ספירת העומר וגרימת הזמן
ספירת העומר וגרימת הזמן
באמור (פרק כג פסוקים טו טז), וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה, עד ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והקרבתם מנחה חדשה לה'. ע"כ. הרי מצוות ספירת העומר לספור החל ממחרת השבת, דהיינו יום טוב, ונצטוונו תמימות תהיינה, מלמד שמתחיל ומונה מבערב שאם לא כן אינן תמימות. כך ע"פ רש"י.
כתב הרמב"ם בפרק ז מהלכות תמידין ומוספין (הכ"ב), מצוות עשה לספור שבע שבתות תמימות מיום הבאת העומר שנאמר וספרתם לכם ממחרת השבת שבע שבתות וכו', ומתחילת היום מונין לפיכך מונה בלילה מליל ששה עשר בניסן. ובהלכה כד כתב, מצווה זו על כל איש מישראל ובכל מקום ובכל זמן, ונשים ועבדים פטורין ממנה. עכ"ד. אכן, מצוות ספירת העומר יש לה זמן מסויים, שבע שבתות מיום הבאת העומר, ועוד שזמנה בלילה. הוסיף וכתב הרמב"ם שנשים ועבדים פטורין ממנה, וביאר זאת הכסף משנה, משום שמדובר במצוות עשה שהזמן גרמא.
הגמרא בקידושין, דף לג ע"ב, דנה בזהות מצוות עשה שהזמן גרמן ובמקור הדין שנשים ועבדים פטורים מהן, והרמב"ן במקום, בין השיטין, מציין שספירת העומר הינה מצוות עשה שאין הזמן גרמא. והשאלה מאליה עולה, על שום ולמה החשיב הרמב"ן את ספירת העומר כמי שאין הזמן גרמא. הלא אין מצווה התלויה בזמן יותר מספירת העומר המתקיימת בלילות של ימים מסויימים בלבד בין פסח לעצרת וכל מהותה של המצווה הוא הספירה והמעקב אחרי מהלך הימים והזמן.
אם כן, כדי להבין את דעת הרמב"ן שאינו מגדיר את ספירת העומר כמצווה שהזמן גרמה, יש להתייחס לשני הזמנים אליה הספירה נקשרת, קיום הספירה דווקא בלילה והימשכות הספירה שבעה שבועות ממחרת השבת.
הנה, בפשטות יש לספור את ספירת העומר בלילה מפני שנאמר לגבי הספירה תמימות תהיינה, וכפי שלמדנו, תמימות פירושו שלימות ולשם שיהא היום שלם מתחיל ומונה מן הערב, כך אמרו חז"ל במנחות (דף סו ע"א). ואף בלילה עצמו יש עניין להקדים ולספור בתחילת הלילה כדי שהספירה תכלול את כל שעות היממה, ובמיוחד מקפידים בזה ביום הראשון כדי שתהא הספירה כוללת את כל השעות של שבעת השבועות, ומכל מקום אין זו חובה אלא רק עניין לכתחילה.
מי ששכח לספור בלילה, נחלקו הראשונים האם יכול להשלים את הספירה ביום ותלו זאת בזמן הכשר לקצירת העומר. במשנה במגילה (דף כ ע"ב) שנינו, כל הלילה כשר לקצירת העומר וכו', זה הכלל דבר שמצוותו ביום כשר כל היום, דבר שמצוותו בלילה כשר כל הלילה. ע"כ. הרי מבואר שקצירת העומר כשירה בכל הלילה אך לא ביום. וכן כתבו תוס' על אתר, אומר ר"ת שאם שכח לברך בלילה לא יברך ביום כמו שאומרת המשנה הסתומה, והמשיכו ואמרו שמשנה זו עדיפה על המשנה הסתומה במנחות (דף עא ע"א) האומרת נקצר ביום כשר. ועוד אמרו שנראה שאפילו למאן דאמר נקצר ביום כשר, לגבי ספירת העומר מודה שצריך לקיימה בלילה משום ששנה עליה הכתוב לעכב בלשון תמימות ואי אתה מוצא תמימות אלא כשאתה מונה בלילה.
אולם, הביאו התוס' את דברי הבה"ג שכתב שאם שכח לברך בלילה ימנה למחר בלא ברכה ואז יוכל להמשיך בשאר הלילות לספור בברכה, ורק אם שכח לילה ויום לא ימנה עוד בברכה. אם כן, לדעת בה"ג מתחשבים בדעה שאפשר לקצור את העומד בדיעבד ביום, ואכן גם אנו להלכה סופרים רק בלילה בברכה, אך במקרה של שכחה משלימים ביום בלא ברכה וממשיכים את הספירה בשאר הלילות בברכה. יעויין במשנה ברורה בסי' תפט סקל"ד.
וניחזי אנן. אם ספירת העומר כשירה גם ביום, בהנחה שדין ספירה כדין קצירה ולפי המשנה במנחות, אזי מובן היטב מדוע אין ספירת העומר מוגדרת כמצווה שהזמן גרמה לרמב"ן ביחס לעניין זה של יום ולילה. וגם לפי מה שכתבו תוס' בדעת ר"ת שאפילו לפי המשנה במנחות יש לומר שאי אפשר לספור ביום מצד שאין בזה קיום של תמימות, נדמה כי חסרון תמימות הוא חסרון חיצוני ולא דין השייך לזמן עצמו ומגדיר את ספירת העומר כמי שתלויה בזמן. הספירה עצמה יכולה הייתה להתקיים גם ביום מצד דיני הזמן, אלא שאז לא מתקיים עניין התמימות והספירה לא הייתה מועילה מצד זה. אם כן, למ"ד במנחות שבה"ג הולך בדרכו, ואף ר"ת לפי הצד השני שהעלו התוס', יכולה להתקיים דעת הרמב"ן. רק למ"ד שקצירת העומר אינה כשרה ביום וספירה כקצירה צ"ב.
ובאשר לתקופת הזמן בה מתקיימת הספירה, בין פסח לעצרת, העלו האחרונים כמה הסברים מדוע אין ספירת העומר מגודרת כמי שתלויה בזמן.
יש שכתבו כי מצוות הספירה איננה תלויה בזמן אלא בהבאת העומר, כדכתיב מיום הביאכם את עומר התנופה, ואע"פ שהעומר עצמו תלוי בזמן אין זה נגרר על הספירה כדי להגדיר אותה כמצוות עשה שהזמן גרמא. ויש לעיין לדרך זו מה דין ספירת העומר כאשר אין מביאים את העומר, כגון בזמן הזה, שלדרכם בדעת הרמב"ן לכאורה אין היא יכולה מן התורה, בניגוד לדעת כמה ראשונים.
כיוצא בזה נאמר בתשובה של רבינו משה חלאווה וז"ל, והרמב"ן ז"ל כתב דספירת העומר נשים חייבות בו, וכן עיקר, דלא ממעטינן אלא שהזמן גרמא, וספירת העומר אין גורם לו הזמן אלא המעשה דהיינו הקרבת העומר. ואע"פ שהעומר תלוי בזמן מ"מ המספר אינו תלוי אלא במעשה ההקרבה ולא הזמן גרמא. הא למה זה דומה, לנשים חייבות בברכת המזון, והרי שבת שהזמן גורם לאכילתו דאסור להתענות, וכיוון שהאכילה יש לה זמן הברכה עליה תיחשב תלויה בזמן ונמצאת אם כן בהמ"ז תלויה בזמן ואמאי נשים חייבות. עכ"ד. היינו שספירת העומר תלויה בהקרבת העומר והאחרונה היא התלויה בזמן, ומידי דהוה ברכת המזון בסעודת שבת שברכת המזון תלויה בסעודה והסעודה היא שתלויה בזמן השבת ומכל מקום אין אנו מגדירים את ברכת המזון כמי שהזמן גרמא. ונדמה כי ניתן לענות על השוואה זו תשובה, שכן ברכת המזון בעלמא אין הזמן מעלה ומוריד בדבר, אך בעיקר הדברים לגבי ספירת העומר ישנו מקום וישנה סברא.
בשו"ת אבני נזר (או"ח סי' שפד) כתב דאין הכי נמי, ספירת העומר תלויה בזמן של הפסח, שכן היא מתחילה ממחרת יו"ט, אלא שאם כן אין היא שונה משאר מצוות הפסח שעליהן גזרה התורה שכל שישנו בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה, ונשים בכלל. אך יש לעיין, כי משמע מלשון הרמב"ן שלא הגדיר את ספירת העומר כמ"ע שהזמן גרמא כלל, ולא שזו מ"ע שהזמן גרמא שנשים חייבות בה.
אופן נוסף אמרו האחרונים, וחילקו בין ספירת העומר לשאר מ"ע שהזמן גרמן חילוק חד ופשוט כאחד. הנה, מצוות עשה שהזמן גרמא היא מצווה השייכת ומסוגלת להתקיים בכל זמן ועת, והדבר היחיד המונע ממנה מלהתקיים בזמן אחר זו גזירת הכתוב שיש לקיים את המצווה בזמן אחד ולא בזמן שני. עונה להגדרה הזו מצוות סוכה, שאפשר לקיימה גם בניסן, אך בא הכתוב וגזר לקיימה באמצע תשרי. עונות להגדרה זו גם מצוות שופר ותפילין, אותן אפשר לקיים בכל שעה כדרכן ובא הכתוב והגבילן לשעתן. מצוות ספירת העומר, אומרים האחרונים, שונה מאלו. בספירת העומר אין אנו מקיימים ספירה השקופה לשעתה שיכולה הייתה להתקיים גם בחשוון או טבת. בספירת העומר אנו סופרים את הימים שבין פסח לעצרת, ואדרבה, הקשר ההדוק בין הספירה לזמן שלה, יותר מאשר הקשר בין סוכה לזמנה ובין שופר לזמנו, הוא הוא שמוציא את המצווה מכלל מצוות עשה שהזמן גרמה. לא גזה"כ מגבילה את ספירת העומר למחרת השבת אלא מהות הספירה עצמה שאנו סופרים את מחרת השבת והשבועות שלאחר מכן. קשר כי האי בין מצווה לבין זמנה אינו הקשר שמגדיר מצווה כמצוות עשה שהזמן גרמא, וכך סבר הרמב"ן שהוציא את ספירת העומר מכלל אלו:
תגובות
הוסף רשומת תגובה