה מניחה לו לפוש ולהסתפק בתשובתו שלו, וכך, האוהב מזדרז הרבה להחזיר גם את הרבים בתשובה. האהבה גורמת לאוהב לרצות שתהיינה כמה שפחות פעולות שפוגעות בכבוד שמים בעולם, דהיינו עבירות, וכן גורמת לרצות שתתרבנה פעולות המרבות כבוד שמים ואהבת ה׳. משו״ה, מבחינתו תשובה היא תשובת רבים. לא רק הוא, אלא כל העולם.
בגמרא ביומא, דף פו ע״א, נאמר, רבי לוי ורבי יוחנן, רבי לוי אמר גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך, ור׳ יוחנן אמר, ביחיד עד ולא עד בכלל, ובציבור עד ועד בכלל. ע״ש. דהיינו שלדעת ר׳ יוחנן, לגבי תשובת יחיד אין עד בכלל, ואין היא מגעת ממש עד כסא הכבוד. לגבי תשובת רבים אין זה כך, אלא היא מגעת עד כסא הכבוד ועד בכלל.
ואף שרק ר׳ יוחנן מחלק בתוצאה ממש בין תשובת יחיד לתשובת רבים, מסתבר שלכל הדעות ישנו הבדל במהות בין תשובת יחיד לרבים. גם אם בפועל, לרבי לוי, גם תשובת יחיד מגעת ממש עד כסא הכבוד, עדיין כנראה תשובת רבים עושה זאת בצורה יותר מובהקת ושלמה.
עכ״פ, אפילו אם אין הדבר עולה לפי דעת רבי לוי ביומא, היה ניתן לפרש את הפסוק כך.
פתח הכתוב בלשון יחיד, שובה ישראל עד ה׳ אלוקיך, והקפיד לנקוט את המילה עד. זאת, משום שמדובר בתשובה מיראה, תשובת יחיד שפועל להציל עצמו ולא משתדל בתשובת הזולת, ותשובה זו מגעת עד כסא הכבוד ואין עד בכלל. תשובה זו אינה שלמה, ולכן אינה מגעת עד ה׳ ממש ובאופן המושלם ביותר.
לאחר מכן המשיך הכתוב בלשון רבים, קחו עמכם דברים ושובו אל ה׳, והשמיט את המילה עד. תשובה שבאה בצורת רבים, היא תשובה מאהבה שבה השב האוהב פעל להחזיר בתשובה את מי שרק היה יכול. תשובה כזו היא תשובה שלמה ומלאה, ולא צריך לסייג אותה כעד ה׳, שכן היא מגיעה לה׳ ממש בשלמות.
וכוונת הפסוק לומר, שגם אם האדם אינו שב בתשובה מאהבה, אלא רק מיראה, בכל זאת יש תועלת וטעם רב בתשובתו. בכל זאת קוראים לו שובה עד ה׳ אלוקיך, כי גם להגיע עד ה׳ אלוקיך, ולא ממש לה׳, יש בזה טעם רב. אמנם, קורא הכתוב ואומר, קחו עמכם דברים, דהיינו אל תשובו לבד אלא תגררו את הסביבה שלכם. תפעלו מאהבה ומרצון להפיץ את התשובה אל מעבר לאני המצומצם שלכם. ואם תעשו כן, תקחו עמכם דברים, אזי תגיעו למדרגה השלמה של שובו אל ה׳, דהיינו אל ה׳ ממש ולא רק עד אליו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה