טובה או משפט, היה או לא היה
טובה או משפט, היה או לא היה
בכי תצא (פרק כא מפסוק יח), כי יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שומע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אותו ולא ישמע אליהם. ותפשו בו אביו ואמו והציאו אותו אל זקני עירו ואל שער מקומו. ואמרו אל זקני עירו בננו זה סורר ומורה איננו שומע בקולנו זולל וסובא וכו'. ע"כ.
ומדוע בן סורר נהרג, מביא רש"י את דברי חז"ל הידועים, ובן סורר ומורה נהרג על שם סופו, הגיעה תורה לסוף דעתו, סוף שמכלה ממון אביו ומבקש לימודו ואינו מוצא, ועומד בפרשת דרכים ומלסטם את הבריות, אמרה תורה ימות זכאי ואל ימות חייב. עכ"ד. ובפשטות הכוונה שזכות הוא לבן הסורר למות כעת, מפני שבלאו הכי ימות בעתיד כאשר ילסטם את הבריות ויהרוג אותם, וכאשר ימות באותה עת ימות חייב. אם כן, עדיף לו למות עתה זכאי מאשר שימות בעתיד חייב.
המשנה בסנהדרין (פרק שמיני, דף עא ע"א) אומרת בעניין בן סורר כך. היה אביו רוצה ואמו אינה רוצה, אביו אינו רוצה ואמו רוצה, אינו נעשה בן סורר ומורה עד שיהו שניהם רוצין. רבי יהודה אומר, אם לא היתה אמו ראויה לאביו אינו נעשה בן סורר ומורה. ע"כ. ואמרו בגמרא, מאי אינה ראויה וכו', רבי יהודה אומר אם לא היתה אמו שוה לאביו בקול ובמראה ובקומה אינו נעשה בן סורר ומורה. מאי טעמא, דאמר קרא איננו שמע בקלנו מדקול בעינן שוין מראה וקומה נמי בעינן שוין. כמאן אזלא הא דתניא בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב דרוש וקבל שכר, כמאן כרבי יהודה, איבעית אימא רבי שמעון היא, דתניא, אמר רבי שמעון, וכי מפני שאכל זה תרטימר בשר ושתה חצי לוג יין האיטלקי אביו ואמו מוציאין אותו לסקלו, אלא לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב דרוש וקבל שכר. אמר רבי יונתן, אני ראיתיו, וישבתי על קברו. ע"ש.
הרי שנחלקו התנאים במהות דין בן סורר. לרבי יהודה ורבי שמעון מדובר בעניין תיאורטי שלא היה ולא נברא, וכל קיומו וסיבת פרטיו ודקדוקי דיניו אינם אלא לדרוש ולקבל שכר. מנגד, רבי יונתן טוען שהדבר לא ייתכן ובאמת במציאות ישנם מקרים של בן סורר ומורא, עד כדי שראיתיו וישבתי על קברו, כדברי ר' יונתן.
ואף כי על פניו נראה שהמחלוקת נסובה בין שני צדדים, רבי יהודה ורבי שמעון לעומת רבי יונתן, ועניינה פרטים טכניים או מציאותיים, נדמה כי כל אחד מהתנאים נבדל ברובד מעט יותר עמוק במהות דין בן סורר, כך שגם רבי יהודה ורבי שמעון נבדלים האחד מהשני, כמו גם רבי יונתן. יתר על כן, כבר עמדו וזעקו המפרשים על כך שדברי רבי יונתן, ראיתיו וישבתי על קברו, אינם יכולים להתפרש כפשוטם כטענה מציאותית, כי היאך יכול רבי יונתן לשבת על מציבה לדעת הסוברים לעשות כן (רמ"א ביו"ד סי' שסד ס"א) ובפרט בהינתן שידוע שרבי יונתן כהן היה (בבא מציעא דף צ ע"ב).
בעיקר טעם דין בן סורר שנהרג על שם סופו שעומד בדרכים ומלסטם את הבריות ומגיע לידי רציחה ואמרה תורה שימות זכאי, פשטות הדברים שמדובר בזכות לבן הסורר, רוצה לומר, כל הטעם שמביאים ההורים את הבן הסורר לבית הדין ומבצעים בו על פי בית הדין את מה שמבצעים, הוא מפני שההורים ובית הדין רוצים בטובת הבן הסורר, וטובת הבן הסורר היא למות כעת כזכאי. אם כך הדבר, יש בדין בן סורר שיקול נורמטיבי, ישנה אמירה מה טוב עבור הבן הסורר ומה הכלים שיש בידי הורים ובית דין שרוצים בטובת הבן הסורר.
אכן, ניתן להבין את טעם דין בן סורר באופן נוסף. אמרו חז"ל כי בן סורר נהרג על שם סופו, שאמנם יעבור כברת דרך של זלילה, גניבה, ליסטות, אך ברור בבחינה ודאית שלבסוף יגיע לרציחה, ואם ברור שיגיע לידי רציחה, ייתכן שבהריגת הבן הסורר ישנו שיקול משפטי של התגמול שמקבל אדם עבור רציחה. עד שנתחדש דין בן סורר, היה ידוע כי רק אדם שנתפס בעוון רציחה הוא בבחינת ודאי רוצח שעונשו במיתה, ובא דין בן סורר וחידש שגם בן סורר שעדיין לא רצח נמצא באותה בחינה, כי המסלול שלו ודאי ועתידו ידוע. עתיד ידוע כמוהו כמו העבר. ומדוע אנו מעדיפים להעניש את הבן הסורר כעת, בשעה שהוא בבחינת עתיד לרצוח, ולא להמתין עם הדבר עד שירצח בפועל, אמרו חז"ל, משום שעדיף שימות זכאי ולא ימות חייב. אולי כוונתם בזה שעדיף לבן הסורר למות כעת זכאי, ואולי כוונתם בזה שעדיף לנרצחים שימות כעת זכאי, אך מכל מקום, כך או כך, יסוד הטעם הוא משפטי, שעונש מיתה ניתן גם על רוצח בעתיד ולא רק על רוצח בעבר, ולא איזה עניין לבוא לטובת אדם כזה או אחר.
וניחזי אנן. רבי שמעון בא ואומר כי לא ייתכן שיבואו אביו ואמו של הבן הסורר ויוציאו אותו לסוקלו, כנראה, בהנחה שההורים של הבן הסורר רוצים בטובתו שלו. אך לכאורה הדבר אינו מובן, הלא חז"ל גילו לנו את הטעם שבן סורר נהרג, משום שהדבר לטובתו שימות זכאי, וכי אין ההורים רוצים בטובת בנם המפורשת בחז"ל להביאו לבי"ד ולקיים בו את הדברים המפורשים בתורה. וכי אין הורים שיסכימו לכרות איבר בבנם, העולם הזה, על מנת להציל את כל הגוף, העולם הבא. ברם, נוכל ליישב זאת בנקל. רבי שמעון יסבור שהטעם שבן סורר נהרג הוא טעם משפטי ולא משום טובת הבן הסורר, ואם בטעם משפטי עסקינן, קרוב לודאי שהורים שאוהבים את בנם ינצלו כל אמתלא וטידצקא להבריחו מן המשפט, וזו טענת רבי שמעון.
בפשטות, רבי שמעון גם אינו מקבל את הדינים הטכניים שהציג רבי יהודה, שצריך שתהא האם שווה לאב בקול, במראה ובקומה, שכן אחרת יותר היה נראה שרבי שמעון היה צריך לטעון לבן סורר לא היה ולא נברא בגין אלו, ולא בגין אהבת ההורים את בנם. הגם שההסתברות שהורים יפגעו בבנם עד כדי סקילה, כאשר הדבר אינו לטובתו, נמוכה, אך בכל זאת ההסתברות שהפרטים הטכניים שהציג רבי יהודה יתקיימו נמוכה עוד יותר. אמנם, ייתכן גם לומר אחרת. ייתכן כי רבי שמעון מקבל את הפרטים שהוסיף רבי יהודה, אלא שמכיוון שסובר שהטעם לבן סורר הוא טעם משפטי ולא עבור טובת הבן, רצה רבי שמעון להדגיש את הדבר על ידי הצגת הטיעון שלא ייתכן שהורים יפגעו בבנם.
אם כן, רבי שמעון סובר שטעם דין בן סורר הוא משפטי, שממיתים על הרוצח בעתיד כפי שממיתים על הרוצח בעבר. כמו כן, ייתכן שרבי שמעון אינו מקבל את הפרטים הבלתי אפשריים שהעמיד רבי יהודה, שיהיו ההורים שווים בקול, במראה ובקומה, וייתכן שלא. באופן דומה, גם רבי יהודה יכול לסבור כרבי שמעון שיסוד טעם דין בן סורר הוא השיקול המשפטי, אולם, הוא יכול לסבור גם שהטעם הוא לטובת הבן. רבי יהודה הרי לא כתב במפורש את דעתו האם סביר שההורים יעמידו את בנם לפני בית הדין ויגרמו לו סקילה, אם כן, ייתכן שהשיקול משפטי כך שהדבר אינו סביר, אך כמו כן ייתכן שהשיקול הוא לפעול לטובת הבן כך שהדבר סביר בהחלט.
אמרו רבי יהודה ורבי שמעון פה אחד שבן סורר לא היה ולא עתיד להיות ולמה נכתב דרוש וקבל שכר. והנה, בין אם יסוד הטעם הוא משפטי ובין אם יסוד הטעם הוא נורמטיבי, כך או כך הטיעון שהדבר בא לשם דרשה וקבלת שכר בגינה נשמע סביר. אלא שאם השיקול הוא נורמטיבי, כלומר, מה טוב לעשות באיזשהו תרחיש כלפי אדם מסויים, כאשר האדם הוא הבן הסורר והנדון הוא מה יעשו ההורים ובית הדין ביחס אליו, נדמה כי האפשרויות לדרוש את הדין מצומצמות. מנגד, אם יסוד הטעם הוא משפטי, הלא דרכי המשפט נדרשות בפלפול וליבון רב ויש בהן הרבה מקום לדרוש ולקבל שכר.
אמר רבי יונתן, אני ראיתיו וישבתי על קברו, ובהכרח אין הכוונה כפשוטו, שראה וישב על קברו במציאות, כפי שנתבאר לעיל. נדמה שרבי יונתן טוען שבהכרח בן סורר אינו דין תיאורטי בבחינת דרוש וקבל שכר, אלא או היה או שעתיד להיות, וזאת על בסיס כמה טיעונים. ראשית, חולק רבי יהונתן על הדינים שהוסיף רבי יהודה שצריך שיהיו ההורים שווים בקול, במראה ובקומה, כך שמהבחינה הזו בן סורר ייתכן. שנית, חולק רבי יהונתן על הטענה של רבי שמעון שלא ייתכן שהורים יביאו את בנם לידי סקילה, וזאת, נראה לומר, מפני שאוחז שהטעם לדין בן סורר הוא הטעם הנורמטיבי, רוצה לומר, שהעמדת הבן בפני בי"ד וסקילתו הינן זכות וטובה לבן, ואילו הורים לא יפעלו לטובת בנם. ושלישית, רבי יהונתן בא ואומר שלא רק שאינו רואה מניעה להיתכנות בן סורר, אלא שבהכרח מדובר בדין פרקטי ולא בדין תיאורטי למטרת דרוש וקבל שכר. את הטיעון הזה ניתן לנמק בכך שלדעת רבי יהונתן יסוד הטעם של דין בן סורר הוא העניין הנורמטיבי, ועניין נורמטיבי, אוחז רבי יונתן, לא שייך בו לדרוש ולקבל שכר כמו ששייך בעניין משפטי שניתן לדוש בו הרבה, לדרוש ולפלפל:
תגובות
הוסף רשומת תגובה