מקוצר רוח ומעבודה קשה
מקוצר רוח ומעבודה קשה
בוארא (פרק ו פסוקים ט עד יב), וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה וכו', וידבר משה לפני ה' לאמר הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתיים. ע"כ. ואמרו חז"ל והביאם רש"י, זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה. כלומר, הן בני ישראל אף על פי שאני מבשרם בשורות טובות אינם שומעים, ואיך ישמעני פרעה שאני מבשרו בשורות רעות.
והשאלה עולה מאליה, מהו קל וחומר זה. הן בני ישראל לא שמעו אל משה, כפי שכותב הפסוק, מקוצר רוח ומעבודה קשה. פרעה מלך מצרים רוחו לא קצרה ועבודתו לא קשה. אז אמנם בפרעה ישנה חומרה שמשה אינו מבשרו טובות, אך גם בישראל יש צד חומרה בעבודתם הקשה וחוסר הפנאי שלהם להקשיב, וכשיש צד חומר וצד חומר לזה, לא מדובר בקל וחומר.
המפרשים מפרשים ע"פ מה שמשה הוסיף וציין בסוף דבריו ואני ערל שפתיים. רק בנוגע לעניין של ערלות שפתיים, הקושי בהתבטאות, יש צד חומר בפרעה המלך שפחות רוצה וקשוב להאזין למשה, ואולי אין זה כבודו לשמוע כבד פה, ואין צד חומר בעם ישראל שכבדות הפה אינה משנה דבר לגביהם, ורק את הטענה הזו טען משה, ולא ביחס לדברים האחרים.
אך עדיין קשה, וכי משה לא ידע והכיר בקוצר הרוח ובעבודה הקשה של בני ישראל, וכי לא ידע או לכל הפחות לקח בחשבון את האפשרות שזו הסיבה שלא שמעו אליו. ואם כך הדבר, הדרא קושיא לדוכתא מה טענת קל וחומר בא וטען הן בני ישראל לא שמעו אליי ואיך ישמעני פרעה. ובניסוח אחר, אם הכתוב מעיד שבני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח, מה משה תולה את אי שמיעתם של בני ישראל בכבדות פיו.
בהכרח, צריך לומר את הדברים הבאים. עבודה קשה לחוד אינה אמתלה לחוסר הקשבה כללי. גם מי שעובד קשה, רוחו קצרה ומשקיע הרבה לפרנסתו, עדיין יכול להקשיב. חוסר הקשבה במצבים כאלו אינו תוצר ישיר של העבודה הקשה, אלא של מצב נפשי שעלול להתפתח ממנה ובו האדם מרגיש ניתוק וחוסר עניין לזולת גם כשאין לזה הצדקה שקשורה לעבודה. לדוגמא, אדם יכול שלא להקשיב לחבירו בשעת העבודה מחמת שהוא צריך לעבוד באותה שעה, ובצדק, אך לאחר שהוא סיים את העבודה וחזר לביתו ואכל ושתה ושבע ונח, העבודה עצמה אינה סיבה לא להקשיב אלא המצב הנפשי שבו לאיש זה אין עניין ברעהו. הוא מלא מבחינה נפשית בענייניו שלו ומרוקן את הערך מענייני החבר. לכן העבודה הקשה של בני ישראל אינה צד חומרה בהם, אלא לכל היותר מנטרלת ומרוקנת את הטוב שבדברי משה. הטוב כביכול הופך לנטרלי.
כעת, עניין קוצר הרוח ועניין כבדות הפה שניהם משלימים האחד את השני. בא משה ואומר, דברי פי הכבדים אינם נשמעים באוזני בני ישראל מפני שהם עובדים בעבודה קשה ואינם שמים לב לטובה שבדברי, לכן קל וחומר הוא שפרעה, הרואה בדבריי דברי חובה, לא ישעה ויתן קשב להבין ולהפנים את ערל השפתיים. לפי דרך זו, כבדות הפה היא היא הסיבה שהדברים אינם נשמעים, אבל האפיון של הדברים שאינם נשמעים הוא עומד בבסיס הקל וחומר. בני ישראל אינם שומעים את ערל השפתיים שאומר דברים ניטרליים וסתמיים ביחס אליהם, כאשר אותה אדישות וסתמיות נובעת מהמצב הנפשי בה הם שרו בגלל העבודה הקשה, ופרעה, קל וחומר הוא שלא ישמע את ערל השפתיים שבא ומדבר בפניו דברי חובה. ואכן בני ישראל לא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה, שאילו היו נותנים ליבם לטוב שבדברים, היו שומעים אל משה גם בהיותו ערל שפתיים:
תגובות
הוסף רשומת תגובה