עולת תמיד לדורותיכם
עולת תמיד לדורותיכם
בתצווה (פרק כט פסוק לח ופסוק מב), וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שניים ליום תמיד וכו' עולת תמיד לדורותיכם. ע"כ. היינו קרבן התמיד, קרבן עולה, הבא כקורבן ציבור והוקרב פעמיים בכל יום, אחד בבוקר ואחד בין הערביים. ועליו אמר הכתוב שיוקרב תמיד ובכל הדורות.
ועתה שאין לנו בין מקדש ואין אנו מקריבים עולה, יש לומר כדעה המפורסמת בגמרא בברכות (דף כו ע"ב), איתמר רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפילות אבות תקנום, רבי יהושע בן לוי אמר תפילות כנגד תמידין תקנום. ע"ש. וכיוון שתפילות כנגד תמידין תקנום וממשיכים ומתפללים אנו בכל הדורות, מקיימים אנו בזה עולת תמיד לדורותיכם.
אלא שדבר זה מעלה שתי תהיות. האחת, שאם תיקנו את התפילות על מנת להמשיך את קיום הקורבנות לדורות, מה ערך ומה צורך היה בתפילות בדורות שבהם עדיין היו הקרבנות. כל הצורך התעורר לכאורה רק בשהופסקה דרך הקיום הרגילה של הקרבת הקרבנות ונצרכו לדרך קיום חלופית. ותהיה נוספת על הקשר בין קרבן התמיד לתפילה, שאכן קרבנות המוספין מוזכרים בתפילת מוסף, בין אם זה ראש חודש, שבת או חג, אך עולת התמיד נעדרת מן התפילה שחרית ומנחה.
את התהייה האחרונה הביא בנודע ביהודה (מהדו"ק או"ח סי' ד) וא"ד, ואשר בדק לן מעלתו למה פסוקי המוספין קבעו בתפלת המוסף ופרשת התמיד לא תיקנו לומר בתפלה פסוקי התמיד, הנה בדבר זה היה לי למנוע מלהשיב כי מי הוא ואיזה הוא שיאמר מלבו טעם על דברים העומדים ברומו של עולם ואנשי כנסת הגדולה להם לבדם נפתחו שערי שמים וקבעו הכל בטעם ידוע להם ואין אתנו יודע עד מה.
ואעפ"כ ע"פ פשוטן של דברים נלע"ד משום שהתפלות שנקבעו בכל יום נקבע בהם כל צרכי האדם וכל אחד בעת הצורך יפרוש כפיו בתפלה להתפלל אפילו כמה פעמים ביום וכמ"ד הלואי שיתפלל כל היום. ואפילו לדעת החולק עכ"פ אם אירע לו לחדש דבר יכול הוא לחזור ולהתפלל. ואם היו מזכירין התמיד בפירוש בתפלה לא היה אפשר להתפלל אלא שחרית וערבית ולמי שהיה נולד איזה דבר להתפלל עליו לא היה יכול להתפלל ואין כל אדם ביכלתו לחדש נוסח תפלה מלבו. ולקבוע תפלה אחרת חוץ מתפלה שבמקום התמיד לא רצו להטריח בכל יום. ולכן אף שתפלתנו נגד תמידין תקנו לא קבעו זכרון התמיד בפירוש בתפלה משא"כ בתפלת המוסף שהיא לפרקים קבעו פרשת המוספין מפורש. עכ"ד.
פירוש, מה שלא מזכירים את קרבן התמיד בתפילות שנקבעו בכל יום, שחרית ומנחה, היינו מפני שאת התפילות האלו מתפללים אנשים עבור צורכיהם, ויכולים אף להתפלל כמה פעמים כמאן דאמר שהלוואי שיתפלל כל היום או על ידי שיחדש בתפילתו דבר מה. ואם הייתה בתפילה הזכרה של התמידים, הרי היו יכולים להתפלל רק פעם אחת שחרית ופעם אחת מנחה, כמו התמידים.
ונראה להעמיק בדברי הנודע ביהודה ולומר כך. הנו"ב קבע כי אם היו מזכירים את התמיד בתפילה של כל יום, אזי כבר לא הייתה התפילה יכולה לשמש עבור צורכי האדם. זהו הסימן, וסיבתו היא שבאמת לתפילה יש טעם ותוכן גם מבלעדי עניין הקרבנות. את התהייה הראשונה שהעלנו, מה טעם ותוכן יש בתפילה בעוד בית המקדש עומד על מכונו והקרבנות מוקרבים כדרכם, דוחה הנו"ב בין השורות מכל וכל. יש טעם ותוכן לתפילה כי כל אחד בעת הצורך יפרוש כפיו בתפילה להתפלל, ורק בנוסף לטעם זה הוסיפו חז"ל ערך מוסף ויצקו לזה גם את הקרבנות היכן שתיקנו. וכאן בא הנו"ב וטוען, כי אם היו מעמיסים ומזכירים את קרבן התמיד בתפילה של כל יום, אזי אפשר היה להתפלל תפילה של כל יום רק אם יש בה את שתי התועלות, התועלת שיש בכל תפילה והתועלת של קרבן תמיד, ומאחר שכך, רק את התפילה הראשונה ניתן היה להתפלל ולא כל תוספת לכך. וצריך להוסיף ולומר שבתפילות שיכלו להזכיר בהן את התמיד, ישנה עדיין ההמשכיות של תמיד לדורותיכם, אבל בכל זאת נמנעו מלהזכיר בהן את התמיד מן הטעם האמור שתוכלנה לשמש לצורכי האדם מדי יום ביומו ואף יותר מפעם אחת:
תגובות
הוסף רשומת תגובה