חינם ואני קובע
חינם ואני קובע
בדברים (פרק א פסוק יב), איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם וריבכם. ע"כ. וידוע כי השבת בה נקראת פרשת דברים היא שבת חזון, השבת האחרונה מבין תלתא דפורענותא שלאחריה מתחיל השבוע שבו חל תשעה באב. ועוד נזכר בפרשה בתוכחת משה רבינו (פסוק כב), ותקרבון אלי כולכם ותאמרו נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ וישיבו אותנו דבר את הדרך אשר נעלה בה ואת הערים אשר נבוא אליהן וכו'. ע"כ. הרי חטא המרגלים, וכתיב, אומרת הגמרא במסכת תענית (דף כט ע"א), ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא, אמר רבה אמר רבי יוחנן אותו לילה ליל תשעה באב היה, אמר להם הקדוש ברוך הוא אתם בכיתם בכיה של חינם ואני קובע לכם בכיה לדורות. ע"ש. חטא המרגלים אליו מתייחס משה רבינו אירע בתשעה באב ומתקשר אל גזירת הצרות שחלו בעתיד באותו היום.
פשט התלמוד הוא שהואיל ובני ישראל בכו בהקשר למעשה המרגלים, על דרך מידה כנגד מידה ישובו ויבכו בעתיד בגין חורבן בית המקדש. ומדוע מלכתחילה הבכיה של אותו לילה טעונה עונש, זאת מנמקת הגמרא על ידי הקביעה שהייתה זו בכייה לחינם, שכן הארץ אשר עברו המרגלים לתור אותה טובה היא מאוד מאוד. ברם, יש להעיר על גמול זה משני פנים. ראשית, אלמנט הבכייה לכאורה אינו ייחודי לחטא המרגלים או לחורבן בית המקדש. בכייה היא תוצאה שכיחה וכללית שניתן לקשור לשלל פעולות ומעשים ותליית המידה שכנגד המידה בפרט זה מעלה תמיהה. לשם המחשה, הנחש שהיה ערום מכל חיית השדה (בראשית פרק ג מפסוק א) שדיבר אל האשה ופיתה אותה לחטוא, ואולי אף נתכוון לשאת אותה כמובא ברש"י (שם), נענש להיות נחות וארור מכל חיית שדה, ללכת על הגחון, לאכול עפר ושתשכון לעולם איבה משמעותית בינו לבין האשה אליה ניסה להתקרב ולזרעה. הרי פחיתות נתינת עפר בפה ואיבה עם האשה כנגד עורמה ורוממות, פיתוי ונסיון קירבה. מידה ומאפיינים משמעותיים כנגד מידה ומאפיינים משמעותיים. באותו האופן ניתן היה לצפות למידה כנגד מידה המבוסס על המאפיינים הייחודיים של מעשה המרגלים, הריגול, לשון הרע, שקר, או על הייחודיות של צד המתרס השני, חורבן בית המקדש הכולל מעשים ותהליכים קיצוניים במהלכו ולפניו.
שאלה נוספת שואל ר' משה שפירא, מדוע על אותה בכייה של חינם שהם בכו ולא רצו להיכנס לארץ ישראל מגיע עונש כזה של בכיה לדורות ולא צרה ובכייה אחת. מדוע כל הצרות, כל מה שקורה לכלל ישראל מאז ועד ביאת הגואל, הכל שורשו מאותה בכייה של ויבכו העם בלילה ההוא. מסביר ר' משה ואומר כי הכלל שברא הקב"ה בעולם הוא שכל חיבור בין שניים מחייב רצון, והנה, הארץ נקראת ארץ חפץ, ארץ חמדה, ויתר על כן, כתוב בחז"ל שעצם השם ארץ מורה על רצון, ארץ פירושה אני ארצה. ועל המרגלים נאמר בתהילים (פרק קו פסוק כד) וימאסו בארץ חמדה, הם לא חמדו אותה ובלי החפץ והרצון אין כל קשר לארץ. הבכייה הייתה להגיע אל אותה ארץ שהם לא רוצים, ומאחר שהם לא רוצים בה, לארץ כלל אין קיום, כי הארץ קיימת רק כעצם שמה ארץ חמדה. הן אמנם הבכייה ההיא הייתה בכיה לא מלאה, לא שהם לגמרי לא רצו, והראיה שהם באמת כן רצו, אבל הרצון לא היה שלם ומכיוון שהרצון אינו שלם כל הקשר אל הארץ נלקח. משום כן חייבת להיקבע כאן בכייה לדורות, כי כל זמן שהדבר הזה לא יתוקן אין כל אפשרות של קשר. כך מסביר ר"מ, וכוונתו שכלל אין כאן גמול על דרך מידה כנגד מידה. התוצאה של הבכייה לדורות הינה המסובב הטבעי והישיר לבכייה של אותו ליל המרגלים, שמאחר שהולידו פגם בחמדת הארץ, הקשר עם ארץ הקודש הותר כולו ובקביעות, ואינו נתקן אף לדורות הבאים עד שיתעורר ויתמלא חפץ הארץ בשלמות.
