מנעך ה' מכבוד

מנעך ה' מכבוד

בבלק (פרק כד מפסוק יא), ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד. ויאמר בלעם אל בלק הלא גם אל מלאכיך אשר שלחת אלי דיברתי לאמר. אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' לעשות טובה או רעה מליבי אשר ידבר ה' אותו אדבר. ע"כ. לאחר שלושה כישלונות של בלעם לקלל את ישראל בלק גוער בו ומציין את הכבוד הנמנע ממנו, ונכנס לדין ודברים עם בלעם תוך אזכור חילופי הדברים המקוריים, כביכול נוסח ההסכם ביניהם. וצריך להבין מה לכבוד ולחוזה משפטי. עוד יש ליתן את הדעת על יראת השמים הלא אופיינית של בלק, מנעך ה' מכבוד. מדוע חש להזכיר שם שמים ולתלות בו את אותה מניעה.

על דברי בלק בן ציפור שהעבירו השרים הנכבדים (פרק כב פסוק יז) כי כבד אכבדך מאוד וכל אשר תאמר אלי אעשה ולכה נא קבה לי את העם הזה, ויען בלעם ויאמר אל עבדי בלק (בפסוק יח) אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבור את פי ה' אלוקי לעשות קטנה או גדולה. על פניו מדובר בשיג ושיח שעוסק בכבוד בעלמא, האשמות מחד ותירוצים מאידך, אך הרי כבר פירש רש"י את הצעת בלק (פכ"ב פי"ז) כי כבד אכבדך מאוד, יותר ממה שהיית נוטל לשעבר אני נותן לך, דהיינו כסף, והמפרשים פירשו מאוד כממון כדכתיב בכל מאודך, ובלעם עצמו (שם בפי"ח) אמר אם יתן לי בלק מלוא ביתו כסף וזהב ופרש"י על אתר, למדנו שנפשו רחבה ומחמד ממון אחרים, אמר ראוי לו ליתן לי כל כסף וזהב שלו וכו'. בלק הציע ממון רב מחד ובלעם הרגיש שמגיע לו כל כספו של בלק מאידך. מצא בעל החריץ את בעל התל (מגילה דף יד ע"א). אם כל מעיינם של שני אלו הוא הכסף, וזו עיקר משמעות הכבוד שהציע בלק, טבע הדברים שהאשמות והתירוצים שלאחר הכישלון לקלל לא יהיו נסובים אלא לגבי שאלת התשלום לבלעם. בלק טוען, מנעך ה' מתשלום, הפסדת את שכר עבודתך, ובלעם טוען הרי כשהסכמתי לבוא עם עבדיך אמרתי מלכתחילה שלא אוכל לעבור את פי ה' ואשר ידבר ה' אותו אדבר, והלכך מגיע לי שכרי בשלמותו.

פרטים רבים בהתנהלותו של בלעם מעלים תמיהה וטעונים הבהרה. ראשית, חילוק הדברים בין הסירוב לבוא עם עבדי בלק בפנייה הראשונה, שהשתנה רק למחרת הפנייה השנייה. ככל הנראה ההסכמה לא נבעה מריבוי הממון, שכן לא קיבל בתחילה את הפנייה השנייה אף שהכבוד והשכר המרובים כבר היו פת בסלו. למעשה, יש להבין את השינוי בדברי ה' אל בלעם, לא תלך עמהם לא תאור את העם (פי"ב) לעומת ויאמר לו אם לקרוא לך באו האנשים קום לך איתם ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה (פ"כ). והיא גופא צ"ב, מה פשר האריכות בדברי הקב"ה אם לקרוא לך באו האנשים, והא פשיטא שלקרוא לו באו. הדבר אינו נסתר ח"ו מעיני ה', ואף בשר ודם יכול להסיק בקלות שלקרוא לו באו האנשים. ונראה כי ביאור העניין הוא שאדרבה, כל השיקול של בלעם מלכתחילה אם לעשות או לחדול הוא הממון, התשלום, ושיקול זה שזור בכל מעשיו כחוט השני. בפנייה הראשונה המלאכה המתבקשת מבלעם היא תאור את העם, תהפוך את העם לארור ופגוע, ועל כך ה' משיב לא תאור. בלעם שאנוס מלבצע את עבודתו ולקלל את העם, לא מסכים לבוא עם המלאכים מפני שלא יקבל שכר על עבודתו שנאנס שלא לבצע. ומפני מה לבסוף בא עם השליחים, זאת משום שמציג לו ה' פתח ליטול שכר. אם לקרוא לך באו האנשים קום לך איתם, כי אם העבודה בגינה אתה נשכר היא ההליכה וההשתדלות עבור הקללה, תוכל ליטול עליה שכר גם אם תהיה מוכרח לומר את הדבר אשר אדבר אליך.

איתא בטור בחו"מ סי' שלד ע"פ סוגיית בבא מציעא (דף עז ע"א) וז"ל, השוכר הפועל להשקות שדהו מן הנהר ופסק הנהר, אם אין דרך הנהר לפסוק או אפילו שדרכו לפסוק והפועל יודע דרך הנהר פסידא דפועל ואין בעל הבית נותן לו כלום אף על גב שגם בעל הבית יודע דרך הנהר, אבל אם אין הפועל יודע דרך הנהר והבע"ה יודע נותן לו שכרו כפועל בטל, דלעולם לא יתחייב בע"ה אלא א"כ היה יודע והפועל לא ידע אבל אם שניהם יודעין או שניהן אינן יודעין הפועל מפסיד שהמוציא מחבירו עליו הראיה וידו על התחתונה. עכ"ל. הרי שוכר שנאנס ולא קיים את עבודתו מפסיד שכרו אא"כ בעל הבית ידע והוא לא ידע. כאשר שניהם שווים בידיעתם לחיוב או לשלילה, אמנם שקולים הם, אך אין מוציאים מידי בעל הבית ליתן שכר לפועל. מנגד, כתב הטור בסי' שלה, השוכר הפועל להביא לו שליחות ממקום למקום והלך ולא מצא נותן לו שכרו משלם. עכ"ל. ולכאורה סתירה מפורשת היא, הפועל של סי' שלד נאנס בקיום מלאכתו ומפסיד בעוד הפועל של סי' שלה נאנס ומרוויח. אבל התשובה היא, אומר המגיד משנה ומביאו הרמ"א (שם בסעיף ב), דהרי כבר עשה שליח שליחותו. המלאכה של השליח היא ללכת, ואת זה מקיים השליח בסי' שלה ללא כל הפרעה.

והדברים נפלאים. בלעם נתלה באמתלא זו שתכלית המלאכה אליה נשכר אינה הקללה כי אם ההליכה וההשתדלות, על מנת לדרוש את שכרו מבלק. בלעם אף מציין (בפי"ג) ושותל מילים שלא נזכרו בדין ודברים המקורי עם שרי בלק, אשר ידבר ה' אותו אדבר, כביכול נשלח לדבר את אשר ה' ישים בפיו, תהיינה המילים אשר תהיינה, ועל כך מגיע לו תשלום. כך בלעם, בהתאם למאמציו הראשונים ולנפשו הרחבה, יוצא מגדרו על מנת להשיג את שכרו. אמנם, לא נזכר שבלק השיב על כך לחיוב. בלק יכול להיאחז בטענה שבלעם נשלח להפוך את עמ"י למקולל, ואף כי הודיע והתריע שלא יוכל לעבור את פי ה' וצפוי להיאנס ולא לקלל, אין זה אלא אונס שבעל הבית והפועל יודעים ממנו והדין הוא שאין מוציאים את השכר מידי בעל הבית. תשובה נוספת יש לבלק על בלעם, ע"פ מש"כ הסמ"ע (שם בסק"ט) על דברי המרדכי שהביא הרמ"א, שאפילו שליח שהיה נושא איגרת שבא לעשות שליחותו וחזר בעקבות תגר, דהיינו אונס של אויבים ובעלי מלחמות, לא יטול שכר ואפילו שכר מחצית הדרך. וטעמו, חידד בנתיבות המשפט (סק"ג), משום שהאונס הוא אונסא דשליח, לא אונס בעל הבית ולא אונס המלאכה עצמה כגון הנהר שפסק. רק לשליח יש מניעה כיוון שפגש בתגר בדרך, אבל שליחים אחרים נעדרי המניעה המסוימת הזו. הלכך נדמה שבלק יכול לטעון לבלעם, המניעה שאנו חוזים בה שהקללות נהפכות לברכות אינה אלא מניעה שלך בפיך שלך. העובדה שבלעם מחויב לדבר את אשר ה' ישים בפיו, כפי שמדגיש בלעם עצמו באותו מעמד, אינה אלא אונסא דשליח שדינו הוא פסידא לפועל.

והנה שב בלעם ושוקד לקבל את שכרו. בלק טען באוזניו שתי טענות, האחת שמלאכת בלעם היא עצם הפגיעה בעמ"י ח"ו, מלאכה אותה נכשל לבצע, וטענה נוספת שגם אם נשכר על ההליכה וההשתדלות, אותה הליכה פגעה באונסא דשליח ולכך אין לשלם בגינה. כעת בא בלעם ומשיא עצה לבלק, בפסוק יד, ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך וכו'. בלעם יועץ עצה שיש בה שביב תקווה לקבל כספו וזהבו, אך לא בוודאות, ולכן ממשיך אחריה בלעם והולך לעמו. ומה היא אותה עצה, מביא רש"י, אלוקיהם של אלו שונא זימה הוא וכו', דהיינו החטא עם בנות מואב שנפלו בעקבותיו במגיפה ארבעה ועשרים אלף. ובפרשת מטות (פרק לא פסוק ח) נזכר שהרגו בני ישראל את מלכי מדיין ואת בלעם בן בעור, ומה עשה שם בלעם, אומר רש"י, שהלך ליטול שכר עשרים וארבעה אלף שהפיל מישראל בעצתו. כלומר, שוב בלעם לא זנח את קבלת השכר, ועכ"פ לא שילמו לו עד עתה. אפילו לאחר שנפלו מישראל עשרים וארבעה אלף, הזכאות של בלעם לתשלום אינה נהירה ובהירה. אמנם הצליח אותו רשע לפגוע בעמ"י ומגיע לו שכר אם לכך נשכר, אבל אם לא נשכר בלעם אלא על ההליכה והדיבור, וביחס לאלו הרי אירע אונסא דשליח, אכתי יכולים לטעון בלק ומלכי מדיין ע"פ דברי הסמ"ע, הנה מנעך ה' מכבוד, ה' הביא מניעה התלויה בך וההפסד כולו שלך: