ויברכו את רבקה
ויברכו את רבקה
בחיי שרה (פרק כד פסוקים ד, נח עד ס), כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק. ויקראו לרבקה ויאמרו אליה התלכי עם האיש הזה ותאמר אלך. וישלחו את רבקה אחותם ואת מניקתה ואת עבד אברהם ואת אנשיו. ויברכו את רבקה ויאמרו לה אחותנו את היי לאלפי רבבה ויירש זרעך את שער שונאיו. ע"כ. הרי שאברהם שלח את אליעזר לקחת אשה לבנו ליצחק, אליעזר הלך ושאל לרבקה שהסכימה ללכת עימו ולבסוף שלחו את רבקה יחד עם אליעזר וברכו אותה.
הגמרא בכתובות (דף ז ע"ב) מבררת מניין שברכת חתנים, היינו ברכות הנישואין הנקראות שבע ברכות, נאמרת בעשרה אנשים. אומרת הגמרא, מרות, שנאמר בה בנישואין של בועז ורות (פרק ד פסוק ב), ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה. והרי לנישואין עצמם אין צורך אלא בשני עדים, בהכרח שעשרת האנשים שלקח בועז הם לצורך ברכת חתנים. ורבי אבהו אמר מקור אחר לדבר, מהנאמר בתהילים (פרק סח פסוק כז), במקהלות ברכות אלוקים ה' ממקור ישראל, היינו שהברכה על עניין המקור צריכה קהל ואין קהל פחות מעשרה אנשים.
והנה, במסכת כלה למדנו, מניין לברכת חתנים מן התורה שנאמר ויברכו את רבקה, וכן הביאו התוס', והקשו, שהרי בגמרא בכתובות יש לדבר מקורות אחרים. אכן, אפשר ליישב את הדבר בכמה דרכים, אך התוס' כתבו שיש לומר שהברכה האמורה באליעזר ורבקה שכונתה במסכת כלה כברכת חתנים איננה ברכת הנישואין, הנקראת בלשוננו ברכת חתנים, אלא ברכת אירוסין, שהיא הברכה שמברכים בשעת הקידושין, ואז יש ללמוד משם שיש לברך ברכת אירוסין לאשה המתקדשת על ידי שליח שהרי אליעזר שליח היה. ועוד כתבו, שבאמת נראה שלא מדובר אפילו בברכת אירוסין כי אם בברכה בעלמא להצלחתה כפי שאכן לשון הכתוב מורה, את היי לאלפי רבבה וכו'.
על כל פנים, הזכירו התוספות את הקשר בין הברכה שברכו אצל רבקה לבין התפקיד של אליעזר. אם הברכה היא ברכת נישואין, לכאורה צריך לומר שאליעזר שליח לעשות נישואין היה ולכן ברכו את הברכה באותו מעמד. אם הברכה היא ברכת אירוסין, אזי לכאורה צריך לומר שאליעזר היה לכל הפחות שליח לעשות קידושין, דהיינו אירוסין, ולכן ברכו באותה שעה את ברכת האירוסין. ואם הברכה שנתברכה בה רבקה היא ברכה בעלמא, אין לכאורה הכרח בדבר לכאן או לכאן.
ובאמת פירושים שונים נאמרו בעניין שליחותו של אליעזר. יש אומרים שנשלח לעשות קידושין, יש אומרים שנשלח עם עשרת הגמלים ועליהם עשרה אנשים כדי לעשות נישואין ולברך את ברכת הנישואין בעשרה, ויש אומרים שהיה שליח סתם להביא את רבקה. יעויין בחזקוני ובבעלי התוספות עה"ת. ובאמת אם אליעזר לא היה שליח לא לעשות נישואין ולא לקדש, יש לומר שהקידושין והנישואין של יצחק עם רבקה נרמזים בפסוק (סז) ויביאה יצחק האוהלה ויקח את רבקה ותהי לו לאשה, ויקח היינו קידושין ותהי לו לאשה היינו נישואין.
והנה, אם אנו אומרים שאליעזר שליח לקידושין הוא, לכאורה יש בדבר כמה קשיים. ראשית, הרי מבואר בריש פרק שני במסכת קידושין (דף מא ע"א) שאסור לאדם שיקדש את האשה עד שיראנה, ועוד שנינו שמצווה בו יותר מבשלוחו, אם כן איך אליעזר מקדש עבור יצחק מבלי שיצחק יראה את רבקה או שיקיים את המצווה בעצמו. שנית, אם נאמר שגם הברכה שברכו בה את רבקה היא ברכת האירוסין, הרי משמע בפסוקים שאליעזר עשה את הקידושין לפני כן עם המתנות שהביא ונמצא שבירך את הברכה לאחר שעשה את המעשה, שלא כפי שנוהגים בכל המצוות שמברכים על המצווה עובר, כלומר קודם, לעשייתה. ושלישית, הקשה המשך חכמה (פסוק נ), על דרך צחות, שלשיטת כמה פוסקים שליח להוליך קידושין אינו יכול לעשות שליח אחר, דהוה ליה שליחות על מילים, לפי שתלוי ברצון האשה לא נחשב מעשה, ולכן לא יכול השליח לעשות שליח אחר להולכה. ואם כן קשה, שכאן היה השליח מאברהם שהוא בעצמו הרי שליח מיצחק והלא אין שליח עושה שליח.
