כל מ׳ שנה בזכות מרים
כל מ׳ שנה בזכות מרים
בחוקת (פרק כ פסוק ב), ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן. ע"כ. ופרש״י, מכאן שכל מ׳ שנה היה להם הבאר בזכות מרים. עכ״ל. וצ״ב מה ההדגשה ברש״י שהבאר הייתה כל מ׳ השנים. הרי לא מסתבר לומר שהבאר הייתה רק מקצת הזמן, ודי היה לרש״י לומר מכאן שהיה להם הבאר בזכות מרים ותו לא.
בפרק השוכר את הפועלים (בבא מציעא דף פו ע״ב) נאמר, אמר ר׳ חמא בר׳ חנינא וכן תנא דבי רבי ישמעאל, בשכר שלושה זכו לשלושה, בשכר חמאה וחלב זכו למן, בשכר והוא עומד עליהם זכו לעמוד הענן, בשכר יוקח נא מעט מים זכו לבארה של מרים. ע״ש.
והקשה המהרש״א, יש לדקדק, דפרק קמא דתענית (דף ט ע״א) אמרו המן בזכות משה והבאר בזכות מרים והענן בזכות אהרן, ומהך דהכא גופא קשה, דמאי קרא לה בארה של מרים. עכ״ל. כלומר, מהגמרא בבבא מציעא משמע שישראל זכו למן, לענן ולבאר בזכות הדברים שהגיש אברהם למלאכים, בעוד בגמרא בתענית נאמר שהזכות הייתה של משה, אהרן ומרים. יתר על כן, גם אם נאמר שנחלקו האמוראים בגמרות בב״מ ובתענית, הרי הגמ׳ בב״מ עצמה שאומרת שבזכות אברהם זכו לבארה של מרים קשה מיניה וביה. אין טעם לקרוא לבאר ע״ש מרים אלא משום שהייתה לישראל בזכות מרים, ואם כן לכאורה אינה בזכותו של אברהם.
עונה המהרש״א, ויש לומר, דבזכות אברהם לא היו זוכין בהן אלא לפי שעה, אבל בזכות משה ואהרן ומרים היו נמשכים המן והענן והבאר כך זמן רב מ׳ שנה, ולכן כשמת אהרן נסתלק הענן וכשמתה מרים נסתלק הבאר וכשמת משה נסתלק המן. עכ״ד.
ונראה שאין הכוונה בהכרח שזכותו של אברהם הייתה פחותה מזכותם של משה, מרים ואהרן. ראשית, זכותו פעלה שלושה דברים, בעוד זכותם פעלה, לכל אחד, דבר אחד. בנוסף, לפי הסבר זה, אברהם יצר את הראשית והגרעין של המן, הבאר והענן, ומשה, מרים ואהרן לא פעלו אלא להמשכת הדברים. אם כן, אף שסו״ס הדברים נמשכו ארבעים שנה בזכות משה, מרים ואהרן, אין זה אלא בבחינת ננסים על כתפי ענקים, או יותר נכון, ענקים על כתפי ענקים.
על כל פנים, באותה מידה שהסוגיות מתיישבות ע״י ההסבר שזכותו של אברהם פעלה לשעה וזכותם של משה, מרים ואהרן פעלה להמשך ארבעים השנה, ניתן היה ליישב את הסוגיות להיפך. הסוגיא בתענית שמציינת את זכותם של משה, אהרן ומרים מתייחסת לקיום הדברים לשעה אחת, והסוגיא בב״מ שמציינת את זכותו של אברהם מתייחסת להמשכת הדברים ארבעים שנה. כך לכאורה היה אפשר לומר.
אלא, זהו שהדגיש רש״י שמכך שהפסיקו המים במיתת מרים לומדים שכל מ׳ שנה הבאר הייתה הבאר בזכותה, כלומר, כמו ההסבר שנקט המהרש״א ולא כמו ההסבר ההפוך שהיה אפשר לומר כדי ליישב את סתירת דברי חז״ל. ואכן, ההכרח היחיד לומר שהזכות למ׳ השנים הייתה בגלל מרים ולא בגלל אברהם, היא משום שבשעה שמתה מרים בסוף מ׳ השנים נפסקו המים, ואם הדבר היה בזכות אברהם היו המים צריכים להמשיך. כ״כ הזרע שמשון:
יפה!
השבמחק