העוסק במצווה פטור מן המצווה

העוסק במצווה פטור מן המצווה

בואתחנן (פרק ו פסוק ז), ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך. ע"כ.

במשנה בסוכה (פרק ב משנה ד) שנינו, שלוחי מצווה פטורין מן הסוכה. כלומר, אנשים ההולכים בדרך כדי לקיים מצווה, כגון ללמוד תורה או כדי להקביל פני רבם, לפדות שבויים וכדו', פטורין מן הסוכה, וטעם הדבר הוא משום שהעוסק במצווה פטור מן המצווה. ובררה הגמרא (דף כה ע"א) מניין למדנו דין זה שהעוסק במצווה פטור מלקיים מצווה אחרת, וענתה, בשבתך בביתך פרט לעוסק במצווה, ובלכתך בדרך פרט לחתן, כך שלא רק טירחה ממשית במצווה פוטרת אלא אף חתן היושב בטל ואינו עסוק במצווה אלא רק טרוד במחשבת מצווה פטור. ע"ש.

התוספות (ד"ה שלוחי) הביאו את דברי רש"י כי ההולכים בדבר מצווה פטורים מן הסוכה אפילו בשעת חנייתן, וכתבו דבאמת כן משמע ששלוחי מצווה פטורים מסוכה בין ביום ובין בלילה אע"פ שאינם הולכים אלא ביום, שאילו היו הולכים גם ביום, גם אם היה זה לדבר הרשות היו פטורים. והקשו על כך, שאם הם אינם הולכים אלא ביום אבל יכולים לקיים עכ"פ מצוות סוכה בלילה מדוע פטורים, וכי אדם שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו פטור בכך משאר מצוות. והמשיכו וטענו, שזהו גם מה שנאמר בנדרים (דף לג ע"ב) שהמודר הנאה מחבירו מחזיר לו אבידתו אע"פ שהאבידה מהנה אותו שע"י שמקיים בה מצווה פטור מליתן פרוטה לעני כיוון שאינו פטור מצד העוסק במצווה אלא בשעה שעוסק ממש באבידה, אבל זה אינו שכיח שעני יבוא בדיוק בשעה ששוטח את החפץ האבוד או שנותן אוכל בפני הבהמה האבודה ולכן מכל מקום מותר.

לכך כתבו תוס', שבהכרח צריך לומר שגם כאן לגבי סוכה מדובר באופן שאם היו טרודים במצוות סוכה היה נגרם בזה איזשהו ביטול והפרעה למצוות האחרות אותן היו בדרך לקיים. וכן כתבו ראשונים נוספים. וכנראה הכוונה להפרעה כגון שהשינה בסוכה נוחה פחות מאשר בבית כך שתשפיע לרעה על הצורה שבה תתקיים למחר המצווה שהיו בדרך לעשותה, לעומת שינה בבית, הגונה וטובה, שתשפיע לטובה על אופן קיום המצווה למחרת.

הר"ן גם כן הביא את דברי רש"י וכתב דהכי משמע בגמרא שההולכים לדבר מצווה פטורים בין ביום ובין בלילה אע"פ שאינם הולכים אלא ביום, והקשה, כפי שהקשו תוס', דכי מי שיש לו ציצית בבגדו ותפילין בראשו יהיה פטור משאר מצוות, הרי ודאי לא, וכן מוכח בגמרא בנדרים וכו'. וכתב שאכן תוס' העלו מכך שאין המתעסק במצווה פטור אלא באופן שאם יקיים מצוות סוכה יבטל ממצוותו.

אולם, הר"ן עצמו חלק וכתב כי לא נראה לו כן בסוגיות הגמרא, אלא גדר הדבר הוא שהעוסק במצווה פטור מן המצווה אף על פי שיכול לקיים את שתיהן. ומהגמרא בנדרים אין להוכיח להיפך. בודאי בשעה שהאבידה משומרת בתיבה לא פטור מליתן פרוטה לעני, שכן דווקא העוסק במצווה פטור אך לא המקיים מצווה בעלמא, ומי שיש אבדה אצלו, אף על פי שהוא מקיים מצווה בכל שעה, אין בו שם עוסק במצווה אלא בשעה שמנערה לצורכה, ובאותה שעה ודאי פטור מליתן פרוטה לעני, אף על פי שאפשר לקיים את שתיהן ולחזור ולנערו. ומכל מקום מותר להחזיר לו אבידתו אף למודר הנאה משום שעכ״פ דבר זה אינו שכיח. ומבאר הר״ן, שהוא הדין לגבי הלובש ציצית, שהרי אינו מתעסק במצווה אלא רק מקיים מצווה ולכן אינו פטור משום כן ממצוות אחרות. לגבי סוכה לעומת זאת, אף על פי שקיום מצוות הסוכה לא תפריע לשלוחים מלקיים את המצווה עבורה נשלחו, מכל מקום נחשבים כעסוקים במצווה אפילו בשעת חנייתם כל זמן שלא סיימו את שליחותם, ומשום הכי פטורים מסוכה בכל שעה. 