ויישב המשך חכמה, כי הרי לבן ובתואל אמרו שמה' יצא הדבר (פסוק נ), והדבר מחוייב להיות ואינו תלוי ברצונם. אם כן, נעשה השליח לקידושין במקרה זה כמו שליח בגט שיכול לעשות שליח אחר, שכן מועיל גם בעל כרחה. כך מתיישב העניין השלישי. ואת העניין הראשון, כיצד יצחק לא קידש בעצמו, או לכל הפחות ראה את רבקה קודם שקידש אותה, יש ליישב גם כן בפשיטות, שהרי יצחק נאסר עליו לצאת לחוץ לארץ, כמבואר ברש"י עה"ת (פרק כו פסוק ב), ומה שאסור לאדם לקדש אשה עד שיראנה אינו אלא כשיכול לקדש בעצמו, כמבואר ברש"י בקידושין (שם). ואין לומר שיצחק נדרש היה לחכות שאליעזר יביא את רבקה לארץ ורק אז היה מקדש אותה, שכן בהפרש זמנים כל כך גדול אפשר לחשוש שיקרו דברים שונים ולא מסתבר שהאיסור קיים בכי האי גוונא.
בעניין זמנה של ברכת האירוסין, באמת דעת הרמב"ם (פרק ג מהלכות אישות הלכה כג) שמברכים אותה קודם מעשה הקידושין ורק אחר כך מקדש כשם שמברכים קודם בכל המצוות עובר לעשייתן. ואם קידש ולא בירך, לא יברך אחר הקידושין שאז זו כבר ברכה לבטלה. כך גם פסק הרי"ף. לעומתם, התוספות בפסחים (דף ז ע"א) כתבו בשם רבינו תם שמברכים את ברכת האירוסין לאחר מעשה הקידושין, וכן דעת האור זרוע בשם הבה"ג, השאילתות, התוס' רי"ד, וכן השיג הראב"ד שם על דברי הרמב"ם.
הרא"ש (שם בכתובות, סי' יב) הביא את שתי הדעות, וכך דבריו. ויש שכתבו שצריך לברך ברכת אירוסין קודם קידושין, כדאמר (פסחים דף ז ע"ב) כל הברכות כולן מברכין עובר לעשייתן. ויש שכתבו שצריך לעשות אחר האירוסין שמא תחזור בה האשה והויא ברכה לבטלה. ועוד, שבכל המצוות לפי שמזכירין עשיית המצווה מברכין עליהן עובר לעשייתן, אבל כאן אין מברכין אשר קדשנו לקדש האשה, וכיוון שאין מזכירין עשיית המצווה אין צריך לברך עובר לעשייתן. ע"ש בהמשך דברי הרא"ש שכתב שברכה זו אינה על עשיית המצווה, שכן אם למשל לקח פלגש וקיים פו"ר שוב אינו מחוייב לקדש אשה, ולכאורה פליג בזה על הרמב"ם (פ"א מהלכות אישות ה"ב) שלדעתו קידושי אשה הם מצוות עשה, והלכו בזה לשיטתם אם הברכה היא על מ"ע וצריכה להיאמר לפני כן או שאיננה מ"ע ואז יכולה להאמר אחר כך. הריטב"א (שם) כתב שברכת האירוסין איננה ברכת המצוות, שכן לא אומרים בה אקב"ו על מצוות הקידושין, אלא הינה כקידוש היום שמברכים לאחר כניסת היום.
על כל פנים, מה שאליעזר עשה את הקידושין ורק לאחר מכן בירך את ברכת האירוסין אינו נסתר מכל הדעות אלא רק מהרמב"ם וסיעתו, ואולי המפרשים שאליעזר היה שליח לקדש הולכים לשיטתם בעניין זמן ברכת האירוסין ובאמת סוברים שמברכים אותה לאחר המעשה.
אכן, ר' אשר וייס הוסיף וכתב שגם לרמב"ם והרי"ף וסיעתם שצריך לברך את ברכת האירוסין קודם למצווה, מכל מקום אין הכרח להגדיר את שעת המצווה דווקא כשעה של הקידושין עצמם, אלא כל הזמן שבין הקידושין לבין הנישואין כולו אם מברך בו נחשב שמברך עובר לעשיית המצווה. ומקור לדבר בתוספות בסוכה (דף לט ע"א) שכתבו בעניין ברכה על הלולב לאחר שנטל אותו כבר, שעדיין נחשב עובר לעשייתן משום שלא נגמרה מצוותו עד אחר נענוע, וכתבו שם שכיו"ב בנטילת ידיים, שמברכים על נטילת ידיים לאחר הנטילה שכן לא נגמר מצוותו עד אחר ניגוב. אם כן, יש לומר כך גם כאן שלא נגמרה המצווה לאחר האירוסין מיד אלא לאחר הנישואין, כמו נטילה וניגוב, ואז אפילו לדעות שיש לברך את ברכת האירוסין עובר לעשייתן, בכל זאת מה שבירכו את רבקה לאחר מעשה האירוסין, כל עוד היה לפני מעשה הנישואין, נעשה כשורה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה