וראית את אחורי ופני לא יראו
וראית את אחורי ופני לא יראו
בכי תשא (פרק לג פסוקים יח עד כג), ויאמר הראני נא את כבודך וכו' ויאמר לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי וכו' והסירותי את כפי וראית את אחורי ופני לא יראו. ע"כ.
דין ודברים זה, בין משה והי"ת, תמוה ביותר. מה משה חשב בבקשתו לראות את ה', וכיצד חשב שהדבר אפשרי. יתרה מכך, כיצד באמת היה הדבר אפשרי לבסוף לראות את אחוריו של ה', ומדוע, אם כן, את פניו לא ניתן לראות. מה בין אחור ופנים, וכיצד נבדל, מבחינה טכנית, חוש הראייה ביחס לראשון וביחס לאחרון.
הרב מיכאל אברהם הפנה לסוגיא הפילוסופית הבאה.
ישנה שאלה פילוסופית ידועה, אותה טבע הפילוסוף ברקלי, אם עץ נופל ביער ואף אחד לא שומע, האם הוא השמיע צליל. השאלה הבסיסית שעומדת בבסיס שאלה זו, היא האם ישנו קיום של עצמים או קולות שאיש אינו מבחין בהם. האם עצמים קיימים רק כאשר תופסים אותם או שיש להם קיום ומשמעות אף מחוץ לתודעה.
עמנואל קאנט הציג את המונח הדבר כשלעצמו. דבר כשלעצמו מתאר דבר הנמצא בפני עצמו והמציאות שלו אינה קשורה להכרה ולתפיסה של האדם הסובייקטיבי. כשאנחנו שומעים או רואים דבר, אומר קאנט, אנחנו לא רואים את הדבר כשלעצמו אלא רק את איך שאנחנו תופסים אותו. במונחים של הפיזיקה, העין והאוזן קולטות גלים שמתורגמים למוח כתמונה או צליל, אבל אותם תמונה וצליל אינם הדבר עצמו כך שכל אמירה ביחס לדבר הינה ספקולטיבית. מה שנקלט הוא הרי הגל ולא הדבר. לפי זה, אין לתופעת הנפילה של העץ משמעות כאשר אין סובייקט שיתפוס אותה, ומציאות העץ כשלעצמה, בין אם עומד או נופל או שוכב, מלכתחילה אין לנו שום קשר אליה.
עין רואה ואוזן שומעת תופעות שמהוות את ההשתקפות את הדבר בתודעה שלנו, אך בדבר עצמו אין לנו השגה. כך נראית ההשגה שלנו ביחס להי"ת, שאין לו דמות הגוף ואין לו גוף, אך למעשה, כפי שהבאנו, אפשר לטעון כך גם כלפי כל דבר ודבר שנראה לנו כפיזי בעולמנו, שכן גם את הפיזי איננו קולטים אלא את השתקפותו דרך גלים.
מעתה מובן מדוע משה ביקש הראני נא את כבודך. כמו שכל עצם כשלעצמו אי אפשר לומר לגביו כלום אלא רק אפשר לחוש השתקפויות שלו באמצעי חישה המחברים איברים כגון העיניים והאוזניים אל המוח וההכרה, רוצה משה שיתן לו ה' לחוש דבר שלא חש עד היום, גלים של השכינה. הראני נא את כבודך, כפי שבכל יום ויום מראה אתה בגלים ובחושים את עולמיך.
עונה ה' למשה ומסייג אותו, לא תוכל לראות את פני, פני לא יראו, אבל כן וראית את אחוריי. גם לפי החלוקה בין הדבר כשלעצמו לבין התופעה של הדבר אין לכרוך את השכינה עם כל שאר הדברים בעולם. אפשר שיש לשכינה היבטים ונגזרות, מה שנקרא אחורי השכינה, שההשתקפות והחישה שלהם יכולות לעבוד באותה דרך כמו החישה של שאר הדברים בעולם, וביחס לכך נותן ה' למשה לקלוט גלי שכינה, אך יש גם את החלק, פני השכינה, שאינם תחת שום אפשרות לתפיסה כלל וכלל. לא רק הדבר כשלעצמו אין בו השגה אלא גם התופעות וההשתקפות שלו משוללות היתכנות. משום חלוקה זו, וראית את אחורי ופני לא יראו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה