הרע לו למשה
הרע לו למשה
בתצווה (פרק כח פסוק א), ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו איתו מתוך בני ישראל לכהנו לי אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר בני אהרן . ע"כ.
וכך נאמר במדרש (שמות רבה פרשה לז), ואתה הקרב אליך, הדא הוא דכתיב (תהילים פקי"ט) לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי. כשאמר הקב"ה למשה ואתה הקרב אליך, הרע לו. אמר לו, תורה הייתה לי ונתתיה לך, שאלולי היא אבדתי עולמי וכו'. ע"ש. ופשטות הדברים שהרע לו למשה על שראה את אהרן אחיו זוכה בכתר כהונה ולא הוא, וניחמו הי"ת בכך שהתורה חשובה עד למאוד ואת כתרה קיבל משה.
ועל פניו העניין תמוה, כי מה למשה, העניו מכל האדם, לחוש תחושה רעה כשרואה את אחיו אהרן מתגדל ומתהדר בכתר כהונה. משה, מלבד צדיקותו ותכונותיו הידועות, הרי מצינו שכבר נהג בכבוד אהרן והשתדל להגדילו, כמש"כ (פ"ד) שלח נא ביד תשלח, ופרש"י שאמר משה להי"ת שישלח ביד מי שרגיל לשלוח, דהיינו אהרן. ותשובת הקב"ה על כך גם כן אינה ברורה דיה. וכי מה צריך להזכיר למשה רבינו ע"ה שהתורה חשובה. מה חידוש יש למשה בכך, ובמה סרה תחושתו הרעה בעקבות שמיעת עובדה זו.
ויש לומר, כי לא התקנא משה כלל באהרן אחיו ח"ו, ולא חרה לו, כמובן, מה שהזולת נתגדל. מה שהרע למשה היה מפני רצונו לקיים את כל מצוות הכהונה במטרה לקיים כמה שיותר מתוך מצוות ה'. כמה וכמה מצוות עשה ולא תעשה ישנן בהלכות כהונה, ואין למי שאינו כהן הזדמנות לקיימן. על כן, כמו שאמרו חז"ל (סוטה דף יד ע"א) שמשה נתאווה להיכנס לארץ ישראל כדי שיוכל לקיים את המצוות התלויות בארץ, באותו אופן נתאווה משה למצוות הכהונה ולכן הרע לו כשגילה שלא יוכל לקיימן.
ועל כך השיב ה' ואמר, תורה הייתה לי ונתתיה לך, כלומר, יכול אתה להגיע ולהשיג את מצוות הכהונה על ידי קריאת ולימוד דיני וענייני הכהונה שבתורה. וחידוש הוא שללימוד תהיה בחינה מסויימת של המעשה, וכמו שאמרו חז"ל (מנחות דף קי ע"א), כל העוסק בתורת חטאת כאילו הקריב חטאת, וכל העוסק בתורת אשם כאילו הקריב אשם. ואפשר שהמשך דברי המדרש, שאלולי היא אבדתי עולמי, ג"כ בא להדגיש ולהמחיש את הקשר ההדוק בין הכתוב בתורה לבין עולם המעשה, כי אלמלא הכתובים לא היה למציאות במה להיתלות. וכמו שקיום המציאות תלוי בכתוב, מסתבר שקיום הכתוב, קריאתו ולימודו, מאפשרים השגת בחינת המעשה כגון מעשי הכהונה והקרבנות.
עוד יש לומר, כי לא הורע למשה מן הגדולה שניתנה לאהרן ולא לו, שהרי משה הצדיק אינו מצטער מכך שדברים טובים ניתנים לזולת במקומו כי סו"ס הזולת שמחים בזה. מה שהורע למשה היינו ממה שראה שאצל אהרן הגדולה נמשכת אף לבניו ולזרעו אחריו, כמש"כ ואתה הקרב אליך את אהרן אחיך ואת בניו איתו, בעוד משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ולא לבניו. אם כן, כיוון שלא מדובר בדבר שניתן לאהרן במקום משה אלא דבר שגם משה וגם אהרן יכלו לזכות בו, שפיר מובן שהורע למשה בשעה שהבין שרק אהרן זכה בדבר ולא הוא.
ואם זו הסיבה שבגינה הורע למשה, צריך לומר שהמענה של הקב"ה על כך היה לבאר מדוע התורה שונה מכהונה ואינה יכולה להימסר מאב לבן בירושה. וכך אמר ה' למשה, בניגוד לדברים חשובים אחרים, כמו כהונה, התורה"ק היא צורך הכרחי לקיום העולם. אילולי היא אבדתי את עולמי. וכיון שלא מדובר בתואר וגדולה שביד היחיד אלא בצורך עבור הכלל והעולם, ברור ופשוט שאינו מסוגל להעברה בירושה אלא כל הרוצה ליטול יבוא ויטול. ובאמת כן אמרו באבות דרבי נתן, אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה, שנאמר והייתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות, שנאמר ודוד עבדי נשיא להם לעולם. אבל כתר תורה אינו כן. עמלה של תורה, כל הרוצה ליטול יבוא ויטול, שנאמר הוי כל צמא לכו למים. ע"ש. הרי שהתורה היא עמל ולא תואר. התואר עובר בירושה, אך עמל התורה, כל הרוצה יכול לבוא ולשאת בעמל זה.
האחרונים כתבו טעמים נוספים בביאור המו"מ, מה חרה למשה ומה השיב לו על כך ה'.
באופן אחד ביארו, כי הטעם שנענש משה ולא זכה בכתר כהונה, הוא משום שסירב בשליחות לגבי הסנה, כמש"כ (פ"ד פי"ד) הלא אהרן אחיך הלוי ופרש"י שאהרן היה צ"ל לוי ומשה כהן אלמלא סירב משה לשליחות. ברם, באמת הטעם שבגינו סירב משה לילך היה כמש"כ במדרש (שמות פ"ג) שמשה סבר כי היה לו להקב"ה לילך בעצמו כמו שהבטיח ליעקב (בראשית פמ"ו פ"ד) ואנכי אעלך גם עלה. וכתבו האחרונים דבאמת טענת משה צודקת שה' צריך לילך בעצמו, אך רק אם בנ"י יוצאים ממצרים בזמנם, אבל אם אינם יוצאים בזמנם לא. וכעת, משה אחז כי חשיב שעמ"י יצא ממצרים בזמנו, אע"פ שלא היו בשעבוד ארבע מאות שנה אלא רק מאתיים ועשר שנים, משום הטעם שכתוב בזוהר שהמלאכים השלימו את הזמן החסר, ולא משום שאר הטעמים הידועים. על כך השיב הקב"ה ואמר תורה הייתה לי ונתתיה לך, דהיינו לך ולא למלאכים, כמש"כ במסכת שבת (דף פח ע"ב) שבשעת נתינת התורה טענו המלאכים תנה הודך על השמים, והשיב להם משה מה כתיב בתורה אנכי ה' אלוקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים, וכי למצרים ירדתם. ע"ש. וא"כ נמצאו טענותיו של משה סותרות בינן לבין עצמן. אם איתא שהמלאכים השתתפו בירידה למצרים ובשנות השעבוד, הרי שהטענה וכי למצרים ירדתם בטלה ומבוטלת. א"כ, הי"ת בתשובתו תורה הייתה לי ונתתיה לך כיוון להצדיק את טענתו של משה לקבלת התורה, ובכך לדחות את הטענה שישראל יצאו בזמנם ממצרים שבה תלויה כוונתו של משה שה' היה צריך לילך בעצמו לגבי מעשה הסנה וממילא להצדיק את העונש שקיבל משה שלא זכה לכהונה.
וכתבו באופן נוסף, ע"פ מאי דאיתא בכתובות (דף קד ע"ב) במתני', שני דייני גזירות היו בירושלים, אדמון וחנן בן אבישלום וכו'. ובגמרא הקשו על כך, ורמינהו, שלושה דייני גזילות היו בירושלים, אדמון בן גדאי וחנן המצרי וחנן בן אבישלום. ע"ש. והקשו על כך התוס', דלמא באמת דייני גזילות היו שלושה ודייני גזירות היו שניים, ותירצו דאין מן הראוי לשני אנשים, אדמון וחנן, שתהיינה להם שתי גדולות יחד, כי הרבה תלמידי חכמים היו שם מבלעדם. אם כן, אפשר שמשה בתחילה סבר כי התורה שיש אצלו אינה נחשבת כגדולה מיוחדת המונעת מלהחזיק בגדולה נוספת לצידה, בכהונה. לכן הורע למשה כשראה שלא יזכה בכתר כהונה, והיה סבור כי הטעם הוא משום שמתעטר בשני כתרים, בעוד לדעתו של משה כתר תורה לא נחשב ככתר מבחינה זו. על כך השיב הי"ת ואמר שאמנם התורה מסורה לכל, אך תורתו של משה היא העמוד והעיקר, כמש"כ תורה הייתה לי ונתתיה לך, ואלמלא תורה זו היה העולם אבד, ומשום כן תורתו של משה שונה היא ונחשבת ככתר וגדולה שאין להחזיק יחד עם גדולה נוספת.
תגובות
הוסף רשומת תגובה