תרומת הדשן
תרומת הדשן
בצו (פרק ו פסוקים ב עד ד), צו את אהרן ואת בניו לאמר זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבוקר ואש המזבח תוקד בו. ולבש הכהן מידו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח. ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור. ע"כ.
הרי פתחה הפרשה בקרבן העולה, זו תורת העולה, ומיד פירטה את עבודת תרומת הדשן, היינו סילוק כמות קטנה של אפר שנוצר על מזבח העולה מאפר הקרבנות והנחתו לצד כבש המזבח. מלבד תרומת הדשן, היו גם מוציאים את הדשן, פרש"י, הצבור בתפוח כשהוא רבה ואין מקום למערכה מוציאו משם, ואין זה חובה בכל יום. עכ"ד. ויש לתמוה על זה ועל זה, מדוע עבודת הדשן כה חשובה להיות הראשונה, תורת העולה ועיקרה כפי פשט הפסוקים, ומדוע אף להוצאת הדשן ישנה חשיבות, אחר שאין זה אלא פינוי של הפסולת המצטברת וכדרך הטבע מפנים כשהדשן מצטבר ונגמר המקום, ומה יש לצוות על כך.
תרומת הדשן, מבאר הרש"ר הירש, פותחת את עבודת היום החדש אגב זכירת עבודת היום שעבר. היא הסיום האחרון של עבודת היום שעבר ומזכירה לעד את הימים שעברו שהוקדשו לה'. ועל פי זה תתבאר ההלכה החריגה הנוהגת בתרומת הדשן שגם לאחר שהורם והונח כמצוותו עודנו קדוש ויש בו משום מעילה, שכן ביסודו של דבר ייעוד תרומת הדשן לא נסתיים עם הנחתו כי הוא בא להזכיר את העבר בכל העתיד ומשמעות זו מקיימת את קדושתו עולמית. כך מסביר הרש"ר הירש את המשכיות היום הקודם בפעולת התרומת הדשן, הנכנסת ועושה רושם גם ביום החדש.
והוצאת הדשן מביעה לעומת זה שהתפקיד היהודי מתחדש בכל יום. במסירות מלאה ורעננה נמלא את תפקידנו כל יום כאילו עדיין לא עשינו דבר. עבודה שנעשתה אתמול אל תצמצם את פעילותנו היום. זכרון המעשים שנעשו כבר עלול להחניק כל יוזמה למעשים חדשים, אוי לו לזה שליבו מלא סיפוק על מעשיו בעבר, שאינו עובד את עבודת כל יום ביומו כאילו היה זה היום הראשון של עבודת חייו. ועל פי זה תתבאר ההלכה שהעיסוק בעבודת יום אתמול, הוצאה וכנראה גם הרמה, נעשים בבגדים פחותים, שחקים, כי אל נתגאה במעשים שעשינו כבר. העבר ייסוד מפני התפקיד החדש, המוטל עלינו כל יום ביומו. כך מבאר הרש"ר הירש את הרובד הנוסף שבו פותחים את עבודת היום החדש, רובד של פתיחה חדשה לחלוטין, פוטנציאל מלא שאינו מתבטל ואינו חוסה בצל יום האתמול. כך ביחד עלינו לפעול בשני כוחות, כוח ההמשכיות הממשיך את העבר ורותם אותו אל העתיד, וכוח ההתחדשות המחדש כוח סקרן ורענן לעבודת היום ולחידושים שבו.
משום כן זו תורת העולה, תרומת הדשן ואף הוצאתו.
הכלי יקר מביא את דברי המדרש (רבה ז ו), זאת תורת העולה הוא העולה על מוקדה, כל המתגאה נידון באש וכו'. ומסביר את כוונתו שהעולה מכפרת על גסות הרוח, כי מוקד אש המזבח העולה למעלה הוא כפרה על גס הרוח העולה בגדולות ונפלאות ממנו, כלומר, שהגס מגדל עצמו כמו אש המזבח העולה מעלה. ועל כוונה זו הזכיר הרמת הדשן, כי התיקון הוא הדשן שיאמר ואנכי עפר ואפר כאברהם, ואז ירום ונשא וגבה מאוד, כי כל המשפיל עצמו הקדוש ברוך הוא מגביהו, וזה שאמר והרים את הדשן. וממשיך הכלי יקר ואומר ולזה פירט שני בגדים אלו שילבש הכהן המכפר ולבש הכהן מידו בד, כמידתו שלא יהיה בגד נשיאותו ארוך ממנו אלא כמידתו, כלומר, שלא יתגדל יותר ממידתו. ומכנסי בד המכפרים על גילוי עריות כמו שאמרו חז"ל (סוטה דף ד ע"ב) כל המתגאה כאילו בא על כל העריות. ושימת הדשן אצל המזבח, כי גם המזבח מורה על גדר הענווה מצד שהוא מזבח אדמה ומצד שזבחי ה' מביאים לידי רוח נשברה. כ"כ בפרשת משפטים.
ונוכל לבוא ולומר כהמשך לזה, שלא רק תרומת הדשן פועלת לתיקון גסות הרוח על ידי שהדשן, העפר והאפר, מורמים ונהיים מרכז העניין, אלא גם הוצאת הדשן היא המשלימה לזה. שהרי דרכו של אברהם היא להשפיל עצמו להיות ככל שאר העפר ואפר, אחד מיני רבים, אך לא להחשיב עצמו כמו כל העפר ואפר כולו גם יחד. גרגר עפר אינו מתנשא ומתגדל לעומת שאר גרגרי העפר הרבים, אך כל גרגרי העפר יחדיו יכולים להתנשא מתוקף חשיבותם. לכן הוצאת הדשן באה על מנת להסיר את כל האפר ולייחד לאדם את הדשן המסויים שיתרום וישפיל עצמו אליו ובכך יתקן את גסות הרוח המתגדלת כמוקד המזבח.
הרב ישראל איסרלן, מראשוני האחרונים, כתב את הספר תרומת הדשן שבו מספר שאלות ותשובות כמניין דשן, שלוש מאות חמישים וארבע. לאור המבואר, נראה שיכולות להיות סיבות נוספות לבחירת השם תרומת הדשן. ראשית, השם תרומת הדשן מורה על ענווה, הפך הגדלות וגסות הרוח, וכוונתו לומר שיש בספר עניינים חשובים אך הם כמו חד מיני רבים, גרגר מחול ימה של התורה העמוקה והרחבה המלאה בשאלות ותשובות עד אין קץ. אך אפשר לומר עוד כי כפי שתרומת הדשן ייחודית בכך שהיא מחברת את מלאכת העבר והעתיד, כך גם ספר השו"ת, בניגוד לספר הלכה שמורה ומתייחס רק למציאות העתידית והלכותיה, מחבר את הוראת ההלכה במקרים המסויימים שהתרחשו בעבר אל העתיד ומפרסם אותה על מנת להשפיע על הוראת ההלכה במקרים ובשאלות העתידים לבוא. אם כן, גם אילו לא זו הייתה כוונת המחבר, בספר תרומת הדשן ניתן למצוא את שתי הבחינות האלו המייחדות את שם הספר, תרומת הדשן:
תגובות
הוסף רשומת תגובה