אם כן, לדעת התוספות ועוד ראשונים דין העוסק במצווה פטור מן המצווה נוהג רק כאשר עשיית המצווה השנייה מפריעה לעשיית המצווה הראשונה עבורה נשלחו, ולדעת הר"ן וסיעתו העוסק במצווה פטור מן המצווה אע"פ שיכול לקיים את שתי המצוות ללא הפרעה, ובלבד שעוסק באותה שעה בפועל במצווה הראשונה. אם אינו עוסק במצווה ממש, אע"פ שמקיים את המצווה באותה שעה, אין בו שם עוסק במצווה להיות פטור מהמצווה האחרת.

רא"ו בקובץ שיעורים (ב"ב אות מח) ועוד אחרונים העלו חקירה יסודית בדין העוסק במצווה. מצד אחד, אומר רא"ו, אפשר לפרש את דין העוסק במצווה כפטור, כך שבשעה שעוסק במצווה יש לו ממש פטור לגבי המצווה האחרת עד כדי שאם יעזוב את המצווה הראשונה ויפנה אל השנייה לא יצא ידי חובת המצווה ויצטרך לחזור אחר כך ולקיימה, כמי שאכל מצה בשעה שהיה שוטה ואחר כך נשתפה, ומצד שני, אפשר לומר שהעוסק במצווה אינו פטור ממש אלא שהוא כמו אנוס מלקיים את המצווה אחרת, אבל אם עמד וקיים את המצווה האחרת יוצא בה.

וניחזי אנן. אם נאמר שפטור העוסק במצווה הוא פטור ממש, כך שלמצווה האחרת אין כלל מקום וקיום לגביו, לכאורה מונח בזה, בפרט, שאין לעוסק שום עניין וצורך להתאמץ לקיים אותה, ואדרבה, אף אם יקיים את אותה מצווה לא יצא בה ידי חובה. וכך יסברו הר"ן וסיעתו לפיהם כל מי שיש בו לכל הפחות שם עוסק במצווה, ולא רק מקיים מצווה, לא צריך לקיים את המצווה הנוספת אפילו אם יכול לעשות זאת ללא שום הפרעה. ומאידך, אם נאמר שפטור העוסק במצווה אינו באמת פטור גמור, אלא רק גדר של אנוס, שכאשר עוסק במצווה ואין ביכולתו לקיים את המצווה האחרת אין לו לעזוב את זו עבור זו, ממילא ברור שאם מדובר בשתי מצוות היכולות להתקיים זו עם זו מבלי שתפריע האחת לרעותה, שוב אינו בו שם אנוס ועליו לקיים את שתיהן. וכך סוברים התוס' והראשונים שעימם. כך תלו כמה אחרונים.

ברם, נראה שלפחות צד אחד בחקירה או בתלייה אינו מוכרח לחלוטין. אכן, אם פטור העוסק במצווה גדרו גדר של אונס, שפיר יש לומר שאם אינו אנוס ויכול לקיים את שתי המצוות הרי הוא מחוייב בכך. זה פשוט. אמנם, אם נאמר שגדר פטור העוסק במצווה הינו פטור ממש, ולא רק גדר של אונס, אין זה אומר שהמצווה האחרת שפטור ממנה הרי היא כמי שאינה כלל עד כדי שאם יפנה אליה ויעשה אותה יחשב כמו האוכל מצה בשעה שנשתטה. הגם שלא חייב במצווה הנוספת ייתכן כי יש עניין לקיים אותה בכל זאת, או לכל הפחות שאם בא וקיים אותה יש בזה שום תועלת.

ובאמת הר"ן הוסיף וכתב זאת במפורש בסו"ד, שאע"פ שלא חייבתו תורה לטרוח ולקיים מצוות אחרות אע"פ שאפשר, מכל מקום יש להודות שכל שאינו צריך לטרוח כלל אלא כדרכו במצווה הראשונה יכול לצאת ידי שניהם, בכי האי גוונא ודאי יצא ידי שתיהן, ומהיות טוב אל יקרא רע. והוסיף שכן משמע אף בגמרא (עמוד ב) לגבי חתן ושושביניו הפטורים מן הסוכה, שיאכלו וישמחו בסוכה, שאע"פ שהעוסק במצווה פטור מן המצווה, הרי אין דרך המשמחים לשמח חתן וכלה בחופה בלבד אלא אף בחדרים ובעליות ובסוכה, וכיון שכדרכם יכולים לקיים את שתי המצוות שואלת הגמרא מדוע אינם עושים כן. לפי שיטת התוס', במאמר המוסגר, דברי הגמרא מתיישבים בפשיטות, שכן פטור העוסק במצווה הוא רק כאשר יש הפרעה בין המצוות. ממילא, שואלת הגמרא היטב שכיון שאין סתירה בין הסוכה לבין השמחה הרי הם מחוייבים בשתיהן.

