וידום אהרן
וידום אהרן
ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דיבר ה' לאמר בקרבי אקדש ועל פני כל העם אכבד וידום אהרן. ע"כ. קיבל שכר על שתיקתו, אומר רש"י. ומה שכר קיבל, שנתייחד עימו הדיבור שנאמרה לו לבדו פרשת שתויי יין. עכ"ד.
כמה דברים אינם מובנים בהתרחשות זו. ראשית כל, מדוע השתמש הכתוב בלשון הייחודית וידום, ולא במונח היותר פשוט, וישתוק. הרי אהרן לא נהיה חפץ דומם אלא אדם במצב של שתיקה, וכמו הלשון שרש"י עצמו נקט, קיבל שכר על שתיקתו. שנית, מדוע נוקט רש"י, כביכול על דרך הפשט, שאהרן שתק שתיקה שמאחוריה עומדת קבלה והסכמה בלב שלם, שתיקה כזו שקיבל בשכרה את ההתייחדות עם המקום. הלא מן הכתוב אין הכרח אלא שאהרן כביכול לא הביע התנגדות ותסכול בפומבי, אבל לשתיקה של קבלה בלב שלם אין על פניו ראיה. ושלישית, צריך ביאור מה לפרשת שתויי יין להיאמר כתגמול עבור פרשת מות בני אהרן, וביותר לפי הפירושים שלא חטאו בכניסה שתויי יין למשכן.
כמה מינים בשותקים. יש ששותק אבל אינו מסכים. שתיקתו מתבטאת בכך שחוסר ההסכמה שבליבו אינו מחלחל החוצה כהבעת התנגדות בפומבי, אבל דעתו עדיין בעינה עומדת אל מול וכנגד למאורע שהתרחש בפניו. אבל יש ששותק מפני שגם בקרבו לא מבעבע חוסר ההסכמה. השתיקה החיצונית קורית מפני שגם בפנים שוררת שתיקה, ולא רק משום המיסוך שאדם חוצץ בו בין אישיותו הפנימית והחיצונית. שתיקה כזו דומה לשתיקה של חפץ דומם, במובן זה שהשתיקה החיצונית מתרחשת מפני שאין שום דבר פנימי שיעורר אותה, או משום שגם בפנים שוררת שתיקה או לפי שלחפץ הדומם אין מושג של פנימיות כלל. ובמאמר הפסוק וידום אהרן כוונתו לשתיקה כזו, שתיקה חיצונית שנובעת מהסכמה מלאה וחוסר התנגדות גם ברמה הפנימית, שתיקה שמתאים וראוי לקבל שכר עליה.
ומביאים בשם רבינו ירוחם תומכות לדבר, כי הרי אין השכינה שורה אלא מתוך שמחה, כך שאם השתיקה של אהרן הייתה רק חיצונית אבל בפנימיות לא הייתה שמחה, כלומר, הסכמה עמוקה עם המתרחש, אזי לא הייתה אפשרות של התייחדות הקב"ה עם אהרן בעניין פרשת שתויי היין. על כן בהכרח וידום אהרן שונה משתיקה גרידא וכולל גם את רובד ההסכמה הפנימי, הנחשב כשמחה לעניין שתהא השכינה יכולה לשרות מתוכו.
וכדאי לו לאהרן שתאמר פרשת שתויי היין על ידו, כי ההימנעות משתיית יין עניינה להקפיד על הפנימיות והרצונות האמיתיים שיהיו שליטים על ומסונכרנים עם ההתבטאויות והגילויים החיצוניים. אדם פיקח פועל כפי רצונותיו הפנימיים, לעומת אדם שיכור שיכול לרצות למשל להגיע לביתו בבטיחות ובזהירות אבל מבחינה פיזית וחיצונית חווה מעין ניתוק, מסכן את עצמו ולא מממש את כוונותיו. כך אהרן שהתבטא בשתיקה שתאמה גם לפנימיותו ולא סתרה אותה, משל היה לחפץ דומם שחיצוניותו אינה יכולה לעמוד בסתירה לפנימיותו, נהג בזה כמידת הפיקחות, הפך השכרות, ובצלילות חיצונית ופנימית של גילוי הסכמה עם מעשה הי"ת:
תגובות
הוסף רשומת תגובה