קח לך את יהושע
קח לך את יהושע
בפנחס (פרק כז מפסוק טז), יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר איש על העדה, אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם ואשר יוציאם ואשר יביאם ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה, ויאמר ה' אל משה קח לך את יהושע בן נון איש אשר רוח בו וסמכת את ידך עליו וכו'. ע"כ.
ופרש"י, כיון ששמע משה שאמר לו המקום תן נחלת צלפחד לבנותיו, אמר הגיע שעה שאתבע צרכי שיירשו בני את גדולתי. אמר לו הקב"ה, לא כך עלתה במחשבה לפני, כדאי הוא יהושע ליטול שכר שמושו, שלא מש מתוך האהל. וזהו שאמר שלמה נוצר תאנה יאכל פריה. עכ"ד.
והנה, משה, שרצה וביקש שירשוהו בניו ויהיו הממשיכים שלו, ודאי לא עשה כן כדי להשיג לבנים תפקיד ומשרה, ח"ו, בהתעלם מהצורך של עם ישראל במנהיג מוכשר ובעל שיעור קומה. בהכרח, גם הבנים של משה היו ראויים לשמש כמנהיגים אחריו. אם כן, צריך ביאור מדוע באמת לא נמשכה ההנהגה אליהם אלא אל יהושע.
ואכן, הרמב"ם מהלכות מלכים הזכיר את עניין ירושת השררה וז"ל, ומאחר שמושחין המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם, שהמלכות ירושה, שנאמר למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל. הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל, כמו שעשה יהוידע ליואש. וכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה, והבן הגדול קודם לקטן ממנו. ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המינויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם, והוא שיהיה הבן ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה. עכ"ל. ומסתבר שמשה לא פעל לבקש ההנהגה והשררה לבניו אלא ביודעו שהם ממלאים מקומו בחכמה וביראה.
כן איתא גם ברמ"א ביו"ד, הלכות תלמוד תורה (סי' רמה סכ"ב), ומי שהוחזק לרב בעיר, אפילו החזיק בעצמו באיזה שררה, אין להורידו מגדולתו אף על פי שבא לשם אחר גדול ממנו. אפילו בנו ובן בנו לעולם קודמים לאחרים, כל זמן שממלאים מקום אבותיהם ביראה והם חכמים קצת. עכ"ד. הרי שאפילו אם הבן עומד במקום אביו לכל הפחות בבחינה של חכמים קצת, די בזה. גם הגר"א על אתר סייע לדברי הרמ"א, והביא את המקורות להלכה מהספרי בפרשת שופטים, הוא ובניו, שאם מת בנו עומד תחתיו, בקרב ישראל, כל שהוא בקרב ישראל בנו עומד תחתיו, ובתוספתא בשקלים, שכל הקודם בנחלה קודם לשררה ובלבד שינהג מקום אבותיו וכו'.
על כל פנים, ההלכה הידועה והמוסכמת בפי כל היא שהבן קודם לרשת את אביו גם למלוכה או לשאר שררה, כל עוד עומד בבחינה של ממלא מקום אביו בחכמה וביראה, ודי אפילו שיהיה חכם קצת ולא חכם ממש כאביו. כעת, אין הדעת נותנת שבניו של משה לא היו יראי שמים וחכמים, או מקצת חכמים, ויותר מכך אין הדעת נותנת שמשה יבקש עבורם שררה והנהגה אלמלא היו עומדים בתנאים הללו. אם כן, בהיות בני של משה עומדים בתנאי הסף להנהגה, בהיות משה מבקש עבורם שינהיגו ובהיות כן הדין שהבנים קודמים לרשת את ההנהגה על פני אחרים, קשה טובא מדוע לא המשיך להנהיג אחד מהבנים, גרשום או אליעזר, אלא יהושע תלמידו של משה.
