שני תלמידי חכמים
שני תלמידי חכמים
בשבת (דף סג ע"א), אמר רבי ירמיה אמר רבי אלעזר שני תלמידי חכמים המחדדין זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא מצליח להם, שנאמר (תהילים פמ"ה פ"ה) והדרך צלח, אל תקרי והדרך אלא וחדדך וכו'. אמר רבי ירמיה אמר רבי שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים הנוחין זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא מקשיב להן, שנאמר (מלאכי פ"ג פט"ז) אז נדברו יראי ה' וגו' אין דיבור אלא נחת, שנאמר ידבר עמים תחתינו וכו'. אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא שומע לקולן, שנאמר (שיר השירים פ"ח פי"ג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, ואם אין עושין כן גורמין לשכינה שמסתלקת מישראל, שנאמר ברח דודי ודמה וגו'. אמר רבי אבא אמר רבי שמעון בן לקיש שני תלמידי חכמים המדגילים זה לזה בהלכה הקדוש ברוך הוא אוהבן, שנאמר (שיר השירים פ"ב פ"ד) ודגלו עלי אהבה. אמר רבא והוא דידעי צורתא דשמעתא והוא דלית להו רבה במתא למיגמר מיניה. ע"כ. דווקא אם למדו בעבר קצת מרבם ויודעים את שורש העניין הנלמד, ובתנאי שאין להם רב בעירם שיוכלו ללמוד ממנו בצורה טובה יותר.
ובקצרה, שני תלמידי חכמים המחדדים זה את זה, הקב"ה מצליח להם. שני תלמידי חכמים הנוחים זה לזה, הקב"ה מקשיב להם. שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה, הקב"ה שומע לקולם, ואם אינם מקשיבים הרי הם גורמים לשכינה שתסתלק. ושני תלמיד חכמים המדגילים, כלומר שאין להם רב ומתאספים ללמוד יחד כמו דגל שמתכנסים סביבו, הקב"ה אוהבם.
נראה כי המימרות לא נאמרו באופן בלתי תלוי, והרי הן שזורות ומסודרות באופן המלמד את ההתפתחות הרצויה של הלימוד בחברותא. המדרגה הראשונה היא חידוד ופלפול, המדרגה השנייה עוסקת בהנהגה בדרך של נחת, השלישית מדברת על הקשבה והמדרגה האחרונה על ההקפדה להתכנס וללמוד יחדיו. ברם, גרם המדרגות הנ"ל מעלה כמה וכמה תמיהות. ראשית, מדוע המדרגה הראשונה אינה הקשבה, הרי ההקשבה הינה תנאי הכרחי, לכאורה, להתחיל ללמוד בצוותא. שנית, מדוע עניין הדיגול והאיסוף הוא המדרגה העליונה, מדרגה שבגינה אומרת הגמרא שהקב"ה אוהבם. מה העניין הנשגב באותו איסוף, שהוא לכאורה העניין הטכני והראשוני ביותר בלימוד בחברותא, עד כדי שתגמולו אהבה. ובכלל צריך להבין את כל התגמולים, כיצד הם מתקשרים לתכונות המזכות בהם. עוד קשה, כיצד המדרגה של החידוד מסתדרת עם המדרגה העוקבת לה, ת"ח הנוחין זה לזה, והרי חידוד גורם לעימות, מאמץ וחוסר נחת והנחת גורמת על פניו לחוסר חידוד. ולבסוף, מה נשתנתה התכונה של שני תלמידי חכמים המקשיבים זה לזה, שרק לגביה נאמר שבביטולה גורמים לשכינה שמסתלקת מישראל.
