שתי שבתות ומיד נגאלים
שתי שבתות ומיד נגאלים
בכי תשא (פרק לא פסוק טז), ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת לדורותם ברית עולם. ע"כ.
אמרו חז"ל במסכת שבת, דף קיח ע"ב, אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים. ע"כ. וצריך להבין מדוע שבת, מדוע שתיים ומדוע מיד נגאלים. כמו כן יש לברר האם אותן שתי שבתות היו צריכות להישמר ברציפות או די להן להיות אף בדילוג.
הבנה אפשרית במדרש היא שאכן לאו דווקא שבת, כלומר, שבאותה מידה אילו היו ישראל משמרים מצוות אחרות בשיעור מסויים היו נגאלים. מתוך כל המצוות האפשריות שיכלו להיגאל בזכותן, נקטו חז"ל במצוות השבת ובשיעור מסויים של שמירת שתי שבתות, אבל מבחינה עקרונית יכלו גם לנקוט בכל מצווה אחרת ובשיעור המתאים לה להבאת הגאולה. אך קצת קשה להבנה זו מהו הדגש שישראל היו מיד נגאלים. ישראל היו זכאים וכשרים להגיע לגאולה על ידי שמירת שבתות או שאר מצוות בשיעור מסויים, אבל ביחס רגיל של מצווה והזכות הניתנת בעבורה, אם כעת ממש ואם בהמשך, ומהו עניין הדחיפות והמיידיות שנקבו חז"ל ששמירת השבתות גוררת מיד את הגאולה מבלי שיהוי כלל, וצ"ב.
ועד כמה שאנו באים לתור ולחקור בשיעור שמירת השבת הנצרך עבור הגאולה, מדוע התשובה לכך היא דווקא שתיים, ביאר הפרי צדיק כי למעשה השיעור הוא שמירת שבת אחת בצורה מלאה ומושלמת, אלא שהואיל וכל שבת משפיעה על ימי החול שלאחריה וימי החול הללו משפיעים על השבת שלאחריהם, נמצא שאין היכי תימצי לשמור שבת אחת מושלמת אלא אם כן שומרים גם את השבת שלפניה וברציפות. רוצה לומר, אילו היו ישראל שומרים שבת מלאה ומושלמת אחת היו נגאלים, אלא ששבת מושלמת הינה שבת שבאה לאחר שבוע שהתחיל לאחר שמירת שבת, ולכן בפועל היו צריכים לשמור שתי שבתות.
הבנה אחרת בדברי המדרש הינה שישראל היו יכולים להיגאל בעזרת השבת דווקא, משום שיש בה איזה עניין ותיקון מיוחד הקשורים לגאולה שאינם נחלת שאר המצוות. המהר"ל בחידושי אגדות האריך במשמעות של ההתעלות שיש בשבת, ועיקר דבריו הוא שעניין ההבדלה של יום השבת מימי המעשה הוא אותו העניין של הבדלת עם ישראל משאר האומות, ולכן גם השבת היא של ישראל ולא של אומות העולם. והנה, ישראל קודם הגאולה נמצאים שפלים וירודים תחת האומות, ולכן כאשר הם מתעלים בשתי התעלויות בשתי שבתות נעשים שווים לאומות ולאחר מכן אף מתעלים עליהם ומגיעה הגאולה. לכן אם היו שומרים ישראל שתי שבתות ומתעלים בהן, אז ההשלכה והתוצאה המיידית לכך היא שבהיותם נעלים מן האומות הרי הם מיד נגאלים. לא כזכות עבור מצווה, אלא כתיאור מצב ומכאן המיידיות.
כך כתב המהר"ל, אך הוסיף בסו"ד עניין נוסף וז"ל, וכאשר תבין שתי שבתות אלו הם כנגד זכור ושמור שיש לשבת ומפני זה כאשר היו ישראל שומרים שתי שבתות היו נגאלים. עכ"ל. היינו ששמירת שתי השבתות יוצרות שתי משמעויות ושני תיקונים רוחניים, אחד בדרך של זכור ואחד בדרך של שמור, ושני התיקונים האלו קשורים לגאולה באופן כזה או אחר. ומאחר ששתי השבתות מתקנות את שני התיקונים, שוב ממילא מיד המצב המקולקל משתנה למצב מתוקן, מצב של גאולה.
והנה, ניתן לומר כי שני התיקונים הדרושים על מנת להיגאל קשורים לשני הקלקולים שהחריבו את שני בתי מקדשינו, קלקול אחד הוא קלקול עבודה זרה שבגינו נחרב בית המקדש הראשון, וקלקול שני הוא שנאת חינם שבגינו נחרב בית המקדש השני. שמירת שתי השבתות, אחת כנגד זכור ואחת כנגד שמור מתקשרות לכך באופן הבא. הציווי זכור את יום השבת לקדשו מורה על האמונה שה' ברא את השמים ואת הארץ ונח ביום השביעי, כלומר, זכור הוא התיקון לקלקול של עבודה זרה. והציווי של שמור את יום השבת לקדשו מתקשר להגבלות מלאכה עליך ועל בנך ובתך עבדך ואמתך ושורך וחמורך וכו' למען ינוח עבדך ואמתך כמוך, כלומר, ריסון עצמי וויתור על מלאכה ותועלות ובין השאר למען ינוח עבדך, בבחינת תיקון לקלקול של שנאת חינם, אנוכיות וחוסר התחשבות בזולת. מעתה נאמר ששמירת שתי השבתות מתקנת שני תיקונים, תיקון של זכור ותיקון של שמור, הממלאים את חסרונות שני הקלקולים, עבודה זרה ושנאת חינם, שבגינם נחרבו בתי מקדשנו. ומאחר שקלקולים אלו מוסרים ומתוקנים, מיד ישראל נגאלים.
ולשתי הדרכים במהר"ל נשים לב שהגאולה באה דווקא דרך שמירת השבת ולא דרך מצוות אחרות, כי לשבת יש משמעות ייחודית של התעלות או של תיקון קלקולי החורבן מה שאין במצוות אחרות, ועכ"פ נראה ששתי השבתות דיין להישמר בדילוגים עבור אותן התעלויות או תיקונים ואינן צריכות להיות ברציפות כפי שעלה לדברי ר' צדוק הכהן, הפרי צדיק:
תגובות
הוסף רשומת תגובה