אשר נראה בזה, וכך מדוקדק בדברי רש"י, כי לא הועדף יהושע על פני הבנים בהיותו חכם מהם או ירא שמים מהם. אכן, גם אילו היה יהושע חכם או ירא יותר מהבנים, כבר חזינן להלכה האומרת שבכל זאת דין הבנים להיות קודמים. הדבר שהיטה את הכף לצידו של יהושע, מבואר ברש"י, כי עלתה מחשבה מאת ה' שכדאי הוא יהושע ליטול שכר שימושו, שלא מש מתוך האהל. ונעשה הדבר על דרך מה שאמר שלמה במשלי, נוצר תאנה יאכל פריה. כלומר, לכאורה, בגלל מעשיו הראויים והטובים של יהושע, זכה זה כשכרו להיות המנהיג וההמשיך למשה, וכמו נוצר התאנה הזוכה לשכר עבור פעולתו שיש ביכולתו כעת לאכול את פריה.
ומהם אותם מעשים טובים וראויים שעשה יהושע, נתפרש בהרחבה בילקוט שמעוני עה"פ, היה משה סבור שבניו יורשין מקומו ונוטלין שררותו, התחיל מבקש מאת הקב"ה יפקוד ה', אמר לו הקב"ה, משה, לא כמו שאתה סבור אין בניך יורשין את מקומך, אתה יודע שהרבה שרתך יהושע והרבה חלק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הוועד שלך לסדר הספסלין ופורס את המחצלאות, הוא יטול שררות לקיים מה שנאמר נוצר תאנה יאכל פריה. ע"ש.
וכעין זה במדרש רבה (פרק כא), ידבר משה אל ה' לאמר יפקוד ה' אלוקי הרוחות וכו', אמר לו הקב"ה, נוצר תאנה יאכל פריה, בניך ישבו להם ולא עסקו בתורה, יהושע הרבה שרתך והרבה חלוק לך כבוד, והוא היה משכים ומעריב בבית הוועד שלך, הוא היה מסדר את הספסלים והוא פורס את המחצלאות. הואיל והוא שרתך בכל כוחו, כדאי הוא שישמש את ישראל, שאינו מאבד שכרו. קח לך את יהושע בן נון לקיים מה שנאמר נוצר תאנה יאכל פריה. ע"ש.
אם כן, יהושע הרבה לשרת את משה, חלק לו כבוד, היה משכים ומעריב לסדר את הספסלים ולפרוס את המחצלאות ובסך הכל שרת את משה בכל כוחו. לכאורה, בשל כך, זוכה יהושע לשכר ונמסרת ההנהגה אליו ולא אל בניו של משה.
אלא שעדיין הדבר מוקשה. אף אם בניו של משה ישבו להם ולא עסקו בתורה, ואף אם יהושע פעל פעולות הרבה הראויות לשכר רב, למד תורה ושימש, וכידוע (ברכות דף ז), גדול שימושה של תורה יותר מלימודה, כל זה אינו שווה אלא כיתרון של יהושע על פני הבנים בהתאמה לקבלת השררה. ברם, ההלכה היא שגם כאשר ישנם מועמדים עדיפים לשררה על פני הבנים, בכל זאת יש להעדיף את הבנים אם הם עומדים בתנאי המינימום להנהגה, ומהלכה זו לא נמלטנו. בהנחה שלבניו של משה היו המעלות המספיקות להנהיג, תהא תורתו של יהושע אשר תהא, יהא שימושו של יהושע אשר יהא ויהא שכרו של יהושע אשר יהא, בכל זאת הדין הוא להעדיף את הבנים ולהקדימם למשרה. וצ"ת.
והנראה לומר בזה, כי הנהגת משה רבינו אינה הנהגה של מלכות או של שררה. תפקידו של משה רבינו, בו שימש משה בחייו ויהושע לאחר מותו, להיות האיש על העדה, האיש היוצא והמוציא, הבא והמביא, איש אשר רוח בו. לתפקיד של משה אין די בלהיות ירא או חכם, ולכן גם הקדמת הבנים על סמך היראה או החכמה הפחותות שלהם אינה רלוונטית. בשביל להיות הממשיך של משה רבינו לא צריך לקדום אלא צריך להתאים, ויהושע הוא שהתאים לכך. יהושע אוכל את פרי התאנה, לא כדרך פרס, אלא ממש משום שנצר והביא את פרי התאנה, כלומר, יהושע כשר להנהגה על ידי התכונה שקנה לעצמו להיות משמש, לא כדרך פרס עבור איזה מעשה טוב בעלמא, אלא ישירות משום שהכשיר עצמו את תכונות השימוש, ושימושם של עם ישראל זהו תכלית תפקידו של משה. מי שדואג לסידור הספסלים ולרווחת הלומדים, הוא המסוגל לשמש במקום משה רבינו, לדאוג לעם ישראל, להקשיב להם לטפל בכל מחסורם ולהוביל אותם.
ואכן, בשביל לשמש במקום משה רבינו, נדרש יהושע לתכונות ייחודיות ומיוחדות.
אמר הכתוב כי המחליף של משה צריך לקיים את הדבר הבא, אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם, ואשר יוציאם ואשר יביאם. והדבר תמוה, למה כתב ב' פעמים עניין הוצאה, אשר יצא ואשר יוציאם, ולמה כתב ב' פעמים עניין הביאה, אשר יבוא ואשר יביאם. הכפל הכפול תמוה ביותר.
הגרב"מ אזרחי ביאר העניין בעזרת משל.
משל למה הדבר דומה, לשניים ההולכים לפני המחנה, הסוס הפוסע לפני העגלה ושר הצבא הצועד לפני חייליו. למרות שהשניים הולכים יחדיו בראש, בכל זאת ישנו הבדל ביניהם. שר הצבא, מנהיג לפי חכמתו ובהתאם אליה, ואילו הסוס, מנגד, מונהג על ידי היושבים עליו או מאחריו ואינו מחולל בעצמו דבר.
בהתאם, משה ביקש כי יפקוד הקב"ה מנהיג אשר יצא לפניהם ואשר יבוא לפניהם בצורה כזו של אשר יוציאם ואשר יביאם, דהיינו, שילך לפני המחנה, יוציא ויביא, בהיותו מנהיג המוציא את המחנה או המביאו ולא בהיותו מונהג על ידי איזה גורם שיושב מעליו או מאחוריו.
והדברים דומים למה שביאר ר' ישראל מסלנט במאמר חז"ל בסנהדרין (דף צח ע"ב) פני הדור כפני הכלב. וכך ביאר, פני הדור הם המנהיגים שבדור. הכלב, אינו מנהיג את עצמו בעצמו וקובע לאן לילך, אלא לעולם מפנה פניו אל אדונו להתבונן להיכן הוא הולך, ואז גם זה הולך בעקבותיו. אם כן, התקופה שעליה אמרו חז"ל פני הדור כפני הכלב, מאופיינת בכך שמנהיגי הדור נוהגים ככלב ומפנים פניהם אל העם לחפש אצלו את התשובות ולמצוא את דרכם בקרבו. מנהיגים כאלו אינם אלא מונהגים, הם אינם הולכים בדרכם אלא בדרך אליה נקרו פתע פתאום.
נדמה כי עם ישראל במדבר ובביאה לארץ היה צריך יותר מכל מנהיג עם דרך, מנהיג המוכשר במיוחד בתכונת השימוש שלו. בשימוש נלקחת אחריות רבה, גם ובעיקר לכל הפרטים הקטנים ומושקע בכל אחד מהם מאמץ רב, בין אם מדובר בספסלי בית המדרש ובין אם מדובר בעניינים קיומיים לעם ישראל, אך יותר מכל, המשמש הוא המוביל, מי שיוזם ומחפש מה בר סידור או תיקון ומוביל את הטיפול בדבר, ולא המובל המפנה פניו ככלב לכיוון אדונו. אדם מובל שאינו לוקח אחריות גם לא ידאג לסידור ספסלי בית המדרש. הוא ישקיט את עצמו בתואנה שודאי יהיה אדם אחר שיעשה זאת עבורו. בניגוד למשמש, נראה כי בן היורש את שררת אביו, אין לך אדם שנקרה למאורע יותר ממנו, ובהתאם, שפיר מובן כי תפקידו של משה אינו ממשיך בירושה:
תגובות
הוסף רשומת תגובה