בחיוב התשובה

בחיוב התשובה

בניצבים (פרק ל פסוק א), והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה׳ אלוקיך שמה ושבת וכו׳ (פסוק יא) כי המצווה הזאת אשר אנוכי מצווך היום לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא וכו׳. ע״כ. הרי עניין התשובה ומצוותה נזכרים בכתוב.

ויש לדון במהות החיוב של התשובה. התשובה, הרי היא תיקון החטא, הדבר השלילי והמכוער. ניתן לומר, אם כן, שהחיוב לעשות תשובה נובע מהחיוב לתקן את הנזק שיצר החטא. החטא מהותו לפעול לכיוון השלילי, ואותה תוצאה שלילית מחייבת את האדם לחזור ולפעול לכיוון החיובי בתשובה. מאידך גיסא, אפשר שלאחר שעשה האדם חטא ונזק רוחני, שוב אין לו חיוב לעשות מעשה חיובי שמתייחס ישירות לכך. הדבר השלילי שנעשה כבר נעשה, בבחינת מעוות לא יוכל לתקון. התשובה היא חיוב נוסף, נפרד ומנותק לבצע פעולות שמרחיקות את האדם מהמקומות הרעים אליהם הגיע.

במילים אחרות, מצד אחד ייתכן שהתשובה היא חיוב שקשור במציאות ובחפצא של העבירה שנגרמו בעבר והם הם המחייבים ומחוייבים בתיקון. כל קלקול רוחני שנגרם מאיזה פגם מעבירה או אי קיום מצווה מתוך תרי״ג מצוות, הוא בפני עצמו מחייב את האדם לשוב ולתקנו. או שמא התשובה כבר אינה מתייחסת לאותה מציאות היסטורית אלא הינה חיוב נפרד על האדם, הגברא, עצמו להרים את עצמו מאותה דיוטא תחתונה אל דיוטא עליונה ממנה. לא תרי״ג חיובים נורמטיביים לכל מציאות של קלקול כי אם חיוב אחד בגדר מצווה לשוב בתשובה.

התורה מצווה על התשובה, ככתוב בפסוקים, וכך כתב גם הרמב״ן (פסוק יא), המצווה הזאת, על התשובה הנזכרת, כי והשבות ושבת מצווה שיצווה אותנו לעשות כן וכו׳, וזה טעם בפיך ובלבבך לעשותו שיתוודו את עוונם עוון אבותם בפיהם וכו׳. עכ״ד. הרי שהתשובה אינה דבר נורמטיבי הנגזר מאליו ממציאות החטא הדורשת ומחייבת תיקון, כי אם ציווי נפרד על האדם לבוא ולעשות פעולות של ווידוי וכו׳ ולחזור בתשובה שלמה, כצד האחרון.

אך הרמב״ם כתב בריש הלכות תשובה (פ״א ה״א), כל מצוות שבתורה, בין עשה בין לא תעשה, אם עבר אדם על אחת מהן בין בזדון בין בשגגה, כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני הקל ברוך הוא. עכ״ד. ונדקדק בלשונו, כשיעשה תשובה חייב להתוודות, ולא שחייב לעשות תשובה. אין חיוב לעשות תשובה, אלא רק מצווה שעניינה פרוצדורה שאם עושים תשובה אז חייבים להתוודות. והמנחת חינוך (מצווה שסד) מביא דוגמאות רבות לדבר, כמו גירושין, דאין המצווה כוללת חיוב לגרש, אלא רק שאם עושים גירושין אזי הם צריכים להיעשות באופן מסויים, וכן בטוען ונטען ובדיני טומאות ועוד.

ואף כי מצוות התשובה לרמב״ם כוללת פרודצדורה אך לא חיוב, פשוט כי ישנו חיוב לעשות תשובה, גם אם החיוב אינו מצווה, שהרי בהקדמה להלכות תשובה סתם הרמב״ם בפשטות הלשון, מצוות עשה אחת והוא שישוב החוטא מחטאו לפני ה׳ ויתוודה. ע״ש. אם כן, אף אם המצווה איננה לעשות תשובה אלא שאם עושים תשובה אז צריך להתוודות, בכל זאת הרמב״ם סבור כי יש חיוב לעשות תשובה. את החיוב הזה, שאינו נגזר ממצווה, ניתן להבין בפשטות לפי מה שנתבאר. עצם הקלקול, הנזק ומציאות החטא הם המחייבים לשוב, וכיוון שאדם שב, אומר הרמב״ם, מצוות התשובה מורה כי כשיעשה תשובה וישוב מחטאו חייב להתוודות לפני הקל ברוך הוא: