חלב ובן הבקר
חלב ובן הבקר
בוירא (פרק יח פסוק ח), ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. ע"כ. הרי נאמר כי אברהם אבינו לקח חלב ובשר ונתן לפני המלאכים שאכלום. וקשה, כיצד נאכלים כאן בכפיפה אחת, באירוח באוהלו של אברהם אבינו, בשר וחלב יחדיו. ואם תאמר שהרי כבר דרשו חז"ל כי המלאכים רק עשו עצמם כאוכלים אך לא היו אוכלים באמת, עדיין קשה, כיצד אברהם מצידו הגיש לפני אורחיו בשר וחלב אם לא ידע שמלאכים הם ואינם אוכלים. ועוד קשה, שלשון רש"י היא, ויאכלו, נראו כמו שאכלו, מכאן שלא ישנה אדם מן המנהג. עכ"ד. ולא ייתכן שהמנהג בבית אברהם הוא לאכול בשר וחלב יחדיו.
ושני מהלכים עיקריים נאמרו במדרשים ובמפרשים בביאור העניין. החזקוני מביא שאפשר שהמעשה עם המלאכים היה כהוגן, שאברהם מצידו והמלאכים מצידם הקדימו החלב לבשר, שנאמר בפסוק קודם ויקח חמאה וחלב ולאחר מכן ובן הבקר, ודבר זה מותר. וכך כתב בבכור שור, חמאה וחלב ואחר כך בן הבקר, שלא לאכול החלב אחר הבשר כי שומר מצוות היה אברהם אבינו. ובדעת זקנים הביא מדרש שאומר שקיים אברהם ע"ה אפילו עירובי תבשילין, דהיינו תבשילין מעורבין, שלא היה אוכל בשר בחלב או חלב לאחר בשר אבל כן בשר לאחר חלב, דכתיב ויקח חמאה וחלב והדר בן הבקר.
ברם, מביאים החזקוני והדעת זקנים מדרש נוסף שאומר שאכן הטענה עומדת כלפי המלאכים וא"ד, מלמד שהאכילם בשר וחלב, וכשרצה הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל אמרו המלאכים תנה הודך על השמים, אמר להם כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר וחלב שנאמר ויקח חמאה וחלב. מיד הודו להקב"ה והיינו דכתיב בפ' כי תשא כי על פי הדברים האלה כרתי וגו' וכתיב לעיל מיניה לא תבשל גדי בחלב אמו וכו'. וזהו ששנו רבותינו שאמר להם הקדוש ברוך למלאכים תינוק הנמול בבית ישראל משמרה יותר מכם שאכלתם בשר בחלב. עכ"ד. וצריך לומר שמכל מקום באברהם אין פקפוק, או משום שיכולים היו המלאכים לעשות כהוגן ולהקדים חלב לבשר, או משום שאברהם לא צריך להפריד חלב ובשר מערביים, כפי שנראו המלאכים, שבאים לאכול אצלו, שכן בני נח לא נצטוו בכך.
המשך חכמה כתב דבר מחודש בעניין וז"ל, איתא בפסיקתא רבתי, משה חזור להם תשובה וכו'. הלא אכלתן בשר וחלב אצל אברהם אבינו וכו'. והענין, דאברהם קיים כל התורה כולה, וכפי הנראה דהבן הבקר היה בן פקועה, ושחיטה התירתו, ואין בה משום בשר וחלב, ולכך על כרחך דיצא מכלל בני נח, דאי דחלב שחוטה מותר, ועיין שער המלך. ולכך על כרחך דיצא מכלל בני נח, דאי לאו הכי, אסור עדיין משום בשר בחלב. ועוד דאין שחיטה מתירתו והוה אבר מן החי. וכיון דכבר נתקדש בקדושת התורה, מדוע תצעקו מה לילוד אשה בינינו, הלא שלו הוא נוטל, ועוד יש להאריך על פי דברי הט"ז. עכ"ל. ונראית כוונת דבריו כך. כפי שאומר המדרש, ישנה הוכחה כלפי המלאכים שהתורה שייכת לישראל מכך שאברהם שחט בהמה והגיש את בן הבקר שהיה בן פקועה למלאכים. בן פקועה הוא עובר שהוצא מבטן הבהמה לאחר שחיטתה ויש בו שני דינים, האחד ששחיטת האם התירתו ואין בו משום אבר מן החי, והשני שאין בו משום בשר וחלב. אם כן, אלמלא התורה צריכה להינתן לישראל הרי שני האיסורים, בשר בחלב ואבר מן החי, שייכים באותו בן פקועה. רק על ידי שחיטת ישראל ניתרו האיסורים בבשר שניתן בפני המלאכים, ובכך שהמלאכים אכלו, או נהגו כאילו אוכלים, כביכול הודו לקדושה של ישראל ולשייכות שלהם בתורה.
על כל פנים, אומרים המפרשים, יש לנו מקום ורמז לאיסור חלב לאחר בשר ואולי להיתר בשר לאחר חלב ממעשה אברהם והמלאכים.
עיקר הסוגיא בעניין השהייה בין בשר וחלב נדונה בגמרא בחולין, דף קה ע"א, בעא מיניה רב אסי מרבי יוחנן כמה ישהה בין בשר לגבינה. א"ל ולא כלום. איני והא אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה, גבינה מותר לאכול בשר. אלא, כמה ישהה בין גבינה לבשר. א"ל ולא כלום. גופא, אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה, גבינה מותר לאכול בשר. אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא בשר שבין השינים מהו. קרי עליה הבשר עודנו בין שיניהם. אמר מר עוקבא, אנא להא מלתא חלא בר חמרא לגבי אבא, דאילו אבא כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא, ואילו אנא בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא אכילנא. ע"ש. הרי אמרה הגמרא שמותר לאכול בשר לאחר אכילת גבינה, ובעניין אכילת גבינה לאחר בשר אבא נהג לא לאכול במשך יום מאז שאכל את הבשר, אך מר עוקבא נהג שלא לאכול בשר רק באותה סעודה, אולם באחרת לכאורה מותר לאכול בשר מיד.
ונחלקו הראשונים בביאור דברי מר עוקבא. התוספות שם כתבו על דברי מר עוקבא לסעודתא אחריתא אכילנא, לאו בסעודתא שרגילין לעשות אחת שחרית ואחת ערבית, אלא אפילו לאלתר אם סילק השולחן ובירך מותר דלא פלוג רבנן. עכ"ל. הרי שיטת התוס' שאין צורך בהמתנה כלל, אלא שרק אסור לאכול גבינה אחר בשר באותה סעודה. וכן גם דעת הבה"ג ור"ת כפי המבואר בתוס' שם בדף קד ע"ב.
אמנם, רוב הראשונים למדו בדברי מר עוקבא לסעודתא אחריתא אכילנא שיש להמתין מספר שעות בין בשר לגבינה, וז"ל הרמב"ם בפ"ט ממאכלות אסורות (הכ"ח), מי שאכל בשר בתחילה, בין בשר בהמה בין בשר עוף, לא יאכל אחריו חלב עד שישהה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת, והוא כמו שש שעות מפני הבשר שבין השיניים. עכ"ל. והמאירי כתב, ולא מצינו בשהייה זו פחות משיעור שבין סעודה לסעודה והוא שש שעות או קרוב לזה שבשיעור זה נתעכל אף במקומו ואינו קרוי עוד בשר. עכ"ל. הרי שנקטו הראשונים שיש להמתין בערך שש שעות.
אכן, גם הטור (יו"ד סי' פט) והשו"ע (ס"א) הזכירו זמן שש שעות, אך בניגוד ללשונות הרמב"ם והמאירי לא נקטו שמדובר בזמן הקרוב לשש שעות כי אם שש שעות בדיוק. הטור כתב אכל בשר לא שנא בהמה חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהא כשיעור שמזמן סעודת הבוקר עד סעודת הערב שהוא ו' שעות, והשו"ע כתב אכל בשר וכו' לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות. כן הביא גם הרמ"א שיש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות, ומיהו בריש דבריו הביא שהמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת בשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה ובלבד שיברכו ברכת המזון בינתיים דאז הוי כסעודה אחרת. המקור למנהג זה, לחכות שעה אחת בלבד, אומר הגר"א, בזוהר בפרשת משפטים, דכל מאן דאכיל האי מיכלא כחדא או בשעתא חדא או בסעודתא חדא כו'. ע"ש. ואולי מקורו כפי שיטת התוס' שאין צורך לשהות כלל אלא רק לחלק בסעודה, בתוספת גדר והרחקה לחכות בכל מקרה שעה בין לבין. ולמעשה נפוצו מנהגים שונים להמתין מספר שעות אך פחות משש, כנראה כפשרה בין המנהג להמתין שעה אחת לבין המנהג להמתין שש, בצירוף עם לשונות הראשונים שלא צריך להמתין דווקא שש שעות אלא די בקרוב לשש או כמו שש.
ומעתה נאמר כי ייתכן שהמלאכים שומרים על הפרש שעות בין בשר וחלב, ואפשר שאפילו כדעת המחמירים להמתין שש שעות או שמא מעת לעת כפי שנהג אביו של מר עוקבא. ומיהו, אף על פי כן ניגשו המלאכים וכאילו אכלו מהבשר והחלב, ואומר רש"י שנהגו כמנהג המקום, אולי מפני שבמקומו של אברהם, לפחות לגבי האורחים שמארח ומאכיל כיד המלך, מנהג המקום הוא לחלק בין בשר וחלב בסעודות ותו לא, להרבות בהכנסת אורחים על פני חומרות בשהייה בין בשר וחלב. כך אפשר שדווקא על ידי הליכה כמנהג המקום כמעט הצמידו המלאכים את החלב לבשר וכביכול הקלו בשהייה בין בשר וחלב, ולפי המדרש נתבעו על כך, שסוף סוף אין הם מדקדקים בשהייה בין בשר וחלב כפי שישראל מדקדקים:
תגובות
הוסף רשומת תגובה