באר מרים וענן אהרן
באר מרים וענן אהרן
בחוקת (פרק כ פסוקים א וב), ויבואו בני ישראל כל העדה מדבר צין בחודש הראשון וישב העם בקדש ותמו תשם מרים ותיקבר שם. ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן. ע"כ. ולא היה מים לעדה, אומר רש"י, מכאן שכל ארבעים שנה היה להם הבאר בזכות מרים. עכ"ל.
במסכת תענית, דף ט ע"א, אמרו חז"ל, רבי יוסי ברבי יהודה אומר שלשה פרנסים טובים עמדו לישראל, אלו הן משה ואהרן ומרים. ושלש מתנות טובות ניתנו על ידם ואלו הן, באר, וענן, ומן. באר בזכות מרים, עמוד ענן בזכות אהרן, מן בזכות משה. מתה מרים נסתלק הבאר, שנאמר ותמת שם מרים וכתיב בתריה ולא היה מים לעדה, וחזרה בזכות שניהן. מת אהרן נסתלקו ענני כבוד, שנאמר וישמע הכנעני מלך ערד מה שמועה שמע שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכסבור ניתנה לו רשות להלחם בישראל. והיינו דכתיב ויראו כל העדה כי גוע אהרן, אמר רבי אבהו אל תקרי ויראו אלא וייראו וכו'. חזרו שניהם בזכות משה. מת משה נסתלקו כולן. ע"כ. הרי בארה של מרים באה בזכות מרים, עד שנלקחה מרים לבית עולמה בשנת הארבעים לצאת בני ישראל ממצרים, ואז בזכות משה ואהרן חזרה הבאר. עמוד הענן בזכות אהרן, ומשנפטר אהרן נסתלק אך חזר בזכות משה. המן בזכות משה, ומשנסתלק הוא שוב הסתלקו כולם ולא חזרו עוד.
הגמרא בבבא מציעא בפרק השוכר את הפועלים (דף פו ע"ב) דנה בעניין מעשיו של אברהם, ומביאה את דברי רבי חמא ברבי חנינא, בשכר שלשה זכו לשלשה, בשכר חמאה וחלב זכו למן, בשכר והוא עמד עליהם זכו לעמוד הענן, בשכר יקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים. ע"כ. ושלוש קושיות בדבר. ראשית, מה הפשט בכך שבשכר מעשה של אברהם זכו בני בניו בדבר זכות שהם עצמם זיכו בה, המן שניתן בזכות משה, הענן שניתן בזכות אהרן ובארה של מרים שניתנה בזכות מרים. אם זכותם של שלושת הפרנסים זיכתה בשלושת אלו, מדוע הגמרא בב"מ מציגה זאת כשכר על מעשה של אברהם. כיצד בארה של מרים באה בזכותו של אברהם. שנית, מהי הסיבה לחילוק הלשוני בין הבאר שנתלתה במרים כאן, בסוגיות אחרות ובמדרשים כחול הים, ובין הענן שלא נזכר כעננו של אהרן או המן שלא נתכנה כמן של משה בשום מקום. ושלישית, בסוגיית תענית עצמה, אם הבאר ועמוד הענן חזרו לאחר שנסתלקו בזכות אהרן ומשה או משה לבדו, הלא כל שכן הוא שלא היו צריכים להסתלק מלכתחילה.
הרמב"ן בפרשת לך לך (פרק יב פ"ו) מעמיד יסוד בהבנת הפרשיות המאריכות בסיפורי האבות וא"ד, אומר לך כלל תבין אותו בכל הפרשיות הבאות בעניין אברהם יצחק ויעקב והוא עניין גדול, הזכירוהו רבותינו בדרך קצרה ואמרו (תנחומא ט) כל מה שאירע לאבות סימן לבנים, ולכן יאריכו הכתובים בסיפור המסעות וחפירת הבארות ושאר המקרים, ויחשוב החושב בהם כאילו הם דברים מיותרים אין בהם תועלת, וכולם באים ללמד על העתיד, כי כאשר יבוא המקרה לנביא משלושת האבות יתבונן ממנו הדבר הנגזר לבוא לזרעו. עכ"ד. ונראה פירוש דבריו כי מעשה האבות יוצר רושם, חריץ, סימן שבעתיד יוצקים בו הבנים את מעשיהם, הולכים בזה התלם ואף מרחיבים ומעמיקים את הסימן. כיוצא בזה, אברהם חרץ את החריץ למן, לענן ולבאר כאשר התעסק בחמאה, חלב, מים, והוא עמד עליהם וכו', ובאו משה אהרן ומרים והוסיפו רושם באותו פתח והביאו את שלושת הכוחות האלה לידי מימוש בהילוך עמ"י במדבר. מעשיו של אברהם סימנו את שלוש מתנות שהגיעו על ידי בניו.
דרכה הייחודית של מרים היא דבקות באופן של שירה, ככתוב לאחר קריעת ים סוף (פרשת בשלח פרק טו פ"כ) ותיקח מרים הנביאה אחות אהרן את התוף בידה ותצאנה כל הנשים אחריה בתופים ובמחולות. ופן ייחודי זה של התעלות ודבקות בדרך של שירה נצוק ונתבע בפעולתה של הבאר, ככתוב (חוקת פרק כא פי"ז) אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה. ובתוספתא (סוכה פ"ג הי"א) תיארו את מעשה הבאר וז"ל, וכך הייתה הבאר שהיתה עם ישראל במדבר דומה לסלע מלא כברה מפכפכת ועולה כמפי הפך הזה עולה עמהן להרים ויורדת עמהן לגאיות וכו', נשיאי ישראל באין וסובבין אותה במקלותיהן ואומרים עליה את השירה עלי באר ענו לה עלי באר ענו לה והן מבעבעין ועולין כעמוד למעלה וכל אחד ואחד מושך במקלו איש לשבטו ואיש למשפחתו שנאמר באר חפרוה שרים וגו'. עכ"ל. הרי שירה, התוועדות והתרוממות סביב בארה של מרים. ושמא יש לבאר אף תכונה של ליווי לעם, מעין מה שעשתה מרים למשה (פרשת שמות פ"ב פ"ד) ותתצב אחותו מרחקו לדעה מה יעשה לו, דהיינו ג"כ עניין של דבקות והיצמדות.
על אהרן סיפרו באבות דרבי נתן (פרק יב פ"ג) כך וא"ד, שני בני אדם שעשו מריבה זה עם זה, הלך אהרן וישב אצל אחד מהם, אמר לו בני ראה חברך מה הוא אומר מטרף את ליבו וקורע את בגדיו, אומר אוי לי היאך אשא את עיני ואראה את חברי, בושתי הימנו שאני הוא שסרחתי עליו. הוא יושב אצלו עד שמחסיר קנאה מליבו. והולך אהרן ויושב אצל האחר ואומר לו בני ראה חברך מהו אומר וכו'. הוא יושב אצלו עד שמסיר קנאה מלבו, וכשנפגשו זה בזה גפפו ונשקו זה לזה. עכ"ד. אהרן אוהב שלום ורודף שלום, יוצר מציאות של היעדר שנאה ואיבה בין איש לרעהו ומשניטלת האיבה שורר השלום. כך גם עניינם של ענני הכבוד, סיכוך על אנשי השלום מבית ושימת חוצץ ביניהם לבין אנשי המדון והאויבים מחוץ. ומשהלך אהרן לבית עולמו, מיד (פרק כא פ"א) וישמע הכנעני מלך ערד יושב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי, היינו עמלק ששמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד. הרי ההגנה של העננים מממשת את עניינו של אהרן בשלום, אך לא נתכנו ענני אהרן כפי שנקראה הבאר בארה של מרים משום שאינם פועלים פעולה חיובית כמו אהרן, בשונה מהבאר שמשפעת דבקות לפי דרכה של מרים, אלא רק עצם מציאותם מונעת התגרות ואיבה כפי המציאות שפעל עבורה אהרן. אותה תוצאה מבלי עשייה שתיצור אותה.
משה רבינו עליו השלום קיבל מאת הי"ת את התורה ומסרה לעם ישראל, לימד לעם את פרטיה, דקדוקיה ואורחותיה. כמו כן, משה הוא אמצעי הקשר העיקרי בין העם לבוראו, ובכלל זה התלונות כגון (פרשת בשלח פרק טז פ"ב) וילונו כל עדת בני ישראל על משה ועל אהרן במדבר וכו' ותשובת הקב"ה (פסוק ד) ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וכו', ובהיות כן ראוי שכל עניין המן יתלה בו. באמת, משה מוסר לעם את דברי ה' בעניין המן והלכותיו (שם מפסוק טו), ויאמר משה אליהם הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה וכו', ליקטו ממנו איש לפי אוכלו עומר לגולגולת מספר נפשותיכם וכו', ראו כי ה' נתן לכם השבת על כן הוא נותן לכם ביום השישי לחם יומיים וכו'. הואיל וכך, ראוי לומר שהמן ניתן בזכות משה, כי העברת התלונה של בני ישראל, דיבור התשובה אל העם והצגת כל הפרטים הנוגעים לה, אלו מעשים העולים בקנה אחד עם הנהגתו של משה לכל רוחבה. אכן, גם לאהרן הייתה מעין הנהגה כללית זו. העם המתלוננים באו בתלונה גם אליו כאן ובעוד מקומות, פעמים שדיבר ה' אף אליו, ופעמים שמשה שיתף אותו בפעולתו כגון (פסוק ט) ויאמר משה אל אהרן אמור אל כל עדת בני ישראת קירבו לפני ה' וכו', או (פסוק לג) ויאמר משה אל אהרן קח צנצנת אחת ותן שמה מלא העומר מן וכו', וכן במקומות נוספים.
ומפני שלמשה ואף לאהרן הייתה תכונת הנהגה כללית על כל ענייני העם וצרכיו, למעשה כל שלוש המתנות, הבאר, הענן והמן יכולות היו לבוא מחמתם ולהיקרא בזכותם, ולא רק המן. ובאמת כאשר נפטרה מרים והסתלקו היא והבאר, חזרה הבאר על ידי משה ואהרן. וכאשר הסתלק אהרן ונסתלקו עימו ענני הכבוד, חזרו העננים על ידי משה. ומכל מקום שונה זכות זו מן הזכות של מרים ומן הזכות הבסיסית של אהרן שבגינה נתלה בו עמוד הענן. ותיקח מרים את התוף בידה זו דרך החיים של מרים וכוחות נפשה שניחנו גם בבארה של מרים, ומשניטלה נפשה של מרים ניטלו כוחות אלה שהבאר שאבה מהם, נסתלקה הבאר וחזרה אחרת, שונה באופן מהותי. הבאר שחזרה אין לה עניין בשירה, דבקות ובהתוועדות, אלא רק במילוי הצורך הטכני של סיפוק המים. צורך יבש שבא על ידי דרך ההנהגה הכללית של משה ואהרן שדאגו גם לכל צרכיהם הטכניים של העם. באופן דומה, דרכו של אהרן להשכין שלום ולהסיר את מונעי השלום, ומשניטלה נפשו ניטלה תכלית מהותית זו שאותה השיגו בהימצאותם ענני הכבוד, ומשניטלה המהות נעשה הענן כצל עובר וכענן כלה שאין לו מהות. רק לאחר מכן חזר הענן על ידי משה למלא את הצורך הטכני של העם להיות שמור מאויביו, לא שלום כמהות אלא שלום כנוחות. ומשנסתלק משה גם העניין הטכני של אספקת המן הופסק, וכיוון ששתי דמויות ההנהגה הכללית אינן, נסתלקו שלוש המתנות ולא שבו עוד:
תגובות
הוסף רשומת תגובה