אמנם, גם להסבר זה עדיין דברי הגמרא כוללים שני נוסחים שיש ליתן עליהם את הדעת. ראשית, אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכייה של חינם, ומדוע נקראה בכייה של חינם, כביכול היה זה בכי ספונטני ללא סיבה, והרי טכנית היה לבכי סיבה. הבכי נשען על המציאות הבעייתית של ארץ ישראל כפי שהוצגה על ידי המרגלים, הגם שההצגה כללה מניפולציות, שקרים ולשון הרע. ייתכן שאפשר להצביע על כשלים והתנהלות שאיננה תקינה גם מצד בני ישראל שגמעו בשקיקה את תורת התרים את הארץ, אבל אין זה מדוייק לומר שהבכי היה של חינם. דבר נוסף הצריך ביאור, שמלבד תיאור הגמול כבכייה לדורות, מקדימה הגמרא ומדגישה את הפועל ואני אקבע לכם, כביכול יש איזה גדר של קביעות בבכייה, ולא ברור מה באים חז"ל לחדד בזה מעבר למציאות של בכי רב פעמי שבאה כתוצאה מן הבכי שבעקבות חטא המרגלים.
ונראה להשיב ולבאר את דברי רבה באור אחר. לכשמעיינים בדברי הגמרא, נדמה כי בדקדוק רב היא אומרת שאמר להם הקב"ה היות שאתם בכיתם בכייה של חינם, הפך לחינם אני אשים ואקבע בכייה של קבע. מידה של קבע כנגד ובהפך מידת החינם. הביטוי חינם נזכר בשני מקומות משמעותיים בתורה. פעם אחת בינות לדינים המשפטיים ויציאת עבד עברי לחירות (שמות פרק כא פ"ב), כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד ובשביעית יצא לחופשי חינם, ואיתא במכילתא (שם), יצא לחופשי חינם למה נאמר וכו', שומע אני שיכתוב לו גט שחרור, תלמוד לומר יצא לחופשי, או יתן לו מעות ויצא, תלמוד לומר יצא לחופשי חינם. ע"ש. יציאה של חינם במובן של נטולת שום עשייה שיוצרת חלות קניינית, במעשה או בשטר או בכסף. ונזכר הביטוי חינם גם בדברי החוטאים המתאווים (במדבר פרק יא פסוק ה), זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חינם וכו', ומביא רש"י, אם תבן לא היו נותנין להם חינם דגים היו נותנין להם חינם, ומהו אומר חינם חינם מן המצוות. עכ"ד. כלומר, מזונותיהם היו מצויים או חסרים להם מבלי קשר לקיום המצוות ובחינם מהן. ובסך הכל, בשילוב שני המקורות, בכייה של חינם היא בכייה שאין לה שום עוגנים של מעשים משמעותיים בעלי תוקף או של ציווים וגזירות וכזו הייתה הבכייה בלילה ההוא. ובדיוק ביחס לאלו, על דרך של מידה כנגד מידה, נקבעת הבכייה לדורות, בכייה שיש לה קבע, יש לה עוגן והיא אינה על חינם. רוצה לומר, ואני קובע לכם בכייה קבועה לדורות במעשה שריפת בית אלוקינו ובגזירת החורבן והגלות:
תגובות
הוסף רשומת תגובה