התשובה לזה היא שסדר המדרגות והתכונות של הלימוד אכן כך הוא. המניע הראשוני ללימוד המשותף הוא החידוד, ליבון הדברים וההבנה העמוקה שמזכה הלימוד עם החבר. חידוד שיש לו שני גורמים, האחד הוא החבר שמשיב משוב, מציף את אי הדיוקים או הטעויות לדעתו ומוסיף מדיליה אם בידע ואם בסברא, והגורם השני, ופעמים רבות דווקא הוא היותר מועיל, שכאשר אדם צריך להוציא את מחשבותיו וסברותיו מד' אמותיו, להציגן ולבארן לאחר, הסברא מתחדדת אצל המסביר אפילו אם השומע לא נותן משוב על הדברים כלל. כשעומדת בפני האדם מטרה להסביר לשני או לשכנע אותו, הרבה פעמים מתחדד אצלו מה קל להסביר, מהו ההסבר המדוייק, ומה לא באמת מוסבר ושמא הוא טעות, יותר מסתבר לומר להפך או בשינוי מה וכיוצ"ב. ועל כל פנים, מתוך החידוד האינטלקטואלי מגיעה ההצלחה להבין ולהעמיד את הסוגיא על מכונה.
והנה, לאחר החידוד והשגת ההצלחה, גם אם החידוד עצמו כולל מאמץ ועימות, מגיעה המדרגה הבאה שתלמידי החכמים נעשים נוחים זה לזה. הרי החידוד של הסוגיא כבר מאחוריהם, ההצלחה בידיהם והסוגיא מחוורת להם. כאשר תלמידי החכמים כבר השיגו את ההצלחה שהוביל אליה החידוד ואוחזים את הסוגיא על בוריה, כל אחד לשיטתו וכסברתו שעל פיה מעמיד את הסוגיא, שוב מלאים הם נחת וסיפוק ונוחים זה לזה. כעת, כאשר תלמידי החכמים נמצאים במצב של נחת מליבון הסוגיא, שוב הקב"ה מקשיב להם, כי בידיהם הצלחה ופיהם מלא דברי אלוקים חיים. אך כמו שהקב"ה מקשיב וכביכול אומר (גיטין דף ו ע"ב) אביתר בני כך הוא אומר יונתן בני כך הוא אומר, כך גם תלמידי החכמים עצמם צריכים להקשיב זה לזה, להכיר בכך שיש סברא טובה והעמדת הסוגיא באופן עיקבי גם אצל האחר שחושב אחרת. גם אם לא לקבל את העמדה של החבר, כל עוד הדברים לובנו בשלב החידוד ואינם נסתרים, הרי גם הם דברי אלוקים חיים ויש להקשיב ולהכיר בהם. אם יעשו כן ויקשיבו, הקב"ה רואה שנוהגים כמידתו ושומעים בקולו שכך ראוי לנהוג, וממילא גם הי"ת מקשיב להם. אך אלמלא כן, שוב השכינה שבעצמה מקשיבה לשתי העמדות ומכירה בשתיהן, לא רואה מקום להסתופף בצילם של אלו שרואים רק את עצמם והרי היא מסתלקת.
והמדרגה הגבוהה ביותר קורית כאשר שני תלמידי חכמים מתאספים וקובעים להם כדגל לבוא וללמוד יחדיו, כאשר מלכתחילה ידוע שאין בנמצא רב שיגדל וילמד אותם מעצמו. איסוף בתנאים אלו שונה מהתאספות רגילה של חברותא, משום שהוא אינו תלוי בדבר, הוא קורה גם כאשר הרב אינו מוסר שיעור וגם כאשר אין סדר בישיבה. התאספות של שניים ללמוד מחוץ לסדרים מראה שכבר מלכתחילה כל אחד מביע הקשבה והכרה בעמדה העתידית של האחר, שהרי לשם כך נאספו ולא העלו אמתלאות להמתין לשיעורי הרבנים שבודאי יוסיפו להם מידיעותיהם או מסברותיהם. נמצא ששני תלמידי החכמים מראים סימנים כבר מבראשית לכך שבהגיע הרגע יקשיבו זה לדעתו של זה, וקובעים הדבר לנס ודגל לנהוג כמידת הי"ת שמקשיב לאלו ואלו דברי אלוקים חיים. הואיל וכך, תלמידי חכמים אלו הקב"ה אוהבם:
תגובות
הוסף רשומת תגובה