עניין ומניין
עניין ומניין
בשלח (פרק יד פסוק כז), עד מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את תלונות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי. ע"כ. לעדה הרעה, אומר רש"י, אלו המרגלים, מכאן לעדה שהיא עשרה. עכ"ל. ואמרו במסכת מגילה (דף כג ע"ב), כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה, מאי משמע דתני רבי חייא אתיא תוך תוך, כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה, ואתיא עדה עדה, דכתיב התם עד מתי לעדה הרעה הזאת, מה להלן עשרה אף כאן עשרה. ע"ש.
הרי כל דבר שבקדושה אינו בפחות מעשרה, דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל, ולומדים בגזירה שווה תוך תוך ממעשה קורח ועדתו שנאמר בו הבדלו מתוך העדה, ומוסיפים ולומדים בגזירה שווה עדה עדה מעדת המרגלים הרעה שמדובר בעשרה, שהרי היו שנים עשר מרגלים ויצאו יהושע וכלב מכלל העדה הרעה לפי שלא היו באותה עצה. כך בפשטות, לומדים ממרגלים לקורח בלימוד עדה עדה, ומקורח לכל דבר שבקדושה בלימוד תוך תוך. ויש לתמוה, ראשית, הלא עדת קורח כללה במציאות חמישים ומאתיים אנשים מבני ישראל, וכיצד מוציאה הגזירה שווה מידי מציאות המאתיים וחמישים לקבוע שעדת קורח היא מניין. עוד יש ליתן את הדעת על כך שהיסוד והשורש למניין עבור כל דבר שבקדושה הם שני מקורות אלה הרחוקים מן הקודש עד למאוד, מעשה קורח ומעשה המרגלים. מה העניין ללמוד דווקא מאלו, והיא מן הנמנעות. ויש שכתבו דאין הכי נמי, מכאן נבוא ונלמד על קורח והמרגלים שרק בגין רום מעלתם נחשב להם לחטא, ולמעשה כל פעולתם הייתה במחוזות הקדושה, ואכמ"ל. ואם תאמר שהערה ברותא היא, שהרי מדובר בלימוד פורמליסטי גרידא, רש"י בפרשת שלח (שם) כתב וסתם שהעדה הרעה אלו המרגלים ומכאן לעדה שהיא עשרה. כך לשונו, מבלי להזכיר את הלימוד עדה עדה ותוך תוך. רוצה לומר, הלימוד שעדה היא מניין עומד בפני עצמו בפרשת המרגלים ואף בקורח, ואין זה רק דמיון לשוני פורמלי לעניין אחר שרק בו שייך המושג מניין.
וגופא במניין, יש להבין מה העניין. בפשטות, כפי שיש למצוות פרטי הלכות ותנאים, כך כל דבר שבקדושה מותנה במציאות של עשרה פרטים נוכחים מישראל, וטעמא דעניינא מפני הכבוד שבדבר וכדו'. וכאשר נוכחים יותר מעשרה, הרי בכלל מאתיים מנה, אבל קצת קשה שלשון הגמרא היא כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה, דהיינו שגם יותר מעשרה הם מניין, כולם מנויים על המניין, ולא רק עשרה מתוכם. והרי כמה הלכות הנוגעות למניין, בשו"ע סי' נה, בסעיף ב, אם התחיל לומר קדיש או קדושה בעשרה ויצאו מקצתן גומרים אותו הקדיש וכו' והוא שנשתיירו רובן, הגה, ומכל מקום עבירה היא לצאת ועליהם נאמר ועוזבי ה' יכלו, אבל אם נשארו מותר לצאת. ובסעיף ד, יש מתירין לומר דבר שבקדושה בתשעה וצירוף קטן שהוא יותר מבן שש ויודע למי מתפללין וכו' על ידי חומש שבידו וכו'. ובסעיף ו, ישן וכו' מצטרף עמהם. ע"ש. ובמסכת ברכות (דף מז ע"ב) אמר רב הונא תשעה וארון מצטרפין ועע"ש הצעות לצירופים שונים. וכל הלכות אלו מרפסין איגרי. אם מניין הם עשרה יהודים כשרים שעומדים במקום אחד, הרי כל אחד ואחד מהם צריך לעמוד באותן אמות מידה ובאופן בלתי תלוי. אם קטן וחומש בידו כשר, גם עשרה קטנים מחזיקים עשרה חומשים צריכים להיות כשרים ולהפך. אם מניין הוא עשרה יהודים, מדוע יכולים חלקם לצאת, והרי אז לא יהיו כאן עשרה, ואם יכולים לצאת, מדוע שלא רובם או אפילו כולם, אולי למעט אחד, יוכלו לצאת.
התשובה לכל אלו היא שעשרה יהודים יוצרים בריאה חדשה, ישות ציבורית של עדה, וכל דבר שבקדושה אינו נאמר אלא באמצעות ישות זו. יש דברים שמתקיימים בזכרים ולא בנקבות, יש דברים שמתקיימים בכהן ולא בישראל, ובאותה מידה ישנם הדברים המתקיימים רק בעדת ישראל. ומהי עדה, עשרה או יותר שמתקהלים בוראים עדה, ומאחר שבוראים את העדה, כולם בעדה, בין אם הם עשרה מרגלים ובין אם הם מאתיים וחמישים אנשים מישראל. ולפי שהעשרה יוצרים יחדיו את העדה, יש מקום לבחון אפשרויות שונות ליצירת העדה, כך שיש תלות בין עשרת הבוראים ואינם צריכים לעמוד באותן אמות מידה. כך ייתכן לבחון עדה שיש בה קטן עם חומש, או אפילו ארון או ישן, וכך ייתכן שתשעה ג"כ יחוללו עדה באופן עמידה מסויים שנותן להם כוח יתר לדבר. וכאשר חלק ממחוללי העדה יוצאים קובעת ההלכה כמה יכולים לצאת מבלי שתתפוגג העדה, משל הייתה ילד שיכול להתקיים באופן מסויים מבלי כ"א מהוריו, ואומרים חז"ל שדווקא יצאו מקצתן, ובכל אופן מדובר בעבירה ועליהם נאמר ועוזבי ה' יכלו. ולכאורה אפילו אם נשארו עשרה יש עניין שלא לצאת, שלא כפי שהביא הרמ"א, שהרי גם בזה גרעון מה בעדה שחוללו כל אחד מן הנוכחים, ומיהו ילע"ב שהרי ניתן לחולל את העדה שוב בידי הנשארים ואכמ"ל.
על כל פנים, העדה הרעה הזאת, עדת המרגלים, הינה ישות של עדה שבראו עשרת המרגלים, וכמותה עדת קורח נוצרה על ידי לא פחות ממאתיים וחמישים איש. ואתיא תוך תוך, שכפי שקורח והמרגלים יצרו מציאות של עדה, על פי אותו העיקרון ולתכלית הפוכה, גם כל דבר שבקדושה לא יהא בפחות מעשרה, שיעמדו עשרה או יותר, יתקהלו ויבראו עדה, כי כל העדה כולם קדושים ובתוכם ה', אך בניגוד לקורח, המרגלים ועדתם, יהיה זה המניין לעניין:
תגובות
הוסף רשומת תגובה