חלב ובן הבקר
חלב ובן הבקר
בוירא (פרק יח פסוק ח), ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. ע"כ. ופרש"י, ובן הבקר אשר עשה, אשר תקן, קמא קמא שתקן אמטי ואייתי קמייהו. עכ"ל. וביאר בשפתי חכמים, שהיה קשה לרש"י מדוע נתן לפניהם החמאה והחלב לפני בן הבקר, והרי רק בן הבקר נזכר קודם והחמאה והחלב שהם הנוספים צריכים לבוא אחר כך. לכן פירש שמה שהיה מתוקן לפניו קודם הביא למלאכים קודם, וחמאה וחלב היו מתוקנים מיד, לפני בן הבקר. עכ"פ, אם החמאה והחלב ניתנו קודם לבן הבקר, הדבר עולה יפה מבחינת כשרות עם האמור במסכת חולין (דף קה ע"א), אכל בשר אסור לאכול גבינה, גבינה מותר לאכול בשר. ע"ש. לאחר החמאה והחלב מותר היה לאכול בן בקר, אבל לא להפך.
אכן, מדרש ידוע (פסיקתא כה), כשבא הקדוש ברוך הוא ליתן תורה התחילו מלאכי השרת משליכים פירקם לפני הקדוש ברוך הוא מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וכו', אומר להם הקדוש ברוך הוא אתם הם שמקיימים את התורה תינוק הגמול בישראל מקיימה יותר מכם, יוצא מבית הספר אם היה לו לאכול בשר וחלב איפשר לו לאכול חלב עד שירחץ ידיו מן הבשר, ואתם כשנשלחתם אצל אברהם הביא לפניכם בשר וחלב כאחת ואכלתם, שנאמר ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ויתן לפניהם והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. עכ"ד. הי"ת טוען למלאכים, הרי אפילו תינוק מישראל לא יאכל חלב לפני שרחץ ידיו מן הבשר, בעוד אתם אכלתם בשר וחלב אצל אברהם, שלא כפירוש רש"י שהביא הדברים אחד אחד והפריד בכך שהחלב יהיה קודם הבשר, או שאף שאברהם הביא בסדר הנכון מבחינת כשרות, המלאכים בעצמם לא הקפידו לאכול כסדר ועירבו או לקחו מן החלב אחרי הבשר בצורה שאף תינוק מישראל לא היה עושה.
טעם הדבר שאכל בשר אסור לאכול גבינה אבל אכל גבינה מותר לאכול בשר, כתב רש"י (שם בחולין), אסור לאכול גבינה, משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו. כלומר, בניגוד לגבינה שאינה מאריכה בטעמה. והרמב"ם מהלכות מאכלות אסורות (פרק ט הכ"ח) נתן טעם אחר באיסור של חלב לאחר בשר, מפני הבשר של בין השיניים שאינו סר בקינוח. כלומר, בניגוד לגבינה שסרה בקינוח ואין בה דבר הנותר בין השיניים. ונפקא מינא פשוטה בין ביאור הרש"י לביאור הרמב"ם במי שאכל מרק בשרי שיש בו טעם מתמשך של בשר, כפי המאפיין שציין רש"י, אך אין בו דבר מה שנשאר בין השיניים ואינו סר בקינוח, כך שאולי יהא מותר לרמב"ם לאכול אחריו חלב כמו שמותר לאכול בשר לאחר חלב. בכל אופן, כתב הטור (יו"ד סי' פט), וטוב לאחוז בחומרי ב' הטעמים.
לגבי מש"כ המדרש שתינוק היוצא מבית הספר אוכל חלב רק לאחר שירחץ ידיו מן הבשר, מבואר בגמרא בחולין (שם) שההמתנה צריכה להיות כפי שמר עוקבא מעיד על עצמו, בהא סעודתא הוא דלא אכילנא לסעודתא אחריתא אכילנא. וביארו התוס' (ד"ה), אפילו לאלתר אם סילק השולחן ובירך מותר, דלא פלוג רבנן. עכ"ל. ונראה שלכך כוונת המדרש בתינוק שרוחץ ידיו מן הבשר וניגש לאכול חלב, שהתינוק מסלק מעליו את הסעודה הבשרית וניגש להתחיל בסעודה חדשה חלבית, שכן ההלכה מעיקר הדין. והמלאכים לא שמרו על הפרדת הסעודות ואכלו מן החלב לאחר הבשר באותה הסעודה, וכך התינוקות קיימו את התורה יותר מהם.
ואף כי כן פשט דברי הגמרא, לעניין הלכה ידוע כי נהוג לחכות יותר מהפרדת סעודות גרידא, וא"ד השו"ע, אכל בשר אפילו של חיה ועוף לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות, והרמ"א כתב, ויש אומרים דאין צריכין להמתין שש שעות רק מיד אם סילק ובירך ברכת המזון מותר על ידי קנוח והדחה, והיינו כדעת התוס' ועוד ראשונים, והמנהג הפשוט במדינות אלו להמתין אחר אכילת הבשר שעה אחת ואוכלין אחר כך גבינה מיהו צריכים לברך גם כן ברכת המזון אחר הבשר דאז הוי כסעודה אחרת דמותר לאכול לדברי המקילין וכו', ויש מדקדקים להמתין שש שעות אחר אכילת בשר לגבינה וכן נכון לעשות. עכ"ד. והמקור לעניין שש שעות הוא הרמב"ם (שם) שכתב, מי שאכל בשר וכו' לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות. עכ"ל. דהיינו ששש שעות הוא השיעור של הפרדה בין סעודה לסעודה. ברם, כיוון ששיעור זה אינו מדוייק אלא הוא כמו שש שעות, כלשון הרמב"ם, ישנם מנהגים להקל בחמש וחצי שעות או בחמש שעות ומקצת השעה השישית ועוד.
כך או כך, התינוק הגמול היוצא מבית הספר שנזכר במדרש לא חיכה חמש או שש שעות כי אם רחץ ידיו מן הבשר, סיים את הסעודה הבשרית, וניגש לאכול חלב. כמו עיקר הדין רק להפריד הסעודות וכמש"כ התוס'. ברם, שמא מן התינוקות לא ניתן ללמוד על המבוגרים, ואלו מצידם צריכים להמתין יותר, חמש או שש שעות:
תגובות
הוסף רשומת תגובה