הנה, הריטב"א גם כן העלה את התמיהה הכיצד המניח תפילין, המתעטף בציצית או מי שיש מזוזה בפתחו יהיה פטור מכל המצוות מדין העוסק במצווה, וכתב שפשוט וברור שאין הפטור שייך אלא באופן שישנה סתירה בין שתי המצוות ואינו יכול לקיים את שתיהן. אמנם, המשיך ושאל הריטב"א, אם כן לשם מה נדרש לדין זה מקור מן התורה, והרי פשוט שאם אינו פטור לעולם אלא רק כאשר עוסק במצווה הראשונה, מהו הצד לכך שיניח את המצווה הראשונה מפני המצווה האחרת. על כך ענה הריטב"א שהשמיענו הכתוב שאפילו אם רוצה להניח את המצווה הזו על מנת לקיים מצווה אחרת גדולה ממנה אין הרשות בידו. סד"א שאף שהוא פטור מן המצווה האחרת מכל מקום אם יבוא ויקיים אותה הרשות בידו, קמ"ל שכיון שפטור ממנה הרי היא לגביו כדבר של רשות ואסור להניח את המצווה עבורה נשלח מפני דבר רשות. עוד לימד הכתוב כי אפילו אם ישנה מצווה קבועה לזמן ודאי, כגון קריאת שמע ושחיטת הפסח, וקודם לכן באה לו מצווה אחרת שתבטלנו מהמצווה הקבועה אם יתחיל בה, רשאי הוא להתחיל בזו שבאה לידו עכשיו אף שהמצווה בעלת הזמן הקבוע עלולה להיבטל, ואינו נחשב כמי שפורק עצמו מהמצווה, שאין חיוב המצווה מוטל עליו עד שיגיע זמנה, ואם קדמה לזמנה מצווה אחרת, הראשונה קודמת.

הרי שנקט הריטב"א להלכה בפטור העוסק במצווה שאינו שייך אלא באופן שישנה סתירה בין שתי המצוות וכדעת התוספות, כך שלכאורה אוחז הריטב״א שגדר העוסק במצווה הוא כאדם האנוס מלקיים את המצווה השנייה בהיותו מקיים את הראשונה, אך אם יוכל לקיים את שתי המצוות עליו לעשות כן. מנגד, במה שכתב שהשמיענו הכתוב שאינו יכול להניח את המצווה הנוכחית על מנת לקיים את האחרת לפי שהמצווה השנייה הרי היא לגביו כדבר של רשות שאסור להניח את המצווה הנוכחית עבורו, משמע לכאורה להיפך, שפטור העוסק במצווה הוא פטור בעצם ולא רק נסיבות של אונס. כאשר אדם עומד בנסיבות אונס, אין כאן שום שינוי בהגדרת המצווה ובחיובה אלא רק בהגדרת המצב של האדם אל מול חובותיו.

ונראה שהריטב״א לא הלך לא בדרכם של התוס׳ ולא בדרכו של הר״ן כי אם בדרך אמצעית. אכן סובר הריטב״א להלכה שאין העוסק במצווה פטור מן המצווה אלא כאשר קיום המצווה השנייה מפריע לקיום המצווה הראשונה ואינו יכול לקיים את שתיהן, כפי שסוברים תוס׳. אולם, טעם הדבר אינו כפי שרצו לתלות האחרונים ולומר שהעוסק במצווה נחשב כאנוס, אלא יש לומר שבאמת פטור הוא מהמצווה השנייה, ומכל מקום גדר הפטור אינו מוחלט אלא רק בשעה שבאמת הוא עסוק ואינו יכול לקיים את המצווה השנייה. רוצה לומר, העוסק במצווה אכן פטור ממש מן המצווה האחרת, אך אין אדם נחשב לעוסק במצווה ביחס למצווה אחרת אלא בשעה שאם יעבור לקיים את המצווה האחרת יפגע הדבר בעיסוק וקיום המצווה הנוכחית. והואיל והעוסק במצווה פטור ממש מן המצווה האחרת, שפיר גדר חיוב המצווה האחרת משתנה בעצמו מהיות המצווה דבר חיוב אל דבר הרשות, ולא שגדר החיוב של האדם משתנה כפי שקורה לאדם בשעת אונס: