בגדר פסח שני
בגדר פסח שני
בבהעלותך (פרק ט פסוק י), דבר אל בני ישראל לאמר איש איש כי יהיה טמא לנפש או בדרך רחוקה לכם או לדורותיכם ועשה פסח לה'. ע"כ. הרי ציוותה תורה על פסח שני החל בי"ד באייר ונעשה על ידי מי שלא יכול היה להקריב את קרבן הפסח במועדו, כגון שהיה אז טמא או שהיה בדרך רחוקה, וכן אם שגג או נאנס מכל סיבה שהיא.
מה בין פסח ראשון ופסח שני, פסח ראשון אסור בבל יראה ובל ימצא ופסח שני מצה וחמץ עמו בבית. פסח ראשון, בזמן אכילתו צריך לומר הלל, ופסח שני אין צריך לומר הלל בזמן אכילתו. פסח ראשון דוחה את הטומאה ופסח שני אינו דוחה את הטומאה. פסח ראשון נשחט בשלוש כיתות ופסח שני אינו נשחט בשלוש כיתות. פסח ראשון מביאים עמו חגיגה, ופסח שני אין מביאים עמו חגיגה.
ויש לעיין במועד זה של פסח שני, מה גדרו. מחד גיסא, נדמה כי בא רק בתור תשלומין לפסח ראשון, כביכול כדרך נוספת לקיים את המועד המקורי של הפסח. הרי את המועד אין מקיימים אלא מי שלא יכלו להקריב את הפסח במועדו. אמנם, מאידך גיסא, אפשר שמדובר במועד נוסף העומד בפני עצמו, אע"פ שמבחינה טכנית המקיימים אותו הם בדיוק אלו שלא קיימו את הפסח הראשון. פסח שני דומה לראשון באופיו ובדיניו, מה שמאושש את הקשר בין המועדים ואת הצד שפסח שני בה כסוג של המשך או השלמה לראשון, אך מנגד, בדיניו הכלליים הדומים ישנם פרטי דינים וחילוקים שונים עד למאוד, מה שאולי מאושש את חילוק המועדים, וכפי הצד השני.
אכן, כבר התנאים ירדו לעומק הסוגיא והעמידו בה צדדים וטענות.
שנינו במשנה בפסחים את דין פסח שני, דף צב ע"ב, מי שהיה טמא או בדרך רחוקה ולא עשה את הראשון, יעשה את השני וכו'. ובדף צג ע"א, ת"ר, חייב כרת על הראשון וחייב כרת על השני דברי רבי. רבי נתן אומר, חייב כרת על הראשון ופטור על השני. רבי חנניא בן עקביא אומר אף על הראשון אינו חייב כרת אלא אם כן לא עשה את השני. ואזדו לטעמייהו, דתניא, גר שנתגייר בין שני פסחים וכן קטן שהגדיל בין שני פסחים חייב לעשות פסח שני, דברי רבי. רבי נתן אומר, כל שזקוק לראשון זקוק לשני, כל שאין זקוק לראשון אין זקוק לשני. במאי קמיפלגי, רבי סבר שני רגל בפני עצמו הוא, רבי נתן סבר שני תשלומין דראשון הוא, תקוני לראשון לא מתקין ליה. ורבי חנניא בן עקביא סבר שני תקנתא דראשון הוא. ע"ש.
הרי שלוש שיטות בעניין פסח שני, לרבי רגל בפני עצמו הוא, לרבי נתן תשלומין דראשון הוא ואינו מתקן אותו ולרבי חנניא בן עקביא פסח שני תקנתא דראשון הוא. בפשטות, לכל אחת מן השיטות ישנה הכרעה גם בנדון היותר כללי, האם פסח שני הוא דין במועד הפסח או שמועד בפני עצמו הוא. אם כרבי שסבר ששני רגל בפני עצמו הוא, הרי בהדיא נקט שפסח שני הוא מועד נפרד. ואם כרבי נתן או רבי חנניא שטענו כי פסח שני תשלומין לראשון או תקנתא דראשון, קרוב לודאי שההבנה בזה היא שפסח שני הוא פרט מדיני פסח ראשון, בין אם מדובר בפרט שבא להחלפה או לתקנה.
והנה, לדעת רבי נתן שפסח שני תשלומין לראשון אך אינו תקנה לו, אם לא קיים פסח ראשון, במזיד, אפילו אם חזר וקיים את השני, כיון שהשני אינו מתקן את הראשון, נותר חייב על הפסח הראשון שהזיד ולא קיימו. כך מבואר ברש"י ד"ה תשלומין. אולם מהרמב"ם בספר המצוות משמע שאם עשה פסח שני אינו חייב על ביטול פסח ראשון במזיד, ורק אם לא עשה פסח שני כלל, אפילו בשוגג, חייב על ביטול פסח ראשון במזיד.
ובדעת רש"י, לדעת רבי דפסח שני רגל בפני עצמו הוא, נחלקו האם גם כן מי שהזיד בראשון והקריב את השני חייב כרת עבור הפסח הראשון, כמו שכתב רש"י לדעת רבי נתן. הצל"ח למד כי חייב על הראשון, כמו לרבי נתן, שכן סו"ס פסח שני אינו מתקן את הראשון, אבל הרש"ש כתב שאפשר לחלק בין הדעות. לרבי נתן שפסח שני תשלומין דראשון הוא ואינו תקנתו, אם הזיד בראשון חייב אע"פ שהקריב את השני, אך לדעת רבי אפשר שפסח שני בא ומתקן את הראשון ופוטר אותו בכך מכרת.
ויש לתמוה בדבר. סברת הצל"ח פשוטה וברורה, בעוד, על פניו, דברי הרש"ש קשה להולמם. לדעת רבי פסח שני הרי הוא מועד נפרד ואינו שייך לחג הפסח, רעיונית, יותר ממה שחג הסוכות שייך אליו. אם כן, טוען הצל"ח ואומר, כיון שהזיד בחג אחד ומתחייב בכך כרת, אין במה שנהג כשורה בחג האחר שום מעלה כלפי החג הקודם להעלות או להוריד בו. בהתאם, חיוב הכרת של חג הפסח נותר על כנו, ואין בהנהגת האדם בשום חג אחר, פסח שני או סוכות, כדי לשנות בזה. לדעת הרש"ש, לעומת זאת, קיום פסח שני אפשר שיש בו תקנה כלפי הקלקול שנעשה בפסח ראשון. אכן אין לומר כן לדעת רבי נתן, שכן טען במפורש שפסח שני אינו תקנת הראשון, אך בדעת רבי שלא אמר זאת, רוצה הרש"ש לומר כך, אע"פ שלדעתו מדובר ברגל בפני עצמו.
ונראה לבאר בזה, שלשאלה האם פסח שני עומד כרגל בפני עצמו ישנם כמה רבדים. חג הפסח וחג הסוכות נובעים מחיובים שונים. המחייב של חג הסוכות אינו הדבר שמחייב את חג הפסח, ולהיפך. זהו עניין אחד. אמירה אחרת, הכוללת את העניין הראשון אך מרחיקה לכת הרבה יותר, היא לומר שישנם שני חיובים הזרים אחד לשני ולאחד אין שום השפעה מהותית כלפי האחר. למשל, לגבי חג הפסח וחג הסוכות האמירה הזו נראית תקיפה, כי לכאורה אין דין בחג זה המושפע מקיום או אי קיום של דין בחג האחר. ברם, קיימים עניינים שקל לראות כי למרות החיובים הנפרדים שלהם, בכל זאת ישנה תלות ישירה בדיניהם.
מילה שלא בזמנה, יש שכתבו שיש לה בחינה של תשלומים למילה של היום השמיני, וזאת אף אם התינוק לא נימול בשמיני מטעם של סכנה וכדו' שאז האב פטור למולו. הרי שאע"פ שמדובר בחיובים שונים, כי כך הסברא שחל בכל יום חיוב חדש למול את הבן שעדיין לא נימול, וכן משום שהרי ביום השמיני לא היה חיוב למול וביום אחר קיים חיוב כך שבהכרח מדובר במחוללי חיוב נפרדים, בכל זאת ישנה תלות ובפרט תלות מהותית מסוג תשלומים, כך שחיוב אחד בא כתשלום עבור חיוב אחר.
דוגמא נוספת לדבר, בחגיגה דף ט ע"א, שנחלקו ר' יוחנן ור' אושעיא לגבי מי שלא הביא חגיגה שיש לו תשלומין כל שבעה, דלר' יוחנן כולהו תשלומין דראשון הם, ומי שהיה חיגר בראשון ונתפשט ביום שני אין לו תשלומין כיון דלא חזי בראשון לא חזי בשני, ולר' אושעיא כולה הוי תשלומין זה לזה ואע"ג דלא חזי בראשון חזי בשני. ע"ש. והנה, בסברת ר' אושעיא כתב רש"י וז"ל, כולן תשלומין זה לזה, אין לך יום בהם שאין חובתו תלויה בו בעצמו למי שלא נראה בימים שלפניו, יום ראשון שהוא נראה להביא עיקר לדידיה, וימיו שלאחריו תשלומין לו. עכ"ל. הרי שכתב רש"י בפירוש ובחדא מחתא חיובים נפרדים, שאין לך יום בהם שאין חובתו תלויה בו בעצמו, ובחינה של תשלומים, שימים שלאחר הראשון תשלומים לו. אכן, אפשר דבהא גופא נחלקו ר' יוחנן ורבי אושעיא, האם נוכל להגדיר את שבעת הימים בעלי בחינת התשלומים כימים המחוייבים כל אחד בחיובו שלו, או שבהכרח כולם נובעים מחיוב אחד ודיניהם, כגון לגבי חיגר, נגזרים מהדין בו.
עכ"פ, אם כנים הדברים, לנדון האם פסח שני מועד בפני עצמו הוא ישנם כמה רבדים, כפי שנתבאר. האחד, האם יש לו מחייב נפרד, והשני, האם ההגדרות לגביו שקשורות לפסח ראשון הינן רק הגדרות טכניות או שמא שיש תלות מהותית בין המועדים, כגון תלות של תשלומים או של תקנה. וכמו כן, לתנאים שנחלקו בפסחים אין בהכרח צד ברור בנדון, כי אפשר שאף לרבי הסובר שפסח שני רגל בפני עצמו, בכל זאת ישנה תלות מהותית של תשלומים או תקנה בין המועדים, ואף לדעת רבי נתן ורבי חנניא שפסח שני תשלומים לראשון או תקנתו, בכל זאת שייך לדון האם המחייב של פסח ראשון ושני אחד הוא או שמא נפרד:
תגובות
הוסף רשומת תגובה