מזבח לכבוד ולתפארת
מזבח לכבוד ולתפארת
בתצווה (פרק ל פסוק א), ועשית מזבח מקטר קטורת עצי שיטים תעשה אותו. ע"כ. הנה, בפרשת תרומה לימד על מבנה המשכן וכליו ובפרשת תצווה ציווה על בגדי הכהונה, חלק מעבודת הכוהנים, ובסוף ציווה גם על מזבח הקטורת. והשאלה מאליה נשאלת, מדוע הוציא את מזבח הזהב מן הכלל ולא הזכיר אותו יחד עם שאר כלי המשכן ותיאור בניינו. לשם מה הוציא את המזבח הפנימי מן הבניין ונתנו בפרשת תצווה יחד עם הבגדים וההכשר התלוי באנשים.
הרמב"ן ומפרשים נוספים כבר עמדו על התמיהה. הנה מזבח הקטורת מן הכלים הפנימיים היה, ראוי שיזכירנו עם השולחן והמנורה שהוא מונח עמהם וכן הזכירם במעשה בפרשת ויקהל (פרק לז פסוק כה), אומר הרמב"ן. ומבאר, אבל הטעם להזכירו כאן אחר המשכן וכל כליו והקרבנות בעבור שאמר בתשלום הכל ונקדש בכבודי (פכ"ט פמ"ג) ושכנתי בתוך בני ישראל (שם פמ"ה), אמר כי עוד יתחייב להם שיעשו מזבח מקטר קטורת להקטיר לכבוד השם. עכ"ד. כלומר, קושר הרמב"ן את מהות העבודה של מזבח הקטורת, הקטורת, עם השראת השכינה, כי יש מקום לכבד את השכינה בקטורת רק לאחר שהבניין והכלים ושאר הדברים מביאים את השכינה לשכון במשכן. לכן הוציא את מזבח הקטורת מכלל הכלים והבניין ונתנו לאחר מכן, כי כן הוא סדר הדברים שאחר שאלו מביאים לידי ושכנתי בתוך בני ישראל מגיע זה כדי להקטיר קטורת לכבוד השכינה. אכן, בפרשת ויקהל המהווה את היישום הפרקטי של הציווי המהותי על בניית המשכן והכלים, חוזר מזבח הזהב אל כלל הכלים, כי זהו מקומו בפועל.
נדמה כי ניתן לפתח את ההבחנה של הרמב"ן על מהות תפקידו השונה של מזבח הקטורת, ולבאר היטב לא רק מדוע נדחה אל אחרי שאר הכלים והכשר הבניין כי אם גם נכלל יחד עם הכשר הכהנים לעבודה. הנה, הסוגיא בזבחים (דף נט ע"א) מחלקת בין מזבח הפנימי שנעקר ממקומו שמקטירים קטורת על רצפת ההיכל במקומו, לבין הדמים של מזבח החיצון הטעונים את המזבח עצמו דכתיב וזבחת עליו. וע"ש בפלוגתת המפרשים האם הכוונה לכל עבודות מזבח החיצון או רק בשחיטה וזריקה. ועכ"פ משמעות הדבר היא שמזבח הזהב אינו המה, המחולל של השראת השכינה תוך עבודת ה', אלא האיך, הצורה היותר מכובדת ומפוארת של הכהן לעבוד את עבודת הקטורת. המדרש (אוצר מדרשים פנחס בן יאיר) אומר וא"ד, מזבח הזהב נמשל בנפש של אדם מזבח נחושת בגופו של אדם, כשם שהזהב יקר מן הנחושת כך הנפשות יקרות מן הגוף, כשם שבכל יום ויום היה מקריב כהן מה שנגזר עליהם מן הקודש, כן צריך האדם לעבוד פני אדון העולמים תמיד בנפשו ובגופו. ע"ש. מזבח הנחושת, מזבח האדמה, הוא חלק מן המשכן, הגוף שמכשיר ומזמן את השראת השכינה להיתפס בתוכו, ובאותה מידה גם שאר הכלים הנזכרים בפרשת תרומה הם חלק מן הגוף ומה שהופך את המשכן להיות משכן.
לעומת אלו, מזבח הזהב פועל בסביבה נתונה שיוצרים המשכן והכלים סביבו, בדיוק באותו האופן בו פועלים הכוהנים שמוכשרים להסתובב במשכן או במקדש בבגדי הכהונה לכבוד ולתפארת. על כן מקומו של המזבח הפנימי להיות חיצוני ואוחר לפרשת תרומה ולתיאור המשכן וכליו, ואין הכתוב מפרט את הכשרו כי אם יחד עם בגדי הכהונה והכשר הכהנים המתייחסים יחד אל מול השראת השכינה, כנפש בגוף האדם:
תגובות
הוסף רשומת תגובה